סיקיבו האצ'ינסון
 | |
| לידה |
11 בפברואר 1969 (בת 55) ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים |
לוס אנג'לס |
| ידועה בשל | פעילה אתאיסטית, ייסוד ארגוני נעדרי אמונה ותוכניות מנהיגות לצעירות של צבע |
| השכלה |
בית הספר לאמנויות ע"ש טיש |
| מעסיק |
אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, בית הספר לאמנות קליפורניה, אוניברסיטת ושינגטון המערבית |
| השקפה דתית |
אתאיזם |
|
sikivuhutchinson | |
  | |
סיקיבו הצ'ינסון (באנגלית: Sikivu Hutchinson) (נולדה ב-11 בפברואר 1969) היא סופרת פמיניסטית ואתאיסטית אמריקאית. ספרה "Moral Combat" הוא הספר הראשון על אתאיזם שפורסם על ידי אפרו-אמריקאית. ב-2013 היא הוכרה כ"חילונית השנה"[1] והוענק לה פרס חדשנות הומניסטית מאת האגודה ההומניסטית Beyond Belief.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצ'ינסון באה משורה של סופרים, כולל אביה וסבה. היא סיימה דוקטורט בלימודי דרמה באוניברסיטת ניו יורק ב-1999.[2]
הצ'ינסון כותבת מאמרים במגוון עיתונים, אתרים וכתבי עת, כולל הפינגטון פוסט, ופרסומים אתאיסטים.[3] היא עמיתה בכירה במכון ללימודים הומניסטים, ואחת מדוברות אגודת הסטודנטים האתאיסטים.
הצ'ינסון לימדה לימודי נשים, לימודים עירוניים, לימודי תרבות, וחינוך במכון האמנויות של קליפורניה, באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, ואוניברסיטת וושינגטון המערבית. היא אחת ממנהלות הבלוג Black Skeptics (ספקנים שחורים) ועורכת תורמת בבלוג הפמיניסטי The Feminist Wire.
Moral Combat[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר הידוע ביותר שלה הוא Moral Combat, בו היא בוחנת את מה שהיא מכנה מחטף זכויות האזרח על ידי הימין הנוצרי; את המטרות ההומניסטיות הגלומות בתנועות לפמיניזם וצדק חברתי; הקשר בין חינוך להומניזם; ואת הבאקלאש (תגובת הנגד) של תנועת מסיבת התה בצורת פונדמנטליזם דתי ואג'נדה אנטי-פרוגרסיבית בנושאי רווחה ציבורית. הספר גם חושף כיצד אתאיסטים שחורים מאתגרים את הלובן של "האתאיזם החדש" והדגש שהוא שם על מדע, על חשבון צדק חברתי וכלכלי. הצ'ינסון מנתחת את האמונות ההומניסטיות של סופרים כמו ג'יימס בולדווין, זורה ניל הרסטון, נלה לארסן, א. פיליפ רנדולף ואליס ווקר. היא מסמנת את עבודתה של לארסן כמכוננת בתחום חשיבה פמיניסטית הומניסטית. בספר, הצ'ינסון גם מסקרת פעילות אתאיסטית שחורה ו"freethought" (מחשבה חופשית) של אפרו-אמריקאים מכל רחבי ארצות הברית.[4]
קבוצת הספקנים השחורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצ'ינסון הקימה את הקבוצה במרץ 2010 כדי לענות על צורך שהיא זיהתה בקרב אפרו-אמריקאים נעדרי אמונה למרחב קהילתי ומקום ליצור קשרים. היא מאמינה שיש קהילה גדולה של שחורים אתאיסטים באתרי מדיה חברתית, אך שלא קל להם למצוא מרחב בטוח מפני "היפר-הדתיות בה שרויה החברה האפרו-אמריקאית".[5] במאמר מ-2012 שתיעד כיצד מספרים גדלים של שחורים עוזבים את הדת ומאמצים אתאיזם וחשיבה חופשית,[6] גם קבוצת הספקנים סוקרה. הצ'ינסון ציינה שם כי "תמיד היו הוגים חופשיים, הומניסטים, אגנוסטיים ואתאיסטים אפרו-אמריקאים, אשר היו בחזית יצירת הקשר הימנעות מדת ומאבק השחרור, במיוחד ככל שהוא לנוגע נשים ולקהילת הלהט"ב."
