סלינה אלפנדרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סלינה אלפנדרי בשנת 1980

סלינה אלפנדרי, זמרת אופרה, נולדה בסופיה בירת בולגריה ב-18.8.1926, בה סיימה את לימודיה הפורמליים והמוזיקליים.

סלינה הופיעה כסולנית באופרה הישראלית על בימות שונות, בישראל ובעולם, במספר רב של קונצרטים ורסיטלים ובתוכניות רבות ברשות השידור, ברדיו ובטלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותה בסופיה, בולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלינה אלפנדרי נולדה בשם סלינה לזרוב בסופיה שבבולגריה, למשפחה משכילה, אמידה ושוחרת תרבות וחינוך. לאחר חמש שנים נולד האח הנרי לזרוב, שלימים התגלה כילד מחונן בתחום המוזיקה ובהיותו בוגר, בעל מוניטין בינלאומי כפסנתרן, מנצח ומלחין, וכן פרופסור למוזיקה באוניברסיטת UCLA שבקליפורניה.

מגיל צעיר מאוד בלטה סלינה בכישרונה האומנותי, הן בשירה והן בציור וכבר מגיל הגן הרבתה להופיע באירועים במסגרות החינוכיות בהן למדה. ההורים, שהעריכו מאוד את החינוך המוזיקלי, טיפחו את הכישרונות האומנותיים של ילדיהם ותמכו מאוד בדרכם המוזיקלית. כשהייתה בת שש קיבלה סלינה פסנתר ומורה פרטית צמודה. לצד ההכשרה המוזיקלית זכתה סלינה לחינוך כללי בבית הספר היסודי של הקולג' הצרפתי ובבית ספר התיכון של הקולג' האמריקאי היוקרתי. במהלך הלימודים הצטיינה סלינה בלימודיה. בכול אותן שנים היא המשיכה להתבלט כזמרת סולנית והופיעה בכיתות בהן למדה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה ועד 1951 - העלייה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלוש שנות לימוד בבית הספר התיכון, הופסקו לימודיה בשל רדיפות הנאצים. כשגורשו יהודי סופיה לערי השדה קיבלה המשפחה הוראה לעבור לצפון בולגריה. בזכות קשרים טובים של האב אפרים, שונתה ההוראה ומשפחת לזרוב עברה לעיר קיוסטנדיל הדרומית, שם התגוררו רבים מבני המשפחה בביתם הפרטי הגדול. לבני משפחת לזרוב היה תפקיד מכריע בהצלת יהדות קיוסטנדיל ובזכות מעמדם הפוליטי והכלכלי הם תמכו גם בפליטים היהודיים הרבים שהגיעו לעיר.[1] למרות הקושי והחרדה שהיו בעת המעבר לקיוסטנדיל, הצליחו ההורים לקחת עמם מסופיה את פסנתר הכנף של המשפחה, כדי שלא תיפסק פעילותם המוזיקלית של הילדים גם בתקופה קשה זו.

בספטמבר 1944, עם שחרור בולגריה מהכיבוש הנאצי על ידי הצבא האדום, חזרה המשפחה לביתה שבסופיה וסלינה השלימה את לימודי התיכון. לאחר מכן, היא התקבלה לאקדמיה למוזיקה בסופיה במגמה לאופרה, אותה סיימה בשנת 1951 בהצטיינות. לאור הצטיינותה, היא הוזמנה לבצע את הקונצרט הראשון שלה באולם הקונצרטים המרכזי בסופיה.

לאחר לימודי המוזיקה החלה סלינה ללמוד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת סופיה. זאת בשל העניין הרב שגילתה בתחום זה, כדי להעשיר את השכלתה בפרק הזמן שעד למועד העלייה המתוכנן לישראל והחבירה למשפחתה, והן כדי להכין תשתית מקצועית נוספת לעתידה הצפוי במדינה הצעירה, למקרה שתחום האופרה אינו קיים בה. במהלך הלימודים היא הכירה את ז'אק אלפנדרי, שהיה סטודנט בפקולטה למסחר ובנקאות. ז'אק עסק בפעילות ציבורית מגוונת, לרבות: נציג בולגריה בארגון UNICEF העולמי ובשילוב קהילת יהודי בולגריה בפעילות הג'וינט. בנוסף הוא ארגן מחנות קיץ לילדי היהודים ברחבי בולגריה וסלינה שימשה בהם כמדריכה למוזיקה. ב-31 באוגוסט 1948 נישאו סלינה וז'אק. הוריה של סלינה ואחיה עלו ארצה מספר ימים לאחר החתונה, במסגרת העלייה הגדולה של יהודי בולגריה. סלינה וז'אק הצטרפו אליהם ב-31 בדצמבר 1951 והשתקעו בתל אביב. לזוג נולדו שני ילדים, אלי ורם .

העבודה המקצועית בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם הגיע המשפחה ארצה, התקבלה סלינה, לאחר אודישן קפדני, לאופרה הישראלית, אשר בניהולה של אדיס דה פיליפ, והיא בת 27. היא שימשה בה כסולנית סופרן לירי בכירה והשתתפה בתפקידים ראשיים באופרות מוכרות רבות, בהן:

אופרה נוספת אשר ביצעה בפסטיבל עין גב ובליווי התזמורת הסימפונית ירושלים היא

  • "נדרים" של קראל שלמון, בתפקיד לאה

במקביל לעבודתה באופרה הישראלית ביצעה סלינה מספר אופרות קאמריות, חלקן בהפקת רשות השידור. כל האופרות בוצעו בניצוחם של גדולי המנצחים: גולינקין, גיאורג זינגר, איתן לוסטיג, מנדי רודן, שלזינגר ואחרים.

