סירוס (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סירוס
Σύρος
Flag of Syros - Ermoupoli.svg
Syros Ano Syros u Ermoupolis140707.jpg
נתונים גאוגרפיים
מיקום הים האגאי עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 37°27′N 24°54′E / 37.45°N 24.9°E / 37.45; 24.9
שטח 102.365 קילומטר רבוע
אורך 16 קילומטר
רוחב 8 קילומטר
נתונים מדיניים
מדינה יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 21,507 תושבים
עיר ראשית ארמופולי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סירוסיוונית: Σύρος) הוא אי בקבוצת האיים הקיקלאדיים שבים האגאי. האי ממוקם 144 ק"מ מדרום-מזרח לאתונה, שטחו 83.6 קמ"ר וחיים בו כ-21,000 תושבים. העיר הגדולה באי, ארמופולי (Ερμούπολη), היא בירת האיים הקיקלאדיים ועיר נמל חשובה בים האגאי. בה נמצא קמפוס אוניברסיטת הים האגאי, נמל תעופה בינלאומי (IATA =‏ JSY; ‏ICAO = ‏LGSO) ומספר קונסוליות של מדינות אירופאיות. העיר השנייה בגדלה, אנו סירוס (Άνω Σύρος) מתנשאת על הר ובראשו מצודה שהוקמה בימי השלטון הוונציאני באי. הרשות המוניציפלית של האי כוללת גם את שני האיים הזעירים הבלתי מיושבים ורוריוסה וגיירוס (Γυάρος) הנמצאים צפונית לו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באי קיימים ממצאים מלפני 5,000 שנה, מתקופת הברונזה ביוון העתיקה, שרידים המשויכים לתרבות הקיקלאדית התגלו באתר קסטרי (Καστρί) וזהו אחד המקומות המיושבים העתיקים ביותר שהתגלו באזור יוון.[1]

האי יושב ככל הנראה על ידי הפיניקים ונודע כמקומו של הפילוסוף פרקידס, בן המאה השישית לפנה"ס, מורו של פיתגורס.

במהלך ימי הביניים נכבש האי על ידי סיציליה, האימפריה הערבית, הרפובליקה של ונציה (מ-1204) והאימפריה העות'מאנית (מ-1522).

ב-1522 נכבש האי על ידי ח'יר א-דין ("ברברוסה"), שודד ים, מדינאי ואדמירל עות'מאני שפעל בשירותו של הסולטאן סולימאן המפואר. לאיים הוענק חופש דת והקלות במיסים. בפרט זכתה לתמיכה הכנסייה הקתולית באי. מיקומו האסטרטגי של האי תרם לכך שהוא היה תמיד בסיס ימי מבוצר. תושבי האי, שרובם היו קתולים (בניגוד לתושבי יוון שהיו יוונים-אורתודוקסים) וזכו לאוטונומיה במסגרת האימפריה העות'מאנית, שמרו על נייטרליות בעת מלחמת העצמאות היוונית. עקב השקט היחסי באי, זרמו אליו פליטים יוונים מאסיה הקטנה, כיוס, ספצס ומקומות נוספים. פליטים אלה למעשה בנו את העיר ארמופולי כעיר גדולה.

בתקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1829 סופח האי לממלכת יוון. עקב כך גדלה מאד השפעת הכנסייה יוונית-אורתודוקסית באי. במהלך שנות ה-30 של המאה ה-19 הפכה ארמופולי לעיר בירה, עם סניפי דואר ובנק, מוזיאון, ספרייה, בית משפט השלום, בית ספר ציבורי, מרפאה ועוד. כן הגיעו לאי בעלי ממון שבנו בו בתי קיט ובתי מידות ותרמו להמרצת הכלכלה המנומנמת. ב-1854 הכתה באי מגפת כולרה. עד שנות ה-60 של המאה ה-19 הוקמו בעיר מבני ציבור בסגנון נאו-קלאסי על ידי אדריכלים מגרמניה ומאיטליה ובהם בית העירייה, תיאטרון אפולו, הספרייה המרכזית ובית החולים כמו גם מספר וילות פרטיות מחוץ לעיר. במקביל התפתח נמלה של העיר והפך לנמל שוקק הכולל גם מרכז מסחרי ותעשייתי מודרני. ב-1856 נוסדה בעיר חברת ספינות הקיטור היוונית (.Hellenic Steamship Co).‏[2] ב-1861 נוסדה בעיר חברת נאוריו (Νεώριο Σύρου), לתיקון וייצור ספינות (ובהמשך גם ייצרה מכוניות), אחת מחברות התעשייה הוותיקות ביותר ביוון.[3] אולם, סירוס וארמופלי לא הצליחו לעמוד בתחרות מול נמלי היבשה הגדולים שהחלו להתפתח במהירות בפטרס ובפרט בפיראוס ולקראת מפנה המאה העשרים האי שקע שוב בנמנום, ושגשוג יחסי שלו נקטע עקב מלחמות המאה ה-20.

בעוד ארמופולי זכתה לפיתוח מודרני ולאווירה יוונית טיפוסית מוארת ולבנה, הרי שאנו סירוס משמרת אווירה ימי-ביניימית-ונציאנית, עם סמטאות צרות המתפתלות לראש ההר, בתים בגוון אדמה וכנסייה קתולית מרכזית.

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 הפכה כלכלת האי למבוססת על תיירות והוא מציע שירותי תיירות מגוונים וכן מרכז תיירותי, אדמיניסטרטיבי ולוגיסטי לשאר האיים באזור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סירוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]