סם דובינר
 | |
| לידה |
1914  |
|---|---|
| פטירה |
1993 (בגיל 79 בערך) |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| מדינה |
ישראל |
  | |
סם (שמואל) דוּבּינר (Sam Dubiner; 1914 – 6 ביוני 1993) היה תעשיין, סוחר ואספן אמנות ישראלי יליד קנדה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דובינר נולד וגדל בטורונטו, קנדה למשפחה יהודית ענייה, בו היה הבכור מבין ארבעה אחים ואחיות. בגיל 11 החל לסייע בפרנסת המשפחה בחלוקת עיתונים. אחר כך עסק במכירת עניבות מדלת לדלת ובגיל 15 החל לייצור אותם[1].
קריירה עסקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הפריצה העסקית הגדולה שלו עשה ממשחק היו-יו, אותו התחיל לייצר ואותו רשם כסימן מסחרי ב-1932, שהיה בן 18 בלבד[2]. את המשחק שיווק בפרסום אגרסיבי ברחבי צפון אמריקה ואוסטרליה, לטענתו הוא גם ייצר את פרסומת הטלוויזיה הראשונה עבור המוצר[3]. בהמשך הופץ המשחק בכל רחבי העולם והוא המשיך לקבל תמלוגים עליו גם שעבר לגור בישראל. הוא המשיך לפתח את עסקיו והקים מספר מפעלי תעשייה לבגדים וציוד צבאי, שבמקביל נהג לצאת למסעות וטיולים באמריקה הדרומית, אירופה ואוסטרליה[1].
בהשפעת הלל קוק, הוא החל להתעניין בתנועה הציונית ובמשך שלוש שנים, בשנים ,1948–1945 הקדישו דובינר ואשתו בטי כמעט את כל זמנם לפעילות ציונית בצפון אמריקה. בזמן ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, הגיע לראשונה לביקור בארץ ישראל. כעבור שנה וחצי עלה לישראל עם אשתו ושלושת ילדיו והתיישב ברמת גן[1]. ב-1963 עבר לגור בבית דובינר, בניין מגורים ייחודי בתכנונם של האדריכלים אלפרד נוימן, צבי הקר ואלדר שרון[4].
בישראל הקים מספר מפעלים ומיזמים, שהראשון בהם היה מפעל "עפרונות ירושלים" בשותפות עם אלכסנדר רפאלי[5]. הוא סיפר כי הרעיון למפעל עלה לאחר שבנו סיפר לו שיש מחסור בבית ספרו בעפרונות. בהמשך החליט להקים גם מפעל לקרטון לצורך אריזת העפרונות[1]. מפעל "קרגל" לקרטון גלי, שהקים עם מספר שותפים, החל לפעול ב-1954[6]. ב-1957 נכנס לענף הפרדסנות ועסק בנטיעת מטעי אשכוליות[7]. באותה שנה החל במאבק מתוקשר במועצה לשיווק פרי הדר, לאחר שסירבה לקנות אריזות קרטון ממפעלו עבור פרי הדר, הוא האשים את אנשיה בקרטל והחל להקים ארגון מתחרה[8]. בנוסף השקיעה בהקמת מועדון לספורט ימי באילת[9].
אספן אמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1959 מכר את כל השקעותיו והחליט להתמסר לתחביבו - אמנות. עד אז היה דובינר אספן של אמנות אפריקאית ואמנויות לא-מערביות אחרות[10]. בנובמבר 1958 הוא הציג את אוסף הפסלים והמסכות האפריקאיות שלו במוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור בחיפה[11], בינואר 1960 בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו, ובאוגוסט 1960 בבית הנכות בצלאל[12][13]. בהמשך ארגן תערוכה של אמנות מהתקופה הפרה-קולומביאנית מהאוסף שלו[14]. בתקופה זו יצא למסע ליפן, שבדרך עצר באיראן. שם בחנויות של סוחרי העתיקות בטהרן גילה פסלוני־חרס ששבו את ליבו, דמויות־אדם ובעלי־חיים, בצורות פשוטות וראשוניות. אחר כך התברר שמקורה של אמנות זה בתרבות האמלש ("אמלש" על שם כפר קטן מדרום לים הכספי שם נתגלו רוב הממצאים מתרבות זו) מ-900 עד 700 לפני הספירה. דובינר ביקר באירן אחר כך עוד כמה פעמים ורכש כמה אלפי פסלי אמלש במשך השנים[3].
