סלספילס (מחנה ריכוז)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המחנה בשנת 1941
אסירים בסלספילס
הכניסה למחנה הריכוז סלספילס. הכתובת בלטבית אומרת: מעבר לאנדרטה זו, האדמה בוכה
אתר זיכרון לילדים בסלספילס
מפת מחנות ריכוז והשמדה בשואה

סלספילסאנגלית: Salaspils) היה מחנה ריכוז שהוקם בסוף 1941, 18 ק"מ דרומית-מזרחית לריגה שבלטביה, בו ריכזו הנאצים אסירים יהודים, אסירים פוליטיים, שבויי מלחמה וילדים יתומים. חלק מהם מצאו בו את מותם.

היסטוריה של המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1941, החל בתכנון מחנה סלספילס בלטביה בראשות קצין האס אס רודולף לנגה, מפקד משטרת הביטחון במדינה. תחילה תוכנן המחנה למטרת כליאת אנשים שנעצרו על ידי המשטרה ושבויי מלחמה. לאחר מכן תוכנן להכיל בו יהודים שגורשו מגרמניה וממדינות אחרות ללטביה לצורך עבודות כפייה, תוך הריגת הילדים בהתאם לתוכנית הפתרון הסופי. המקום שנבחר, סמוך לעיר סלספילס, היה נגיש לרכבת הראשית המחברת בין ריגה לדאוגבפילס, שתי הערים הגדולות בלטביה.

באוקטובר 1941 המחנה הכיל שבויי מלחמה סובייטים ממחנה סטאלאג 350z, וכן אסירים יהודים צ'כים וכמה יהודים גרמנים ממחנה הריכוז יונגפרנהוף. באמצע ינואר 1942, כ-1,000 יהודים גרמנים מגטו ריגה נאלצו לעבוד בבניית המחנה. מחסור בשינה, תנאים סניטרים גרועים, חוסר תזונה חמור ומזג האוויר הקר גרמו למספר גבוה במיוחד של הרוגים מתוכם. רק כשליש מהם חזר לגטו ריגה במצב בריאותי קשה ורובם מתו לאחר מכן.

הנאצים תכננו לגרש את היהודים האחרונים שנותרו בגרמניה בסוף קיץ 1942. לצורך כך עודכנו תוכניות המחנה במאמץ לאפשר לו להכיל 15,000 יהודים שיגורשו מגרמניה. בסתיו של שנת 1942 היו במחנה רק 15 צריפים מתוך 45 שתוכננו, דיור ל-1,800 אסירים. התוכנית להרחבתו של סלספילס כמחנה ריכוז גדול ליהודי גרמניה לא יצאה לבסוף אל הפועל, אך למרות שהוגדר כבית מאסר משטרתי, הוא הפך להיות דומה למחנה ריכוז בדרך ארגון העבודה שבו, סוג האסירים ודרך הטיפול בהם. לאחר מכן הוגדר רשמית כמחנה ריכוז.

עד סוף שנת 1942 מחנה סלספילס הכיל אסירים פוליטיים בעיקר (שבתחילה היו כלואים בכלא המרכזי של ריגה), זרים שנכלאו כשביקשו לחזור מרוסיה ללטביה שהנאצים ראו בהם חשודים מבחינה פוליטית, ואסירים מקומיים. באותה עת שהו בו רק עשרה אסירים יהודים, לאחר שמרבית היהודים מתו או הוחזרו לגטו ריגה במצב קשה.

כתוצאה מביצוע "קרב נגד הכנופיות" באזור הגבול הלטבי-רוסי בין ינואר למרץ 1943, נוספו לסלספילס 2,228 נפשות בנוסף ל-1,990 אסירים שהיו בו. בין הכלואים היו 1,100 "ילדי כנופיות" כפי שנקראו, שנאספו ללא קרובי משפחה או משגיחים. התנאים הגרועים בבלוק הילדים הביאו לכך שכמה מאות מהם מתו מטיפוס.

המחנה פורק בסוף ספטמבר 1944 ואחרוני האסירים בו הועברו באונייה למחנה ריכוז שטוטהוף.

אומדן הנרצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ- 12,000 אסירים עברו במחנה במהלך קיומו. בנוסף לכ-1,000 יהודי גרמניה שנספו במהלך שלב הבנייה 3,000-2,000 בני אדם נוספים מתו כאן, מהם מספר גבוה במיוחד של ילדים צעירים ("ילדי הכנופיות"). טענות קודמות כי סלספילס היה מחנה השמדה שבו 53,000 אנשים מצאו את מותם, נדחו על ידי היסטוריונים.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1949 נפתחו הליכים משפטיים כנגד חלק מהאחראים לפשעי הנאצים בלטביה, כולל בגטו ריגה, ומחנות יונגפרנהוף וסלספילס. חלקם נידונו למאסר עולם.

בשנת 1967 הוקמה אנדרטה לזכר הנרצחים בסלספילס, שכללה חדר תערוכה ומספר פסלי שיש ענקיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלספילס בוויקישיתוף