בין האופרות הקאמריות שביצעה:

סלינה השתתפה גם כסולנית ראשית באופרטות, לרבות בפסטיבל האופרטה השנתי, ובאופרטה "הרוזנת מאריצה", של קלמן, בתפקיד הרוזנת מאריצה. גם אלו על הבימות המרכזיות ובהשתתפות מיטב זמרי האופרה והאופרטה של ישראל.

בנוסף סלינה ביצעה מספר רב של קונצרטים ורסיטאלים בליווי הפסנתרנית רנה גלמן - פרל. היא שרה דואטים עם הזמרים - מיצי לוקר, ביביאנה גולדנטל, מתילדה בן-נון, מרדכי בן-שחר, פרדי לוי ואחרים.

במהלך הקריירה שלה הופיעה סלינה גם במסגרות אחרות, כסולנית, בדואטים וכן בהרכבים קאמריים - במחזות זמר, שירי עם ופולקלור, בשפתם המקורית.

סלינה השתתפה גם בפסטיבלים בארץ ובעולם וזכתה בפרסים שונים, כמו זכייתה בפרס שלישי בפסטיבל הבינלאומי לכישרונות צעירים בווינה, אוסטריה.

סלינה הייתה פעילה גם בתוכניות רדיו, טלוויזיה וככתבת בתחום התרבות והמוזיקה בעיתונות בשפה הבולגרית בארץ.

בולט הביטוי שניתן בהופעותיה לפולקלור של יהודי ספרד, במסגרת רומנסות ספרדיות שביצעה.

רבים מהשירים שביצעה הוקלטו ב"קול ישראל" וחלק קטן מהם ניתן לשמוע באתר "זֶמֶרֶשֶׁת" ובאתר הספרייה הלאומית. הביצוע המתועד הראשון של השיר "לילה לילה" מאת מרדכי זעירא, הוא של סלינה אלפנדרי.[2]

סלינה זכתה לתמיכה רבה מהוריה ומבעלה, אשר ליווה אותה כמעט לכל הופעותיה.

בשנות ה-60 לחייה פרשה סלינה מהעיסוק המקצועי במוזיקה, כדי להתמסר לענייניה האישיים.

דוגמאות מן הביקורת בעיתונות על שירתה של סלינה אלפנדרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבקרים הרבו להחמיא לסלינה, בהזדמנויות רבות ובמרבית המדיה הכתובה, לאחר הופעותיה, על ביצועיה הקוליים המשובחים והמגוונים.

  • נתן מישורי, עיתון מעריב, 10/6/1966- "הזמרת הוכיחה רב גוניות בשליטה על סגנונות רבים וסיגלה את קולה בגמישות רבה. ביצועיה מצטיינים ברגישות לתוכן המילים, באי הגזמה תיאטרלית, בניקיון שירתי ובקצב מדויק וכן באיכות קולית יפה ועדינה."
  • יריב מזרחי, עיתון ידיעות אחרונות, 3/6/1966 - "הזמרת סלינה אלפנדרי גילתה תפיסה דרמטית בקולה החם והצעיר. מחיאות הכפיים הנלהבות הוכיחו כי הקהל צמא למוזיקה טובה ונהנה מביצוע מעולה."
  • בעיתון ג'רוזלם פוסט, נכתב לרגל העלאת האופרה "נדרים" מאת המלחין הישראלי קראל שלמון, בפסטיבל עין גב 1955-"במיוחד מצא חן בעיננו הדואט של לאה (סלינה אלפנדרי) ורחל (רמה סמסונוב). הסופרן הנעים של סלינה אלפנדרי הסב לנו הנאה אמיתית".
  • Jan Popper, פרופ' ודיקאן הפקולטה למוזיקה (המחלקה לאופרה) באוניברסיטת UCLA וכן מנצח בינלאומי בעל מוניטין, כתב ב-24/6/1965, לאחר ביצועה של סלינה את תפקיד טטיאנה מתוך האופרה "יבגני אונייגין" של צ'ייקובסקי - "She has a truly beautiful voice, besides being a most intelligent person 'with brain'!!! Unheard of for a beautiful singer".
  • פאול בן חיים, אחד המלחינים הנודעים והמוזיקולוג - פרופסור, כתב בשנת 1952 - "שמעתי את סלינה אלפנדרי, סופרן לירי. דעתי היא שיש לה קול יפה ומיוחד. נוסף לזה, היא זמרת בעלת תרבות מוזיקלית רבה."
  • מרים בר, עיתון אומר, 28/6/1957, לאחר ביצוע המיסה של שוברט - "הסופרן של סלינה אלפנדרי מלא תוכן וקסם והוא עבר כחוט מוביל לאורך כל היצירה."
  • בן-דוד, פאר-טריבונה, 27/5/1966 - "סלינה אלפנדרי הוכיחה חד משמעית את כישרונה הרב, איכות קולה הלירי הרגיש והיפה וכן את יכולתה לבצע בטבעיות ובחן רב יצירות בסגנונות שונים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו "הרכבות יצאו ריקות" של מיכאל בר-זוהר
  2. ^ כפי שמצוין באתר עונג שבת בפרק מסע מן הכורסא: בעקבות 'לילה, לילה'