סלידת טעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נדרשים מקורות לנאמר בערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אפקט הסלידה מטעם, הידוע גם בשם אפקט גרסיה (על שם ד"ר ג'ון גרסיה) הוא דוגמה להתניה קלאסית או התניה פאבלוביאנית. התניית סלידה מטעם מתרחשת כאשר פרט מקשר טעם של מזון מסוים עם סימפטומים המאפיינים הרעלה, כגון בחילה, כאב בטן וכדומה. בכלליות, סלידה מטעם נוצרת לאחר עיכול של מזון הגורם לבחילה, הקאות או תחושת חולי.

היכולת לפתח סלידה מטעם נחשבת לתכונה הישרדותית המאמנת את הגוף להימנע מחומרים רעילים לפני שיוכלו להזיק. מטרת החיבור בין הטעם לתחושה השלילית היא למנוע את צריכתו החוזרת של אותו החומר ודומיו בעתיד, וכך להימנע מהרעלה נוספת. עם זאת, התנייתה של הסלידה מטעם מתרחשת לעתים כשבחילה או תחושת מחלה מופיעים ללא קשר למזון שנאכל (למשל, כאשר מגיעה מחלה נגיפית לאחר אכילת מזון חדש ובלי קשר אליו).

מחקריו של גרסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר ג'ון גרסיה, שחקר בשנות ה-50 השפעות של קרינה על התנהגות, שם לב שעכברים פיתחו סלידה מחומרים מסוימים שאותם אכלו לפני שנחשפו לקרינה. על מנת לאשש זאת ביצע גרסיה מחקר שבו נתן לשלוש קבוצות עכברים מים ממותקים ובעקבותיהם קרינה חלשה, קרינה חזקה וקבוצת ביקורת (בה אין קרינה). בהינתן האפשרות (לאחר החשיפה או אי-החשיפה) לשתות מים ממותקים או מי ברז רגילים (לא ממותקים), בחרו העכברים שנחשפו לקרינה לשתות הרבה פחות מים ממותקים מאלו שלא נחשפו לקרינה. בעוד העכברים שלא נחשפו לקרינה שתו פי 4 מים מתוקים ממים שאינם מתוקים, שתו העכברים שנחשפו לקרינה חלשה 40% מים מתוקים, ואלו שנחשפו לקרינה חזקה שתו 10% מים ממותקים.

ממצאים אלו היוו סתירה להרבה מתאוריות הלמידה בספרות דאז, שכן באותה תקופה לא האמינו שסלידה יכולה להיווצר לאחר חשיפה בודדת ועיכוב ארוך. גרסיה הציע שהסלידה מהמים הממותקים נוצרת בשל הבחילות שגורמת הקרינה, וכך החל המחקר בסלידה מטעם.

הערות בנוגע לסלידה מטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח סלידה מטעם אינו דורש מודעות או קשב. הפרט לא צריך לחשוב או להבין מה יצר את הבחילה או התחושה השלילית. למעשה, הפרט עשוי לקוות שיהנה מהחומר, והגוף מרגיש בתחושת הסלידה בצורה אוטומטית. התניית סלידה מטעם מחזקת את הטענה שבהתניה קלאסית התגובה היא אוטומטית.

כמו כן, סלידה מטעם דורשת צעד אחד. ניסוייו של פבלוב דרשו מספר צימודים בין הגירוי הבלתי מותנה (למשל, צלצול פעמון) לבין הגירוי המותנה (במקרה זה, בשר) לפני שהשתרשה התגובה המותנית. בסלידה מטעם, כבר לאחר צימוד אחד בין בחילה למזון מסוים, יסלוד הפרט מהמזון. בנוסף, בעוד ברוב ההתניות דרוש מרווח בין צעדי של כשנייה, בהתניית סלידה מטעם יש אפשרות להפסקה ארוכה (של מספר שעות, או אפילו ימים) בין האוכל לתחושת הבחילה.

אם הטעם אותו מקשר הפרט לבחילה הוצג לו בעבר, האפקט לא יהיה חזק, או לא יתרחש כלל. לתופעה זו קוראים עכבה סמויה.

השימוש בהתניית סלידה מטעם במעבדות נפוץ הן במחקרים בתחום הטעם והן למחקרים בתחום הלמידה.

סלידה מטעם אצל בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלידה מטעם נפוצה גם אצל בני אדם. כשאדם אוכל מאכל רע (לדוגמה, בשר מקולקל) ובעקבותיו אינו חש בטוב, הוא עשוי למצוא את סוג המזון (בשר, במקרה זה) מעורר סלידה עד הכחדת התחושה. כמו כן, המזון אינו חייב ליצור את הבחילה על מנת לעורר סלידה. אדם האוכל מזון בפעם הראשונה וחש בחילה או כאב בטן ללא קשר למזון, עשוי לפתח סלידה מטעמו של מזון זה. אפילו מאורעות היוצרים בחילה בצורה ברורה ומודעת (רכבת הרים) לאחר המזון עשוי לגרום ליצירת סלידה מטעם. אנשים עשויים גם לפתח סלידה מטעמם של משקאות אלכוהוליים מסוימים כתוצאה מהקאתם.

סלידה מטעם היא בעיה נפוצה אצל מטופלי כימותרפיה, החשים בבחילה בשל הטיפול התרופתי, אך מקשרים את תחושת הבחילה למזון.

שימושים בהתניית טעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת ללמד חיות שלא לפגוע בבעלי חיים או צמחים מסוימים, נותנים לחיה לאכול מהחיה או הצמח ממנה רוצים להרחיק אותה בנוסף לרעלנים היוצרים אצלה בחילה וכאב בטן. כך לומדת החיה להימנע מסוגי טרף אלו, ובפעם הבאה שתנסה לאכול אחד שכזה, תזהה מיד את טעמו ותוותר עליו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]