באפריל 1961 פתח דובינר את הגלריה המסחרית המודרנית הראשונה בתל אביב[15]. "גלריה ישראל", שמוקמה בצומת הרחובות פרישמן ובן-יהודה[16], התמקדה בהצגת אמנות ישראלית מופשטת. הגלריה הייתה חדשנית גם באופן פעילותה באמנות הישראלית, היא הציע לאמנים משכורת חודשית קבועה והבטחה לרכוש מספר תמונות מדי חודש. בתמורה התחייב כל אמן להציג אך ורק בגלריה "ישראל", וגם במקרה של תערוכת יחיד במוזיאון, לבקש את רשות הגלריה, וכן לשתף את הגלריה ברווחים גם ממכירות שלא נעשו דרכה. לדברי דובינר זה היה חוזה מקובל למדי על־פי אמות־מידה אירופאיות ואמריקאיות, ואפשר לאמנים לעבוד ללא דאגות פרנסה, אך עורר מחלוקת בישראל בקרב האמנים[3]. הוא בחר שנים-עשר אמנים להם הציע את החוזה, רובם חברי קבוצת "אופקים חדשים", בהם: יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטימצקי, יצחק דנציגר, אבשלום עוקשי, יעקב וכסלר, פנחס אברמוביץ ויחיאל קריזה[3]. דובינר גם נתן חסות לצייר ולפסל יגאל תומרקין שהיה אז בתחילת דרכו, הוא קנה חוזה קיים שהיה לו עם בגלריה בפריז ונתן לו משכורת חודשית[17]. לאחר שהגלריה נסגרה, בתחילת שנות ה-70, השאיל דובינר חלק מהיצירות למוזיאון ישראל, אך בהמשך מכר את חלקם[18].
בתחילת שנות ה-70 הוא הפיק סרט בו כיכבו הפסלים שלו[19].
בתחילת 1974 הוא הציע תוכנית לביטול מס הכנסה וכנגד זאת ביטול סובסידיות ממשלתיות[20].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי לבטי דובינר ונולדו להם שלושה ילדים. בתם דבי נובה דובינר הייתה ציירת ופסלת[21].
דובינר נפטר ב-1993, בגיל 79, ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק[22].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גילה בלס, אופקים חדשים, הוצאת רשפים, 1980, עמ' 90-86.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נתן דונביץ, הכרך שלי - סם דובינר מוכר אמנות, הארץ, 17 באוגוסט 1962
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 נפתלי לביא, סם דובינר - התעשיין הלוחם, הארץ, 21 בנובמבר 1958
- ↑ מני פאר, שחק אותה סם - הוא החל לעבוד בגיל 10 ובגיל 18 היה למיליונר; בגיל 45 פרש לגימלאות. בימים אלה חוגג סם דובינר את יום הולדתו ה־70 , כותרת ראשית, 26 באפריל 1984
- 1 2 3 4 רותי רובין, הוא המציא את היו־יו, הוא מבשל שיגעון חדש, חדשות, 23 באוגוסט 1985
- ↑ צבי אלגת, האדריכל הרס בחצות, מעריב, 11 בנובמבר 1966, המשך.
- ↑ ר. עוזי, עפרונות ירושלים - לתורכיה ולצפון אפריקה, דבר, 5 בספטמבר 1957
- ↑ "קרגל" התחיל ביצור, הארץ, 8 ביוני 1954
- ↑ "100 אלף דונם אשכוליות יתנו 125 מליון דולר לשנה", מעריב, 4 באפריל 1957
- ↑ יאיר קוטלר, סם דובינר: שוט בידי מפא"י?, הארץ, 26 ביולי 1957
דן דאור, מה מריץ את סם דובינר?, במחנה נח"ל, 1 מאי 1957
סם דובינר חולל סערה בוועידת התאחדות האיכרים, למרחב, 30 במאי 1957
ס. דובינר קורא לחופש לפרדסן, הארץ, 19 באפריל 1957
פאשיזם במיץ תפוזים, "העולם הזה", גיליון 1020 מ-30 באפריל 1957, עמוד 15 - ↑ הלוואה לפיתוח התיירות באילת, הארץ, 20 בפברואר 1957
- ↑ העצים שנשארו בידי דובינר, דבר, 17 בנובמבר 1959
- ↑ אוסף גדול של מסכות ופסלי־עץ של שבטים אפריקניים שונים, מוצג בימים אלה במוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור בחיפה, למרחב, 11 בנובמבר 1958
- ↑ תערוכת הפיסול האפריקאי תיפתח ביום ה' במוזיאון ת"א, דבר, 25 בינואר 1960
אמנות הג'ונגל, "העולם הזה", גיליון 1166 מ-27 בינואר 1960, עמוד 12 - ↑ אמנות אפריקה, מעריב, 27 ביולי 1960
- ↑ תערוכת אמנות - טרום־קולומביאנית, הארץ, 7 בספטמבר 1962
- ↑ דובינר עורך תכניות להקמת גלריה לאמנות, דבר, 17 ביולי 1960
דובינר מקים גלריה לאמנות, דבר, 4 בינואר 1961 - ↑ אמנות פרימיטיבית בגלריה ישראל, דבר, 6 במרץ 1961
- ↑ תומרקין - פחח או גאון?, "העולם הזה", גיליון 1275 מ-14 בפברואר 1962, עמוד 12
- ↑ סמדר שפי, איך איבד מוזיאון ישראל את הכבשים של דנציגר, כל העיר, 12 באוגוסט 1988
- ↑ יוסי ביילין, היער הקסום של דובינר, דבר, 16 באוגוסט 1973
- ↑ רזי גוטרמן, סם דובינר מציע תוכנית מהפכנית לבטל את מס הכנסה, מעריב, 28 במרץ 1974
- ↑ ב. מיכאל, דובינר ג'וניירית - האחראים על יחסי הציבור של גלריה תוראל טרחו להדגיש בפנינו כי דבי נובה דובינר היא כתו של סם דובינר, העיר, 5 בדצמבר 1980
- ↑ בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של יקירנו סמואל (סם) דובינר, חדשות, 9 ביוני 1993