סמואל אוזגוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמואל אוזגוד
Samuel Osgood
סמואל אוזגוד
סמואל אוזגוד
לידה 3 בפברואר 1747
אנדובר, מסצ'וסטס, האימפריה הבריטית
פטירה 12 באוגוסט 1813 (בגיל 66)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה הכנסייה הפרסביטריאנית, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
השכלה הרווארד קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הפדרליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה־4
26 בספטמבר 178912 באוגוסט 1791
(שנה ו־45 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' וושינגטון
פרסים והוקרה
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סמואל אוזגודאנגלית: Samuel Osgood;‏ 3 בפברואר 174712 באוגוסט 1813) היה סוחר ופוליטיקאי אמריקאי. הוא כיהן כחבר בבתי המחוקקים של מסצ'וסטס ושל ניו יורק, וייצג את מסצ'וסטס בקונגרס הקונטיננטלי. הוא גם כיהן כמנהל הכללי של דואר ארצות הברית במהלך תקופת כהונתו הראשונה של הנשיא ג'ורג' וושינגטון. הוא היה הרביעי למניין נושאי תפקיד זה והראשון מאז כינון חוקת ארצות הברית.

ב-1812 הוא נבחר כנשיא הראשון של סיטי בנק של ניו יורק, שהוקם אז ומאוחר יותר היה לסיטיבנק (Citibank) ולימים התמזג לחברת סיטיגרופ.[1]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדותיה של משפחת אוזגוד במסצ'וסטס החלו עם הגעתו ב-1638 של ג'ון אוזגוד מאנדובר (אנ') שבהמפשייר, אנגליה. ב-1646 הוא הקים יישוב חדש וקרא לו אנדובר על שם עיר הולדתו. ארבעה דורות לאחר מכן חי במקום קפטן פיטר אוזגוד, שב-1747 נולד בנו השלישי, סמואל אוזגוד.

סמואל אוזגוד למד באקדמיית דמר (כיום אקדמיית המושל) שבבייפילד, מסצ'וסטס, ולאחר מכן בקולג' הארוורד, שם הוא למד תאולוגיה וסיים את לימודיו ב-1770. לאחר מכן הוא שב לאנדובר והחל לעסוק במסחר. הוא הצטרף למיליציה המקומית ונבחר כנציג העיר באספה הכללית של המושבה וב-1775 כנציג הקונגרס של מסצ'וסטס, שתיפקד כממשלה הזמנית בראשית המהפכה האמריקאית.[2]

המהפכה האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1775 פיקד אוזגוד על פלוגה של אנשי מיליציה בקרבות לקסינגטון וקונקורד.[1] כוח זה רדף אחר הבריטים שנסוגו והיה לחלק מהכוחות שהשתתפו במערכה על בוסטון. עם התקבצות כוחות נוספים היה אוזגוד למייג'ור במסגרת בריגדה שלחמה בקיימברידג'. בהמשך הוא היה לשלישו של המייג'ור גנרל ארטמס וורד, וקודם לדרגת קולונל. כאשר הסתיים המצור על בוסטון באביב 1776, פרש אוזגוד מהצבא ושב לקונגרס של מסצ'וסטס.

הקונגרס הקונטיננטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונגרס בחר באוזגוד למועצת המלחמה של מסצ'וסטס, בה הוא שירת עד 1780, כאשר הממשלה התארגנה מחדש. הוא היה נציג לוועידה החוקתית של מסצ'וסטס בשנים 1779–1780. עם כינון החוקה החדשה הוא נבחר לסנאט של מסצ'וסטס ושירת בו שתי תקופות כהונה. הממשלה החדשה מינתה את אוזגוד כאחד מנציגיה אל הקונגרס הקונטיננטלי, שם הוא שירת בשנים 17821784.[3]

לאחר תקופה קצרה ב-1784 כחבר בבית הנבחרים של מסצ'וסטס, מינה מושל מסצ'וסטס את אוזגוד ב-1785 כשופט, אך עד מהרה הוא התפטר כאשר הקונגרס הלאומי מינה אותו כנציב האוצר. הוא עבר לניו יורק כדי לקחת על עצמו משרה זו, בה הוא החזיק עד לסיום כהונתה של ממשל הקונגרס.

