סכין שחיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמונה של שחיטת עוף
בסכין שחיטה כשרה
הגדלה

סכין שחיטה (נקראת גם חלף) היא סכין ייעודית המשמשת ביהדות לשחיטת בהמות, חיות ועופות טהורים. עליה להיות מושחזת ואסור שימצא בלהב שלה שום פגם.

דרישות ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היה נהוג שכל אדם יכול לשחוט, כדברי המשנה: "הכול שוחטין ושחיטתן כשרה",[1] ועקרונית מותר לשחוט בכל כלי שאינו מחובר לקרקע והדוגמאות שניתנו לזה הן כאבן צור, זכוכית ועץ, כל זאת בתנאי שהכלי יהיה חד וחלק בלא פגם. כיום נוהגים לעשות זאת בעזרת סכין העשויה מתכת שאותה קל לעצב ולשייף.

מאחר שלא כולם היו בקיאים בהלכות הסכין, תיקנו חכמים שיש צורך בחכם שישגיח ויבדוק את הסכין. הדרישה לבדיקת הסכין על ידי החכם מיוחסת לשאול המלך, שהורה על בדיקה זו לאחר מלחמת מכמש: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ, וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא-תֶחֶטְאוּ לַה' לֶאֱכֹל אֶל-הַדָּם; וַיַּגִּשׁוּ כָל-הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ-שָׁם"." (ספר שמואל א', פרק י"ד, ל"ג)

בהתאם לדרישות ההלכה, על מנת שסכין תהיה ראויה לשחיטה עליה לענות על שני תנאים: שתהיה חדה, כלומר - מושחזת היטב, וזאת כדי שהשחיטה תהיה קלה ומהירה (תנאי זה אינו חיוני לכשרות הסכין, ועל כן בשעת הדחק, מותר לשחוט גם בסכין שאינה מושחזת דיה). והתנאי השני הוא שתהיה חלקה, כלומר - אסור שיימצא על להב הסכין שום פגם (שבר בלהב). תנאי זה חיוני לכשרות הסכין, ומי ששוחט בסכין פגומה - הופך את הבהמה לנבלה האסורה באכילה. כל חריץ קטן בלהב, בין שהוא בחלקו העליון של הלהב (החלק החותך) ובין שהוא משני צידיו, נחשב לפגם בסכין הפוסל אותה לשחיטה.

ייתכן מצב שבעקבות השחזה יתרה בצד אחד של הסכין, ייווצר הבדל ברוחב הסכין בין תחילתה לסופה, אך פגם זה אינו פוסל. עם זאת, כאשר יש יותר משינוי אחד בגובה, כלומר, יש שינוי ברוחב הסכין בשני מקומות שונים, הסכין נפסלת.

בנוסף נהוג להשתמש בסכין מרובעת ללא חוד, זאת כדי למנוע אפשרות של חלדה - החדרת הסכין בין הקנה והושט או מתחת לעור.[2]

בדיקת הסכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכין צריכה 24 בדיקות; 12 לפני השחיטה, ו-12 לאחריה, בהתאם לחישוב הבא: לכל סכין 3 צדדים - החלק העליון של הלהב, צידו השמאלי וצידו הימני. הבדיקה נעשית ב"הולכה והבאה", כלומר - הבודק מוליך את אצבעו על כל אחד מצידיו של הלהב, ומחזיר אותה. כל בדיקה נעשית פעם אחת עם בשר האצבע, ופעם אחת בציפורן.
יוצאות, אם כן, 12 בדיקות: בכל אחד משלושת הלהבים הולכה והבאה, 6, וכל אחת מהבדיקות פעם עם הבשר ופעם עם הציפורן - 12.

הבדיקה צריכה להיעשות במתינות, ומבלי שיהיו גורמים זרים שעלולים להסיח את דעתו של הבודק; כך אין לערוך את הבדיקה במזג אוויר חריג או כאשר הבודק נתון במצב גופני חריג. לאחר שהבודק מבצע מספר בדיקות עליו לנוח מעט כדי שלא ייטעה בבדיקה.

רבי יונה גירונדי אומר שיש להתרכז מאוד בעת בדיקת הסכין. לדבריו ייתכן מצב שבו חש הבודק בפגם קל בסכין, רק לאחר שלוש בדיקות, וזאת כיוון שלא התרכז דיו בבדיקות הראשונות.[3]

בגמרא מובא שהיו אמוראים שבדקו את הסכין בלשונם, במים או בשמש. כל אחד בחר בדיקה שנראית לו יעילה יותר.[4]

תלמידים שלומדים את מקצוע השחיטה מתאמנים רבות בפני רבם להבחין בפגימות הדקות של הסכין, וכן להסיר אותן ולהשחיז את הסכין באופן שהיא תישאר נקייה מפגימות כל שהן.

סכין שחיטה ופגימותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוחט שסכינו נמצאה פגומה בעת שחיטתו ובני אדם אכלו מהבשר הנשחט באותו סכין, אם ניכר שדבר זה קרה לו בשוגג, נוזפים בו. ואם במזיד, מעבירים אותו ממשרתו. בבתי המטבחיים מקפידים מאוד להשגיח על סכיני השוחטים, ולכן מצוי שם אדם שמתמחה בבדיקת סכינים, וזהו עיסוקו היחיד בבית המטבחיים, ולפני שהשוחטים ניגשים ל'ליין' (מסוע השחיטה), הם מוסרים לו את הסכין כדי שיאשר את תקינותה. אחת הסיבות שבודקים את סכיניהם של השוחטים, היא מפני ששחיטה רבה מכבידה על הידיים (בפרט בעופות), וישנו חשש שמתוך כך הם לא ירגישו בפגימה בסכין - אם תהיה כזו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה, מסכת חולין, פרק א', משנה א'.
  2. ^ טורי זהב יורה דעהסימן ו ס"ק ב.
  3. ^ דברי רבנו יונה מובאים בספר בית יוסף, סימן י"ח; ובשולחן ערוך: "ואשר איננו ירא לבו לא יבין לדקדק לבדיקת הסכין כי צריך לכוין את לבו במאד מאד בבדיקתו הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה ולאחר כן ימצאנה כי הכין לבו באחרונה ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב"
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף י"ז, עמוד ב'.