סלון הסתיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סלון הסתיוצרפתית: Salon d'Automne) הייתה תערוכה שנערכה לראשונה בפריז בשנת 1903, כתגובה של אמנים עצמאיים לתערוכת ה"סלון" הרשמית השמרנית שנוהלה על ידי האקדמיה לאמנויות היפות. התערוכה נהפכה במהרה למוקד ואף לכוח מניע של מגמות חדשות בציור ובפיסול במאה ה-20.

הסלון היווה אלטרנטיבה לאמנים אשר נדחו על ידי ועדת הקבלה של הסלון והרשמי וגם אלטרנטיבה לסלון העצמאיים (Salon des Indépendants), אשר איפשר להציג עבודות ללא בחירה מוקדמת ולכן במהרה שקע לבינוניות. הסלון אורגן על ידי קבוצה אמנים ומשוררים, בהם ז'ורז' רואו, אנרי מאטיס, אנדרה דרן‎, ז'וריס-קרל הויסמנס, אלברט מארקה ואנג'ל דהלאסל.

התערוכה הראשונה הוצגה באוקטובר 1903. אחת מהתערוכות המפורסמות ביותר של הסלון נערכו בשנת 1905, כאשר היא הציגה מיצירותיהם של מאטיס, אנדרה דרן, מוריס ולמינק, ואחרים אשר נודעו לאחר מכן כקבוצת הפוביזם.

בסלון הציגו מספר פסלים שפעלו בסגנון מודרני, בהם קונסטנטין ברנקושי, אריסטיד מאיול, שרל דספיו, אוסיפ זאדקין ורנה אישה (René Iché). לאחר מלחמת העולם הראשונה הציגו בו ציירים כמו ז'ורז' בראק, אמדאו מודיליאני ומארק שאגאל.