סמד בהרנגי
 | |
| לידה |
24 ביוני 1939 תבריז, איראן  |
|---|---|
| נהרג |
31 באוגוסט 1967 (בגיל 28) תבריז, איראן |
| מדינה |
איראן |
| לאום | איראני |
| מקום קבורה |
Kavanaq |
| מקום לימודים | אוניברסיטת תבריז, איראן. |
| שפות היצירה | פרסית ואזרית |
| תחום כתיבה | סיפורים קצרים |
| סוגה | סיפורי ילדים |
| יצירות בולטות | דג שחור קטן |
  | |
סָמַד בֶּהְרַנגי (בפרסית صمد بهرنگی; 24 ביוני 1939 – 31 באוגוסט 1967) היה סופר, מתרגם ואיש חינוך איראני.[1] הוא התפרסם בזכות פעילותו החינוכית וסיפוריו הקצרים, וביניהם נודע במיוחד הסיפור דג שחור קטן. פעילותו החינוכית וסיפוריו הושפעו מאידאולוגיות חברתיות שמאליות אשר רווחו בקרב האינטליגנציה האיראנית בת דורו. ספריו תיארו בדרך כלל את מציאות חייהם של ילדי העניים שחיו בערי איראן, ועודדו את הפרט לגלות יוזמה כדי לשנות את נסיבות חייו.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהרנגי נולד בתבריז למשפחה אזרית ממעמד הפועלים. להוריו עזאת ושרה, היו עוד שני בנים ושלוש בנות. אביו היה עובד עונתי והכנסתו לא הספיקה לכלכלת המשפחה. לפיכך הוא עזב בשלב מסוים את איראן ונסע לקווקז במטרה למצוא אפשרויות תעסוקה טובים יותר, כמו מיליוני עובדים איראניים אחרים. האב הותיר את משפחתו מאחור, ולא חזר מעולם. בהרנגי סיים לימודים בבית הספר היסודי ושלוש שנות בית ספר תיכון. לאחר מכן הוא נרשם לבית ספר להכשרת מורים. הוא סיים את הכשרתו בשנת 1957, בעודו בן 18, והחל לעבוד כמורה לפרסית בבתי ספר כפריים במחוז מזרח אזרבייג'ן. הוא נשאר ללמד במחוז זה כל חייו. במקביל, במשך אחת-עשרה השנים הבאות, בהרנגי השלים את לימודי התואר הראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת תבריז. הוא החל לפרסם סיפורים בשנת 1960 ותרגם מאנגלית ואזרית לפרסית ולהפך.[2]
בתקופת עבודתו של בהרנגי כמורה הנהיג משטר השאה מדיניות לפיה בכל בתי הספר באיראן ילמדו התלמידים מאותו ספר לימוד בפרסית, אפילו אם הם דוברי אזרית, טורקית או כל שפה אחרת. מדיניות זו יצרה פערים גדולים בין תלמידים ששפת אמם פרסית לתלמידים מקבוצות אתניות שונות, ששפת אמם אחרת. סמד בהרנגי היה איש החינוך הראשון שהעז להפגין נגד המדיניות הזאת, בטענה שהיא יוצרת פערים חברתיים ומפלה לרעה בין אוכלוסיות שונות באיראן. הוא הציע להכניס לספרי הלימוד טקסטים שנכתבו לא רק בידי אנשי רוח דוברי פרסית מהערים המרכזיות של איראן, אלא גם כאלו שנכתבו בידי כפריים או שנכתבו בשפות אחרות המדוברות באיראן. כן הציע שהתלמידים ילמדו בשפות המקומיות השונות, בהתאם למדינת המחוז בו נלמד הספר. בהרנגי טען כי רוב אוכלוסיית איראן היא כפרית ושרוב ילדי איראן יתקשו להזדהות עם הטקסטים הקיימים בספרי הלימוד.[3] בהרנגי הביע את הדעות הללו במניפסט שכתב ובהפיץ, ואשר העלה עליו את חמת המשטר. במניפסט שאל למשל: "מדוע ילדים הגרים הרחק מהעיר, במדבר, צריכים ללמוד על בית הקולנוע – כאשר בתי קולנוע כלל לא קיימים בכפר או אפילו במחוז בו הם גרים? ומדוע צריכים מורים ללמד את המילה "קולנוע" כאשר המורה עצמו מעולם לא היה בקולנוע או ראה אי פעם סרט?" (בהרנגי 1965).
