סמואל דל קמפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Samuel del Campo
סמואל דל קמפו

סמואל דל קמפוספרדית: Samuel del Campo; ‏23 במאי 18821960) היה דיפלומט בשירות החוץ של רפובליקת צ'ילה, חסיד אומות העולם, שעזר ליהודי רומניה בהכנת מסמכים שונים במלחמת העולם השנייה.[1][2]

קורות החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמואל דל קמפו היה דיפלומט בשירות החוץ של רפובליקת צ'ילה. בין השנים 1941 ל -1943 שימש כשר האוצר בנציגות צ'ילה בבוקרשט שברומניה, וסייע ליהודי רומניה בהנפקת מסמכים שונים - בעיקר ליהודי פולין בצ'רנוביץ.[1]

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודה לצורך הגירה לצ'ילה שהונפקה על ידי דל קמפו ב-1943

במהלך אוקטובר 1941 הוקם גטו בעיר צ'רנוביץ והחלו גירושים לטרנסניסטריה. בהיעדר נציגות פולנית רשמית ברומניה, הועבר ייצוג האינטרסים של אזרחי פולין ברומניה לצ'ילה, ודל קמפו החל להנפיק דרכונים צ'יליאנים ליהודים בעלי אזרחות פולנית, כולל לבני משפחת קיסלר מצ'רנוביץ ומשפחת רוזנטל מבוקרשט. לאחר שהגירושים מצ'רנוביץ לטרנסניסטריה התחדשו ביוני 1942, דל קמפו המשיך להתערב עם השלטונות הרומניים לטובת "היהודים בהגנת צ'ילה". בהתבסס על פרוטוקולים מוקלטים מדיונים במועצת השרים של רומניה, יד ושם הצליח להעריך כי כ -1,200 יהודים קיבלו דרכונים צ'יליאניים המספקים להם הגנה מפני הגירושים. באביב 1943 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין צ'ילה לרומניה ושווייץ החלה לייצג את האינטרסים של צ'ילה. המסמכים שהוציא דל קמפו לא התאימו בבירור למדיניות ממשלת צ'ילה; כששליחי שווייץ ביקשו ממשרד החוץ של צ'ילה להבהיר את מדיניות המשרד בנוגע להענקת דרכונים צ'יליאניים, נאמר להם כי "הם מעדיפים שלא להעניק דרכונים חדשים ללא אישור משרד החוץ של צ'ילה. "[1]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דל קמפו מונה לקונסול הכללי בציריך, אך המינוי מעולם לא נכנס לתוקף, ודל קמפו מעולם לא חזר לכהן במשרד החוץ של צ'ילה. הוא נפטר בפריז בשנות ה-60.[1]

הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־23 בנובמבר 2016 הוכר סמואל דל קמפו כחסיד אומות העולם ושמו נחקק בקיר הכבוד בגן חסידי אומות העולם, יד ושם ירושלים.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Yad Vashem to Honor Samuel del Campo, Righteous Among the Nations from Chile, on Sunday, Yad Vashem (באנגלית)
  2. ^ סמואל דל קמפו, באתר יד ושם (באנגלית)