סירו אלגריה
 | |||
| לידה |
4 בנובמבר 1909 Sartimbamba District, פרו  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
17 בפברואר 1967 (בגיל 57) Chaclacayo District, פרו | ||
| מקום קבורה |
Presbítero Matias Maestro | ||
| שם לידה |
Ciro Alegría Bazán | ||
| מדינה |
פרו | ||
| השכלה |
האוניברסיטה הלאומית של טרוחיו | ||
| מפלגה |
American Popular Revolutionary Alliance, Popular Action | ||
| בת זוג |
Dora Varona (25 במאי 1957 – 17 בפברואר 1967 (9 שנים ו־8 חודשים)) | ||
| ילדים |
Gonzalo Alegría, Alonso Alegría, Cecilia Alegría, Ciro Alegría Varona | ||
| |||
  | |||
סירו אלגריה (בספרדית: Ciro Alegría Bazán; 4 בנובמבר 1909 – 17 בפברואר 1967) היה עיתונאי, פוליטיקאי וסופר, הנחשב לאחד מגדולי סופריה של פרו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלגריה נולד בסרימבנבה (Sarimbanba) במחוז ונצ'אקו (אנ') שבאזור לה ליברטד בצפון מערב פרו. אמו, הרמיניה בָּסָן לינץ', הייתה ממוצא ספרדי-אירי ואביו, חוזה אלגריה, היה מסטיסו. אחד מסביו צבר הון מכרייה במכרות ואחר כך התרושש. אלגריה נחשף מילדותו לאורח החיים של העמים הילידים הפרואנים, למד את בעיותיהם ואת קשיי קיומם. דיכויים וניצולם של הילידים, על ידי בעלי הון ועל ידי הממשלה, הפכו בהמשך לנושאים מרכזיים של כתיבתו הספרותית.[1]
בגיל 7 נשלח לבית סבו וסבתו מצד אמו, שגרו בעיר טרוחיו, והוא למד שם בבית הספר הלאומי ע"ש סן חואן. אחד ממוריו בבית הספר היה המשורר ססאר ואייחו. לאחר שחלה במלריה, חזר אלגריה לצפון פרו והשלים את לימודיו היסודיים בקוג'בבמה (Cojababma). בהמשך סיים את לימודיו התיכוניים בקולג' הלאומי ע"ש סן חואן בטרוחיו. בהמשך למד קורסים שונים באוניברסיטת טרוחיו (אנ') אך לא השלים תואר אקדמי, ועבד כעיתונאי בעיתון הפרואני "אל נורטה" (הצפון).[1]
ב-1930 הצטרף למפלגה הסוציאליסטית הפרואנית (מפלגת 'אפריסטה' – Alianza Popular Revolucionaria Americana), שתמכה ברפורמה חברתית ובשיפור רווחתם של הילידים הפרואנים. בגלל פעילותו הפוליטית נשלח למאסר כמה פעמים ולבסוף, לאחר תהפוכות שונות, יצא לגלות לצ'ילה ב-1934. עד יציאתו לגלות הספיק לכתוב כמה שירים, סיפורים קצרים ומאמרים.
ב-1935 פרסם את ספרו הראשון "הנחש המוזהב" שהתבסס על סיפור קצר שכתב קודם לכן.[2] שם הספר הוא דימוי לנהר באזור מגוריו בצפון פרו, המשמש רקע לסיפור על הכפריים החיים לחופיו.
ב-1941 פרסם את ספרו החשוב והידוע ביותר "גדול וזר הוא העולם". הספר מספר את סיפורם של איכרים המנושלים מאדמתם, יוצאים למסע נדודים ברחבי פרו כדי למצוא פרנסה, ולבסוף מתמרדים כנגד השלטון. אלגריה ראה במצבם של הילידים הפרואנים הקבלה למצבו הפרולטריון באידאולוגיה של קרל מרקס. הספר תורגם לאנגלית ולשפות רבות אחרות, כולל עברית וזכה בפרסים ספרותיים רבים. המהפכן צ'ה גווארה, שהרגיש הזדהות עם הילידים ברחבי אמריקה הלטינית סיפר, כי קרא בצעירותו את ספרו של אלגריה והושפע ממנו.[1]
אלגריה נשאר בגלות בצ'ילה ואחר כך בשנים 1941–1948 עבר לארצות הברית וחי בניו יורק. הוא לימד באוניברסיטת קולומביה ואחר כך באוניברסיטת פוארטו ריקו (אנ'). ב-1953 עבר לקובה וכתב על המהפכה הקובנית, אך ספרו פורסם רק ב-1973.[3]
ב-1960 חזר לפרו. הוא התקבל שם בכבוד רב והתמנה כחבר באקדמיה הפרואנית ללשון. ב-1961 הצטרף למפלגתו של נשיא פרו, פרננדו בלאונדה טרי, "הפעולה העממית" (Acción Popular) וב-1963 נבחר מטעמה לבית הנבחרים.
