סלייטר-קיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סלייטר-קיני
מקום הקמה אולימפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1994–2006 • 2014
סוגה אינדי רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים סאב פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
www.sleater-kinney.com
פרופיל ב-IMDb
חברים
קארי בראונשטיין
Corin Tucker עריכת הנתון בוויקינתונים
חברים לשעבר
Laura MacFarlane
Janet Weiss עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סלייטר-קיני (באנגלית: Sleater-Kinney, בעברית נכתב לעיתים בטעות "סליטר-קיני") היא להקת רוק אמריקאית מאולימפיה, וושינגטון. הלהקה הוקמה בשנת 1994 על ידי קורין טאקר (שירה וגיטרה), קארי בראונשטיין (גיטרה ושירה) וג'נט וייס (שירה, תופים ומפוחית). וייס פרשה בשנת 2019.

להקת סלייטר-קיני הייתה חלק מתנועת הריוט גירל וזכתה להצלחה והערכה בסצנת האינדי רוק האמריקאית. הלהקה ידועה גם בעמדותיה הפמיניסטיות ובנטייה לשמאל הפוליטי.

הלהקה הוציאה שבעה אלבומי אולפן בין 1994 ל-2005. בשנים שלאחר מכן חברות הלהקה השתתפו בפרויקטים מוזיקליים שונים, ובראונשטיין עסקה בעיקר בסדרת הטלוויזיה פורטלנדיה. הן התאחדו בשנת 2014 והוציאו מאז ארבעה אלבומי אולפן ואלבום בהופעה חיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקת סלייטר-קיני הוקמה בתחילת 1994 באולימפיה, וושינגטון, על ידי קורין טאקר וקארי בראונשטיין. שם הלהקה נקבע כשמו של רחוב בסמוך לאולפן החזרות שלהן. טאקר ובראונשטיין ניגנו בלהקות ריוט גירל אחרות, Heavens to Betsy ו-Excuse 17, והקימו את סלייטר-קיני כפרויקט צדדי. כאשר הלהקות האחרות התפרקו, סלייטר-קיני הפכה לפרויקט המרכזי, בתחילה עם המתופפת לורה מקפרלן, שלאחר מכן הוחלפה בג'נט וייס באלבום "Dig Me Out" (אם כי מדי פעם מתופפות אחרות החליפו אותה).

אלבום הבכורה הוקלט בשנת 1994, לאחר סיום לימודיה של טאקר בקולג'. הסגנון המוזיקלי היה צעקני ורועש, והושפע מרוק קלאסי ופאנק רוק. באלבומים הבאים הסגנון התמתן בהדרגה, עד לאלבום One Beat משנת 2002 שהצליח מסחרית וזכה לאהדת המבקרים. באותה שנה יצאו לסיבוב הופעות עם פרל ג'ם.

בשנת 2005 יצא האלבום The Woods, שהיה שונה מקודמיו והתאפיין בצליל דחוס ועמוס בדיסטורשן.

בשנת 2006 חדלו להקליט ולהופיע ביחד, מסיבה לא ברורה. משנה זו ועד 2014 השתתפו חברות הלהקה בפרויקטים מוזיקליים שונים, ובראונשטיין עסקה בעיקר בסדרת הטלוויזיה פורטלנדיה.

הן התאחדו בשנת 2014 ושנה לאחר מכן הוציאו את האלבום "No Cities to Love", שנבחר לאחד מחמשת האלבומים הטובים של אותה שנה על ידי Time Out תל אביב.[1] לאחר מכן ראו אור אלבום אולפן נוסף, ואלבום בהופעה חיה.

ביולי 2019 פרשה וייס מהלהקה עקב חילוקי דעות אמנותיים, והוחלפה על ידי אנג'י בוילן.

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלייטר-קיני נחשבת לאחת הלהקות המאוחרות בסגנון הריוט גירל, וסגנונה המוזיקלי הושפע מלהקות הפאנק רוק והאינדי של סצנת הרוק באולימפיה. מילות השירים נסובות סביב נושאים מגוונים, בהם נושאים אישיים, פמיניזם וליברליזם חברתי. בין השאר כתבו שיר מחאה לאוסף "Rock Against Bush" ושיר שהכנסותיו נתרמות לארגון "הורות מתוכננת". שיר נוסף שלהן נכלל באלבום שהכנסותיו נתרמות לבית הספר התיכון הארווי מילק.

חברות הלהקה שיתפו פעולה עם מוזיקאים רבים, בהם פיטר באק. הסרטון לשיר A New Wave משנת 2015 נוצר בשיתוף פעולה עם ההמבורגרים של בוב.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן:

  • Sleater-Kinney (1995)
  • Call the Doctor (1996)
  • Dig Me Out (1997)
  • The Hot Rock (1999)
  • All Hands on the Bad One (2000)
  • One Beat (2002)
  • The Woods (2005)
  • No Cities to Love (2015)
  • The Center Won't Hold (2019)
  • Path of Wellness (2021)
  • Little Rope (2024)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלייטר-קיני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]