סכר מלפסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שרידי הסכר, 2007. שיא חומת הסכר המקורית נראה מצד שמאל

סכר מלפסה (Barrage de Malpasset) היה סכר קשת שהוקם כ-20 קילומטר ממערב לקאן שבדרומה של צרפת. ב-2 בדצמבר 1959 קרס הסכר, והשיטפון שהתחולל עקב כך גרם למותם של 423 אנשים ולנזק רב. היה זה אחד האסונות החמורים שאירעו בצרפת במאה העשרים.

הסכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכר הוקם בערוץ נחל הרייראן (Reyran) על מנת לספק מים לשתייה ולהשקיה ליישובים שבקרבתו. האתר נבחר לאחר בדיקות גאולוגיות והידרולוגיות שנעשו ב-1946. הקמתו החלה ב-1952 והסתיימה ב-1954. הוא תוכנן על ידי המהנדס הנודע אנדרה קווין (André Coyne) והוקם במימון של שלטונות מחוז ואר (Var). גובה חומת הסכר היה 60 מטר. במקביל להקמת הסכר נבנה מעל ערוץ הנחל כ-1,400 מטר דרומה ממנו הכביש המהיר A8.

האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכר נפרץ ב-2 בדצמבר 1959 בשעה 21:13. כל קיר הסכר קרס למעט חלק קטן בעברו הימני, ונפרץ המאגר שהכיל אז 50 מיליון מטר מעוקב מים. עקב כך נוצרה חומת מים בגובה של 40 מטרים, שנעה במהירות של 70 קילומטר לשעה. חומת המים הרסה את הכפרים מלפסה ובוזון (Bozon). כעבור 20 דקות הגיעה אל העיר פרז'וס (Fréjus) כשהיא עדיין בגובה של שלושה מטרים והציפה את חלקה המערבי של העיר. מי השיטפון נבלעו בים התיכון 37 דקות לאחר קריסת הסכר.

צבא צרפת וכן מסוקים של צבא ארצות הברית שהיו מוצבים באזור סייעו בפעולות ההצלה באזור שנפגע. בנוסף ל-423 בני אדם נספו בשיטפון 1,000 כבשים, נהרסו 50 חוות וכ-2.5 קילומטר של מסילות רכבת. אתר הבנייה של הכביש המהיר A8 ודרכים באזור נהרסו גם הם.

חקירת התאונה העלתה מספר ממצאים: מתחת לסכר הייתה הקרקע עשויה סלע גנייס, שלא אפשר חלחול מים דרכו ועובדה זו לא התגלתה במהלך הבדיקות שקדמו להקמתו. אפשר שפיצוצי סלעים שנעשו לצורך הקמת הכביש המהיר גרמו נזק לשלמות הסכר והסלע שתחתיו. מספר שבועות לפני הקמת הסכר נשמעו בקרבתו מספר קולות התבקעות, אך הם לא נבדקו. כמו כן בצידו הימני של הסכר נמצאו נזילות בחודש שלפני האסון. לבסוף, בשבועיים שלפני האסון ירדו באזור 500 מילימטר גשם, מהם 130 מילימטר ביממה שלפני שנפרץ הסכר. מפלס המים במאגר הסכר הגיע ל-28 סנטימטר משפת חומת הסכר. שומר הסכר ביקש לפתוח את שסתומי הניקוז כדי להוריד את מפלס המים, אך הרשויות אסרו עליו לעשות זאת מחשש שייגרם נזק לאתר הבנייה של הכביש המהיר שמדרום לסכר. כשלוש שעות לפני שנפרץ הסכר נפתחו לבסוף שסתומי הניקוז, אך קצב הניקוז מהם לא היה מספיק כדי למנוע את האסון.

שרידי הסכר ניצבים על מכונם עד היום.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סכר מלפסה בוויקישיתוף