דעות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאישה שחורה אתאיסטית, היא טוענת כי "בעוד שלגברים שחורים נעדרי אמונה ניתן מרחב פעולה מסוים להיות כופרים או פשוט להיעדר מהכנסייה, נשים שחורות שמצהירות בפומבי על עמדות אתאיסטיות נחשבות לבוגדניות במיוחד, וכ"נוטשות" את התפקיד העיקרי שלהן בתור ספקיות התרבות והמסורת הדתית".[7] הרבה מפועלה מתמקד בתרבות ובהיסטוריה החברתית של הומניזם-חילוני של אפרו-אמריקאים, ותפקידו במאבק השחרור השחור.[8] הצ'ינסון גם פועלת נגד השמרנות החברתית של הכנסייה השחורה, בעיקר בכל הקשור להפלות, זכויות נשים וזכויות להט"ב.[9] הצ'ינסון מצביעה על חוסר הגיוון הגזעי ותשומת לב לגזענות המוסדית בתנועות הסקולריזם והאתאיסטים החדשים, וגם מבקרת את הקיבעון שלהם על המדע, על חשבון צדק חברתי.[10] היא מקדמת הכללת פעילות נגד גזענות, נגד סקסיזם, נגד הטרוסקסיזם במיינסטרים של השיח ההומניסטי-חילוני ושל האתאיזם החדש. היא גם כותבת בהרחבה על תפקיד החשיבה החופשית (freethought) והומניזם-חילוני במאבקים לשחרור נשים שחורות וצדק מגדרי.[11]
הצ'ינסון מחזיקה בחזון הומניסטי-רדיקלי, אשר דוחה היררכיות דתיות וחברתיות של גזע, מגדר, מיניות, מעמד, ויכולת פיזית, כי הן חותרות תחת זכויות האדם האוניברסליות, ויכולת ההגדרה העצמית של עמים מדוכאים. לדבריה, עבור קהילות של צבע, הומניזם רדיקלי נותן לגיטימציה לנעדרי אמונה, שמתמודדים עם משטר אידאולוגי שאוכף עליונות לבנה, הטרוסקסיזם, פטריארכליות, דיכוי כלכלי ושלילת זכויות אדם, ואשר משווה מוסר עם פרדיגמות ואמונות של דת אברהמית. הומניזם רדיקלי דוחה את הרעיון שיש רק דרך אחת להיות שחור או לטינו, וכן את התפישה שנשים ולהט"בים הם שוליים או חורגים מוסרית.[12]
הצ'ינסון מקדמת גם גרסה של הומניזם שהיא רלוונטית חברתית ומבוססת על צדק חברתי, גזעי, ומגדרי; ודוחה גישה פוסט-גזענית או "עוורת צבעים" שאינה לוקחת בחשבון את חוויות החיים, היסטוריה תרבותית, והון חברתי של קהילות מגוונות. היא דוגלת בגישה הצטלבותית, אשר דורשת הכרה בדרכים בהן כוחות סמכותיים מעצבים ידע, תרבות וחינוך.
