סיקורסקי CH-53K קינג סטליון
| מסוק CH-53K בסלון האווירי בברלין, 2018 | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מסוק סער | ||||||||||||
| מדינת מקור |
| ||||||||||||
| יצרן | סיקורסקי | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 27 באוקטובר 2015 | ||||||||||||
| תקופת שירות |
22 באפריל 2022 – הווה (4 שנים ו־5 חודשים) | ||||||||||||
| צוות | 5 אנשי צוות – 2 טייסים, 1 – מכונאי מוטס/גאנר ימין, 1 – גאנר שמאל, 1 – גאנר זנב. | ||||||||||||
| נוסעים | 37 חיילים (55 במידה מתקינים כיסאות) | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 18+ | ||||||||||||
| מפעיל ראשי |
| ||||||||||||
| מפעילים משניים |
| ||||||||||||
| מחיר | 87.1 מיליון דולר | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
הסיקורסקי CH-53K קינג סטליון הוא מסוק סער כבד שתוכנן ומייוצר על ידי תאגיד סיקורסקי. המסוק הוא דור המשך של משפחת מסוקי ה-CH-53 הוותיקה, המשרתת ברציפות מאז 1966, והוא המסוק הגדול והכבד ביותר בצבא ארצות הברית. בין חידושיו: שלושה מנועים חדשים בהספק 7,500 כ"ס (5,590 קילוואט) כל אחד, להבי רוטור חדשים מחומרים מרוכבים, מערכת ראש רוטור אלסטומרי, מערכת בקרת טיסה מסוג טוס-על-חוט, יכולת נשיאת מטען משופרת ותא מטען רחב יותר מקודמיו.
יכולת ההעמסה המקסימלית של דגם CH-53K היא 15,900 ק"ג, כמעט 30% יותר מדגם CH-53E אשר נושא 12,200 ק"ג, באותו רדיוס של 204 ק"מ. משקל ההמראה המרבי של ה-CH-53K הוא כ-39,900 ק"ג, לעומת 33,300 ק"ג בדגם CH-53E. החתימה האנרגטית של שני הדגמים דומה. פירוש שמו "קינג סטליון" הוא "מלך הסוסים".
המשתמש העיקרי הוא חיל הנחתים של ארצות הברית (USMC), שתכנן לרכוש כ-200 מסוקים בעלות כוללת מוערכת של כ-25 מיליארד דולר. הטיסה הראשונה התקיימה ב-27 באוקטובר 2015, המסוק הראשון נמסר לחיל הנחתים במאי 2018, וב-22 באפריל 2022 הוכרז על הגעתו לכשירות מבצעית ראשונית (IOC). ישראל הזמינה אף היא את הדגם, וביפן והודו הובע עניין ברכישתו.
חיל האוויר הישראלי בחן את האפשרות להצטייד במסוק זה או במסוק בואינג CH-47 צ'ינוק להחלפת מסוקי CH-53 סי סטליון ("יסעור") המתיישנים[1], ובפברואר 2021 פורסם שהמסוק "קינג סטליון" נבחר לכך, וישראל תרכוש כ-20 מסוקים[2]. ב-30 בדצמבר 2021 נחתמה עסקה לרכש של 12 מסוקים עם אופציה לרכש של שישה מסוקים נוספים. המסוקים הראשונים צפויים להגיע לישראל ולהיקלט בחיל האוויר הישראלי, בטייסת 114, במהלך שנת 2028.[3][4] בתחילה כוּנה במערכת הביטחון "סופר יסעור" אך בהמשך קיבל את הכינוי "פרא".
רקע ופיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממשפחת ה־CH-53
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות המשפחה במכרז "מסוק כבד ניסיוני" (HH(X)) של חיל הנחתים שנפתח ב־1962. דגם ה־S-65 של סיקורסקי נבחר על פני גרסה משופרת של ה־CH-47 צ'ינוק מבית בואינג ורטול. אב־הטיפוס YCH-53A טס לראשונה ב־14 באוקטובר 1964, נכנס לשירות בכינוי CH-53A "סי סטליון", ואספקת מסוקי הייצור החלה ב־1966. המסוק הונע בשני מנועי טורבושפט מסוג T64-GE-6.