משטרו של השאה לא רק כפה ספרי לימוד אחידים לכל תלמידי מערכת החינוך במדינה, אלא גם כפה את השפה הפרסית על כל הקבוצות האתניות הרבות המרכיבות את איראן המודרנית. בהרנגי ראה כיצד מורים דוברי פרסית מוצבים בבתי הספר העירוניים במחוז אזרבייג'ן (שם דיברו בשפה האזרית), ומחה על כך. הוא הצביע על כך שבבתי הספר בכפרים לא מוצבים מורים כאלה, וכך גדלים הפערים בין התלמידים גם בתוך המחוז עצמו. הפתרון שהציע בהרנגי היה ללמד את התלמידים באזורים הכפריים טקסטים בשתי שפות זו לצד זו, פרסית והשפה המקומית (לרוב ניב טורקי), ושהמורים בכיתה ינהלו את השיעור בפרסית בסיסית תוך תרגום לשפה המקומית.[4] בהמשך, בטענה שהוא גס רוח, הוא פוטר מתפקידו בהוראה בבית הספר התיכון והועבר ללמד בבית ספר יסודי. ככל שגברה מעורבותו החברתית ועבודותיו הביעו ביקורת על המשטר, גברה רדיפתו על ידי המשטר, עד שבסופו של דבר הושעה מן ההוראה. בהמשך הוא חזר לעסוק בהוראה אולם לא חדל מלהביע ביקורת ואף השתתף בהפגנות סטודנטים נגד משטר השאה ובעד דמוקרטיה באיראן.[5]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהרנגי טבע בנסיבות עלומות במימי נהר אראס, ויש שחושדים שמדובר בהתנקשות בחייו על ידי שליחי משטר השאה.[6] עדויות מספרות כי קצין צבא השאה בשם חמזה פראהתי נראה אתו כאשר טבע בנהר, אולם קצין זה היה חברו הקרוב של בהרנגי וחלק עימו השקפות פוליטיות דומות. פראהתי בספרו ובריאיון לתחנת רדיו בארצות הברית, טען כי בהרנגי טבע ולא נרצח על ידי השירות החשאי של משטר השאה (סאוואכ). לעומתו, מכרים של בהרנגי, דוגמת אנשי הרוח ג'לאל אל-י אחמד, גולהם חוסיין-סעדי ובהרוז דואלט-עבאדי, הצביעו על העובדה שבהרנגי לא ידע כלל לשחות, ולכן הטילו ספק באפשרות שנכנס מיזמתו לשחות בנהר.[5] נסיבות מותו לא נחקרו באופן רשמי מעולם.
יצירותיו הספרותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהרנגי כתב סיפורי ילדים רבים בפרסית ובאזרית, ביניהם:
- דג שחור קטן (1969)
- אולדוז והבובה המדברת (1967)
- אולדוז והעורבים (1967)
- 24 שעות בין חלום ומציאות (1998)
- אפרסק אחד ועוד אלף אפרסקים (1969)
- כל סיפוריו של בהרנגי (2004)
כמו כן חיבר בהרנגי מאמרים פדגוגיים, וביניהם "מחקר הבעיות החינוכיות של איראן" (کندوکاو در مسائل تربیتی ایران). כמו כן הוא אסף והעלה על הכתב סיפורי-עם אזריים שעברו מדור לדור בעל פה. מחקרי הפולקלור שלו נערכו בדרך כלל בעזרת עמיתו בהרוז דהגאני, שסייע לפרסם כמה מיצירותיו של בהרנגי לאחר מותו בטרם עת. בהרנגי גם תרגם מפרסית לשפה האזרית פואמות מאת המשוררים פרוע פרח'זאד ומהדי אכוואן סלס.
ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"המוות יכול להיות כל כך קרוב אבל אני צריך להמשיך לחיות כל עוד אני יכול. עם זאת, אם הוא יגיע בקרוב, לי זה לא באמת ישנה. מה שכן משנה הוא האפקט של חיי ומותי על הזולת."
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Iraj Bashiri, University of Minnesota, על חייו של סמד בהרנגי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hillmann, Michael. "Samad Behrangi". Encyclopaedia Iranica.
- ^ Hillmann.
- ^ Brad Hanson, The "Westoxication" of Iran: Depictions and Reactions of Behrangi, al-e Ahmad, and Shariati, International Journal of Middle East Studies 15, 1983, עמ' 1–23
- ^ M. Hussein Fereshteh, International Rural Education Teachers and Literary Critics: Samad Behrangi's Life, Thoughts, and Profession, 1993/00/00. (באנגלית)
- ^ 1 2 M. H. Fereshteh, Samad Behrangi's Experiences and Thoughts on Rural Teaching and Learning, Journal of Thought 30, 1995, עמ' 61–74
- ^ Persian Language & Literature: Samad Behrangi, www.iranchamber.com