בתור פעילה פמיניסטית, הצ'ינסון הקימה תוכנית מנהיגות, ומאמינה בחשיבות של עבודה עם בנות נוער. התוכנית מבוססת על הסתכלות הומניסטית על תפקידי מגדר, סטראוטיפים מגדריים, וייצוגים מיזוגיניים ומגוזענים של נשים של צבע בתקשורת, והאופנים בהם גורמים אלה משפיעים על ההערכה העצמית, הזהות העצמית, וכיוון החיים של נערות ונשים צעירות. הצ'ינסון טוענת כי נשים של צבע מיוצגות באופן מחפיץ, גזעני והיפר-מיני, דבר אשר גורם לצעירות שחורות ולטינה להיות נתונות ללחץ מוגבר לאמץ דפוסי נשיות אשר מתמקדים בהקרבה עצמית וכניעה שמוכתבים על ידי נצרות שמרנית. הצ'ינסון כתבה רבות כיצד האידיאל ההטרוסקסיסטי של "האשה הטובה המוקרבת" בדת מגבילה את חירותן של נשים וחושפת אותן ביתר שאת לאלימות מצד בני זוגן, תקיפה מינית, HIV/AIDS ומחלות אחרות, כי בקהילות צבע דתיות נשיות וגבריות נתפשות כהפכים וכמנוגדים אחת לשנייה.[13]
.jpg)
קמפיין חוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2012 הצ'ינסון לקחה חלק בקמפיין שלטי חוצות ברחבי ארצות הברית, שמטרתו הייתה להבליט דמויות שחורות נעדרי אמונה, ואשר הושקה על ידי הארגון אפרו-אמריקאים למען הומניזם. היא הופיעה יחד עם הסופרת זורה ניל הרסטון, שהייתה פולקלוריסטית של תרבות אפריקאית-אמריקאית, וכתבה על חוויותיה כסקפטית במאסה בכותרת "דת". הצ'ינסון ציינה את חשיבות הנראות של פעילי זכויות אזרח נעדרי אמונה, כדי ששחורים אמריקאים יבינו שיש נוכחות לא-דתית בתנועה, וכן אלטרנטיבות פוליטיות.[14]
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hutchinson, Sikivu (2015). White Nights, Black Paradise. Infidel Books. ISBN 0692267131.
- Hutchinson, Sikivu (2013). Godless Americana. Infidel Books. ISBN 978-0615586106.
- Hutchinson, Sikivu (2011). Moral Combat: Black Atheists, Gender Politics and the Value Wars. Infidel Press. ISBN 978-0578071862.
- Hutchinson, Sikivu (2003). Imagining Transit: Race, Gender, and Transportation Politics in Los Angeles (Travel Writing Across the Disciplines). Peter Lang Publishing. ISBN 978-0820455860.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סיקיבו האצ'ינסון- סיקיבו הצ'ינסון בהפינגטון פוסט
- Women's Leadership Project
- Black Skeptics Blog
- Blackfemlens Blog
- LA Progressive
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Secular Woman Membership Awards". אורכב מ-המקור ב-2013-10-21. נבדק ב-2017-02-21.
- ^ Joseph, May; Fink, Jennifer (1999). Performing Hybridity. U of Minnesota Press. pp. 254.
- ^ "Sikivu Hutchinson | Secular Student Alliance". Secularstudents.org. אורכב מ-המקור ב-2010-10-29. נבדק ב-2017-02-21.
- ^ Edwords, Fred (במרץ–באפריל 2012). "The Hidden Hues of Humanity". The Humanist. 72 (2): 29–30.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Introducing The Black Skeptics Group". BlackSkeptics.org. 8 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "More African-Americans leaving religious faiths". University of Southern California. 14 במאי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Moral Combat: Interview with Dr Sikivu Hutchinson « Echoes of CommonSense". Echoesofcommonsense.wordpress.com.
- ^ Hutchinson, Sikivu. "Good, Without God". The New Humanism.
- ^ Alexander, Michelle. "Moral Combat: Black Atheists, Gender Politics, and the Values Wars (9780578071862): Sikivu Hutchinson: Books". Amazon.com.
- ^ "The White Stuff". Daylight Atheism. 7 בדצמבר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Beyond The Sacrificial Good Woman: Black Feminism and Freethought". The Feminist Wire.
- ^ "Queer Youth of Color Beyond Faith". The New Humanism. 2011.
- ^ "To Be Atheist, Feminist, and Black". RD Magazine. 3 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Winston&, Kimberly. "Blacks say atheists were unseen civil rights heroes". The Washington Post.