המנהל הכללי של דואר ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתו של אוזגוד בניו יורק, ששימש כמעונו הרשמי של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וושינגטון מאפריל 1789 ועד פברואר 1790, כאשר ניו יורק הייתה בירת ארצות הברית. הבית נהרס ב-1856.

עם בחירתו של ג'ורג' וושינגטון כנשיא ארצות הברית הראשון ב-1789, הוא מינה את אוזגוד כמנהל הכללי של הדואר, על פי חוקת ארצות הברית החדשה, ובתפקיד זה הוא החליף את אבנעזר האזרד.[4][5] אוזגוד שימש כמנהל הכללי של הדואר עד 1791.[6] אחד הצעדים הראשונים בתפקידו זה היה להפוך את משרד הדואר בבולטימור למטה האזורי החדש, שבראשו עמדה קתרין גודארד. אוזגוד היה מעוניין למנות לתפקיד זה את בעל בריתו הפוליטי ג'ון וייט וביקש מגודארד להתפטר. הוא הסביר את הצורך בחילופי התפקידים בכך שהתפקיד החדש יהיה כרוך בנסיעות ארוכות ותכופות ולפיכך לא יתאים לאישה. גודארד סירבה להתפטר ועתרה בפני הנשיא וושינגטון שסירב להתערב בעניין. לאחר מכן היא עתרה בפני הסנאט שגם הוא לא סייע לה והיא נאלצה להתפטר.[7]

באותה עת ישבה הממשלה הפדרלית בניו יורק ולפיכך מוקם מעונו הרשמי של הנשיא בביתו של אוזגוד ברחוב צ'רי 3. אוזגוד הציע לוושינגטון את מעונו כדי שהנשיא ורעייתו יוכלו להתגורר במה שנחשב באותה עת לבית המשובח ביותר בעיר. לפיכך היה ביתו של אוזגוד למעון הנשיאותי הראשון של ארצות הברית.[1]

כאשר עברה הממשלה הפדרלית לפילדלפיה לתקופה של עשר שנים עד להשלמת הקמתה של הבירה הקבועה וושינגטון די. סי., בחר אוזגוד להישאר בניו יורק וב-1791 הוא התפטר מתפקידו.

לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוזגוד היה אלקטור בבחירות לנשיאות של 1792 והצביע עבור ג'ורג' וושינגטון וג'ורג' קלינטון.

הוא היה חבר האספה המדינתית של ניו יורק בשנים 18001801 וב-1802 ויושב ראש האספה בשנים 1800–1801. ב-1803 הוא מונה על ידי הנשיא תומאס ג'פרסון כקצין הימי של נמל ניו יורק, משרה בה הוא החזיק עד למותו. בשנתו האחרונה הוא היה נשיא סיטי בנק של ניו יורק.[1]

אוזגוד היה חבר בחברה הפילוסופית האמריקאית ובשנותיו האחרונות הוא הקדיש את זמנו לכתיבה וללימוד. הוא קיים התכתבות ענפה עם אישים רבים, ביניהם ג'ורג' וושינגטון ותומאס ג'פרסון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1775 נשא אוזגוד לאישה את מרתה ברנדון, שנפטרה ב-1778. ב-1786 הוא נישא בשנית למריה בראון, אלמנתו של וולטר פרנקלין ואמה של מריה פרנקלין קלינטון, רעייתו הראשונה של מושל ניו יורק דוויט קלינטון. לזוג נולדה בת בשם מרתה ברנדון אוזגוד, שנישאה לדיפלומט הצרפתי אדמון שארל ז'נה.

סמואל אוזגוד נפטר בניו יורק ב-12 באוגוסט 1813.

בית הולדתו באנדבור (כיום נורת' אנדבור), שוכן ברחוב הקרוי על שם המשפחה והוא רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, כמו ביתו בניו יורק, שכאמור שימש כמעון הנשיא כאשר ניו יורק הייתה בירת ארצות הברית. דיוקנו של אוזגוד תלוי בחדר הנשיא בקפיטול מאז ימי נשיאותו של אברהם לינקולן.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמואל אוזגוד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]