סיריאן איירליינס
 | |||||||||
 | |||||||||
| איירבוס A320-200 של החברה | |||||||||
| נתונים כלליים | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך הקמה | 1961 | ||||||||
| מיקום המטה |
 דמשק, סוריה | ||||||||
| נתוני חברת תעופה | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| www.syriaair.com | |||||||||
סיריאן ערב איירליינס (בערבית: مؤسسة الطيران العربية السورية; באנגלית: Syrian Arab Airlines), או בשמותיה המקוצרים סיריאנאייר (Syrianair) או א-סורייה (السورية) היא חברת התעופה הלאומית של סוריה. החברה נוסדה באוקטובר 1961 על ידי ממשלת סוריה והיא נמצאת בבעלות מלאה של הממשלה הסורית.
החל מ-23 ביולי 2012, האיחוד האירופי מטיל סנקציות כלכליות על החברה, כגון: איסור הפעלת קווים לאירופה ואיסור שימוש בחלקי חילוף אירופאים, בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה.[1]
מרכזה של החברה בנמל התעופה הבינלאומי של דמשק ומרכזה המשני בנמל התעופה הבינלאומי של חלב. החברה מפעילה טיסות פנים בסוריה וטיסות בינלאומיות ליעדים בצפון אפריקה, אסיה והמזרח התיכון, והיא חברה בהתאחדות חברות התעופה הערביות. סיריאן אייר מרחיבה את מפת המסלולים שלה עם שירות חדש של חלב-ביירות. המסלול יפעל אחת לשבוע בימי שישי בשני הכיוונים. החברה טסה בעיקר לכמה קווים במזרח התיכון, ואחת באירופה, בגלל הסנקציות המתמשכות של האיחוד האירופי וארצות הברית.
תולדות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החברה הוקמה על ידי ממשלת סוריה באוקטובר 1961 כתחליף לחברת סיריאן איירווייז. החברה החלה את פעילותה עם מטוסים מתוצרת חברת דאגלאס האמריקאית, שהופעלו בקווים מקומיים ולארצות ערב השכנות. בשנת 1963 החלה החברה לטוס גם לערים מערביות: היעדים הראשונים היו רומא ומינכן ומיד לאחר מכן גם לונדון ופריז. בשנת 1965 קנתה החברה את מטוס הסילון הראשון שלה מסוג "קרוול", ובשנים שלאחר מכן גם מטוסי בואינג 727 ו-747SP, אך התקרבות של סוריה לברית המועצות גרמה לחברה לקנות מטוסים מתוצרת סובייטית - אנטונוב, איליושין, וטופולב.
קו תעופה לניו יורק נפתח בשנת 1978 בשיתוף עם רויאל ג'ורדניאן. הסנקציות שהטילה ארצות הברית על סוריה הפריעו להתפתחות החברה, ורק בשנת 1998 קנתה החברה מטוסים מודרניים מסוג איירבוס A320.
סוריה לא יכולה לרכוש מטוסי איירבוס או בואינג חדשים בגלל הסנקציות המתמשכות. זו בעיה עבור סוריה אייר מכיוון שהיא מפעילה צי של כל איירבוס של מטוסי A320 ו-A340 יחד עם שני מטוסי ATR 72. מטוסי ה-A340 ארוכי הטווח של חברת התעופה (בה היא משתמשת לשירותים ארוכים יותר לרוסיה) הם גם בני יותר מ -20 שנה. למרות האילוצים, סוריאן אייר מצאה דרך אפשרית להרחיב את הצי שלה: החברה בחנה הזמנה של 15 עד 20 אירקוט MC-21-300 מתוצרת רוסית. המטוס אמור להיות התגובה של רוסיה לבואינג 737 MAX ולאיירבוס A320, הכוללות עיצוב חדש ומנועים תוצרת בית.[2]
צי המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צי המטוסים של החברה נכון לינואר 2019:[3]
| כלי טיס | בצי | בהזמנה | נוסעים | הערות | ||
|---|---|---|---|---|---|---|
| C | Y | סה"כ | ||||
| איירבוס A320-200 | 2 | — | 7 | 144 | 151 | |
| איירבוס A340-300 | 1 | — | 20 | 223 | 243 | |
| ATR 72-500 | 2 | — | — | 68 | 68 | |
| סה"כ | 5 | — | ||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סיריאן איירליינס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Niedergang: Syrian Air hat kaum flugfähige Flugzeuge mehr | aeroTELEGRAPH". aeroTELEGRAPH (בגרמנית). 2016-03-02. נבדק ב-2018-06-29.
- ^ Pranjal Pande, Syrian Air Routes Expand With New Aleppo To Beirut Flight, simpleflying.com, 11-1-2021
- ^ פרטי צי המטוסים של סיריאן איירליינס, airfleets.net (באנגלית)