מבין הגרסאות שנגזרו מה־CH-53A: ה־RH-53A/D ששימשו את חיל הים לשליית מוקשים; ה־CH-53D בעל מנוע חזק יותר ומכלי דלק חיצוניים; ה־CH-53G הגרמני; וגרסאות ה־MH-53 של חיל האוויר ללוחמה מיוחדת ולחילוץ קרבי, שכללו מערך אוויוניקה מתקדם לפעילות בכל מזג אוויר.
ה־CH-53E ולידת ה־CH-53K
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1967 הגדיר חיל הנחתים דרישה למסוק בעל כושר הרמה גדול פי 1.8 מזה של ה־CH-53D, שיתאים לנשיאה על אוניות נחיתה. כך נולד ה־CH-53E "סופר סטליון" — בעל מנוע שלישי, מערכת רוטור חזקה יותר, גוף מוארך בכ־1.88 מטר, להבים מטיטניום־פיברגלס, ומערכת בקרת טיסה אוטומטית. ה־YCH-53E טס לראשונה ב־1974, נכנס לשירות בפברואר 1981, ובסך הכול נרכשו 177 מסוקים בידי חיל הנחתים וחיל הים. גרסת ה־MH-53E "סי דרגון", בעלת מצופים ומכלי דלק מוגדלים, שימשה את חיל הים לשליית מוקשים אווירית (46 מסוקים).
הניסיון לשדרג את צי ה־CH-53E נתקע, וסיקורסקי הציעה דגם חדש בכינוי "CH-53X". באפריל 2006 חתם חיל הנחתים על חוזה בסך 18.8 מיליארד דולר ל־156 מסוקי "CH-53K", ובאוגוסט 2007 הוגדלה ההזמנה ל־227. דרישות התכן הוקפאו בשנים 2009–2010, וב־3 באוגוסט 2010 עבר התכנון את סקירת התכן הקריטית.
בנייה וניסויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־4 בדצמבר 2012 סיפקה סיקורסקי את גוף המסוק הראשון — כלי לבדיקות קרקע (GTV). ב־31 במאי 2013 הוענק חוזה בסך 435 מיליון דולר לאספקת ארבעה אבי־טיפוס לניסויים. בין קבלני המשנה המרכזיים: Aurora Flight Sciences (תורן הרוטור הראשי), רוקוול קולינס (מערכת ניהול האוויוניקה) ו־ספיריט אירוסיסטמס (תא הטייס והמטען).
ב־24 בינואר 2014 הותנעו לראשונה מנועי ה־GTV. הטיסה הראשונה התעכבה בשל בעיות בצירי הטיטניום של תיבת ההילוכים. ב־5 במאי 2014, בטקס החשיפה הרשמי, הכריז גנרל ג'יימס אמוס כי המסוק ייקרא "קינג סטליון". הטיסה הראשונה התקיימה ב־27 באוקטובר 2015, וב־7 במרץ 2018 הרים המסוק מטען של כ־16,000 ק"ג בוו המרכזי.
המסוק הראשון נמסר לחיל הנחתים ב־16 במאי 2018. בדצמבר 2018 דווח על עיכובים בשל ליקויים טכניים — בהם שאיבה חוזרת של גזי פליטה אל המנוע, אורך חיים מוגבל של תיבות הילוכי הרוטור, וליקויים ברוטור הזנב ובציר ההנעה — שהובילו למבנה מחדש של התוכנית. ב־22 באפריל 2022 הוכרז על הכשירות המבצעית הראשונית בידי סגן־גנרל מארק וייז. ב־2023 הוזמנו 35 מסוקים נוספים בעלות כוללת של 2.77 מיליארד דולר.
תיאור טכני
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה־CH-53K הוא תכנון מחדש מקיף של ה־CH-53E, עם שיפורים עיקריים במנועים ובתא הטייס. כושר ההרמה ורדיוס הפעולה גדולים מפי שניים מאלה של קודמו, ותא המטען הורחב כך שניתן להכניס אליו רכב האמר שלם. המסוק משתמש במערכת להבים מרוכבים חדשה, בטכנולוגיה הדומה לזו של ה־UH-60 בלאק הוק.