ב-1963 גם התפרסם ספרו "דו-קרב של ג'נטלמנים".
ב-1966 נבחר כנשיא אגודת הסופרים והאמנים הפרואנית.[1]
הוא נפטר בפתאומיות מדימום מוחי בלימה ב-1967.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלגריה היה נשוי שלוש פעמים.[1]
אשתו הראשונה, רוזליה אמסקיטה, שלה נישא בהיותו בסנטיגו דה צ'ילה, הייתה פסנתרנית. הם הולידו שני בנים.
ב-1948, בהיותו בפוארטו ריקו, נישא בשנית לליגיה מרצ'נד.
ב-1957, נישא בשלישית למשוררת הקובנית דורה וארונה (אנ'), שהייתה נכדתו של אנריקה חוזה וארונה (אנ'), עיתונאי, סופר וסגן נשיא קובה. לזוג נולדו ארבעה ילדים. בנם הרביעי נולד כבר אחרי מותו של אלגריה. וארונה טיפלה במשך שנים בעיזבונו הספרותי של אלגריה, והוציאה לאור אחרי מותו, רבים ממאמריו וסיפוריו הקצרים, שהתפרסמו במהלך חייו בכתבי עת שונים.[4]
יצירותיו הבולטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1935, La serpiente de oro ("The golden snake")
- 1938, Los perros hambrientos ("The hungry dogs")
- 1941, El mundo es ancho y ajeno ("Broad and Alien is the World")
- 1963, Duelo de caballeros ("Gentlemen's duel")
- La revolución cubana: un testimonio personal ("The Cuban Revolution: A Personal Testimony"), 1973
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שניים משלושת ספריו החשובים של אלגריה תורגמו לעברית:
- סירו אלגריה, גדול וזר הוא העולם. תרגום ראשון: תרגם מאנגלית: מנשה לוין, מרחביה, הקיבוץ הארצי והשומר הצעיר, 1946. תרגום שני: תרגם: גאיו שילוני, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981
- סירו אלגריה, הכלבים הרעבים (תרגם: גאיו שילוני), ספרית פועלים, 1981
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Petri Liukkonen, Ciro Alegría (1909-1967), Books and Writers
- Ciro Alegria Dies; Peruvian novelist, The New York Times, 18 בפברואר 1967
SUCEDIÓ EN EL PERÚ – Ciro Alegría 1/4 (בספרדית), סרטון בערוץ "TVPerú", באתר יוטיוב, 10 בדצמבר 2013- SUCEDIÓ EN EL PERÚ – Ciro Alegría 2/4 (בספרדית), סרטון בערוץ "TVPerú", באתר יוטיוב, 10 בדצמבר 2013
- SUCEDIÓ EN EL PERÚ – Ciro Alegría 3/4 (בספרדית), סרטון בערוץ "TVPerú", באתר יוטיוב, 10 בדצמבר 2013
- SUCEDIÓ EN EL PERÚ – Ciro Alegría 4/4 (בספרדית), סרטון בערוץ "TVPerú", באתר יוטיוב, 10 בדצמבר 2013
- סירו אלגריה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 Petri Liukkonen, Ciro Alegría (1909-1967), books and writers
- ↑ Ciro Alegría, La serpiente de oro, 1935
- ↑ Ciro Alegría, La revolución cubana: un testimonio personal, 1973
- ↑ בין הספרים שהוציאה וארונה לאחר מותו של אלגריה: Mucha suerte con harto palo: memorias, 1976 (foreword by Dora Varona), 7 cuentos quirománticos, 1978 (edited by Dora Varona), Fábulas y leyendas americanas, 1982 (edited by Dora Varona, illlustated by Horacio Elena) Relatos, 1983 (edited by Dora Varona)
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |
|