ההנעה מבוססת על שלושה מנועי ג'נרל אלקטריק T408 (GE38-1B), בהספק 7,500 כ"ס (5,600 קילוואט) כל אחד — המאפשרים מהירות גבוהה ב־20 קשר מזו של ה־CH-53E. המנוע נבחר על פני הצעות של פראט אנד וויטני קנדה ורולס-רויס.
תא הטייס הוא תא זכוכית דיגיטלי עם בקרת טוס-על-חוט (fly-by-wire) ומשוב מישושי, מערכת ניטור בריאות ושימוש (HUMS), ומערכת ראש רוטור אלסטומרית. תיבת ההילוכים מסוג "מומנט מפוצל" (split torque) שוקלת כ־2,390 ק"ג — קלה משמעותית מתיבת ההילוכים של ה־מיל Mi-26 הסובייטי (כ־3,640 ק"ג).
תא המטען באורך כ־9.1 מטר, ברוחב כ־2.6 מטר ובגובה כ־2 מטר. הוא יכול לשאת שני משטחי מטען תקניים מסוג 463L, מה שמייתר את הצורך לפרק מטענים בין מטוס תובלה למסוק. כושר נשיאת המטען החיצוני גדול בכ־30% מזה של קודמו, עד מקסימום של כ־15,900 ק"ג.
מפרט (CH-53K)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאפיינים כלליים
- צוות: 4
- קיבולת: 30 חיילים, או 24 אלונקות פצועים, או מטען של 15,876 ק"ג
- כושר הוו החיצוני המרכזי: 16,329 ק"ג; ווים קדמי ואחורי: 11,431 ק"ג
- אורך: 30 מ' (רוטור וזנב פרושים)
- רוחב גוף: 5.33 מ'
- גובה: 8.66 מ'
- משקל ריק: 19,903 ק"ג
- משקל המראה מרבי: 39,916 ק"ג (עם מטען חיצוני)
- מנועים: 3 × ג'נרל אלקטריק T408 (GE38-1B) טורבושפט, 5,600 קילוואט כל אחד
ביצועים
מפעילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיל הנחתים של ארצות הברית – הוזמנו 200 מסוקים.
ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל האוויר הישראלי – הוזמנו 12 מסוקים (אופציה לרכש של 6 מסוקים נוספים).
גרמניה (תוכנית שבוטלה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2018 חברה סיקורסקי לריינמטאל להתמודדות במכרז להחלפת מסוקי ה־CH-53G של חיל האוויר הגרמני. בספטמבר 2020 בוטלה תוכנית ה־STH בשל עלות גבוהה מדי, וב־2022 בחרה גרמניה ב־CH-47F צ'ינוק — בין היתר בשל מחיר נמוך יותר ליחידה ויתרונות תפעוליים משותפים עם בעלות ברית אירופיות, ובמיוחד הולנד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טייסת 114 - הראשונה לקלוט את מסוק הסער המתקדם הבא, באתר צה"ל, 7 ביולי 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אמיר בוחבוט, המסוק המשוכלל או שועל הקרבות מעיראק: הדילמה של חיל האוויר, באתר וואלה, 24 ביוני 2020
ניר דבורי, קרבות אוויר: הפנייה של נשות הטייסים והדוחות המסווגים, באתר "N12", 4 ביולי 2020 - ↑ יואב זיתון, יקר ומשוכלל: "סופר-יסעור" הוא המסוק החדש של צה"ל, באתר ynet, 25 בפברואר 2021
אודי עציון, גנץ קיבל את המלצת חיל האוויר: CH53K יחליף את היסעור, באתר כלכליסט, 25 בפברואר 2021
ניצן סדן, צה"ל בחר מחליף ליסעור - האם זהו המסוק הנכון?, באתר כלכליסט, 6 במרץ 2021 - ↑
טייסת 114 - הראשונה לקלוט את מסוק הסער המתקדם הבא, באתר צה"ל, 7 ביולי 2022 - ↑ ניר דבורי, המהלך ההיסטורי בשמיים שישנה את המבצעים המיוחדים בשטח האויב, באתר מאקו, 6 ביולי 2023