סמורה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| |||
 | |||
| מבט על נהר הדורו וקתדרלת סמרה | |||
| מדינה |
 ספרד | ||
|---|---|---|---|
| קהילה אוטונומית |
 קסטיליה ולאון | ||
| מחוז | סמורה | ||
| ראש העיר | Francisco Guarido | ||
| שטח | 149.28 קמ"ר | ||
| גובה | 652 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 59,506 (2024) | ||
| קואורדינטות | 41°30′12″N 5°45′20″W / 41.503333333333°N 5.7555555555556°W | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| www.ayto-zamora.org | |||
סמורה (בספרדית: Zamora) היא עיר ובירת מחוז סמורה שבקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון בספרד. העיר נמצאת בסמוך לגבול עם פורטוגל ונהר הדורו חוצה את העיר. בעיר מתגוררים (נכון ל־2022) 59,475 תושבים. בעיר 24 כנסיות בסגנון רומנסקי מהמאות ה־12 וה־13, שהקנו לעיר את פרסומה כ"מוזיאון לאומנות רומנסקית".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ניצחון האימפריה הרומית על הלוסטינים וכיבוש חצי האי האיברי, ניתן לעיר השם "אוקלומדורי" ("Ocellodurum", מילולית: העין של הדורו) והייתה חלק מהיספניה טארקוננסיס, והדרך הרומית בין מרידה ואסטורגה עברה בעיר.
תחת שלטון המורים כונתה העיר "סימורה" ו"אזמור", ועם הקמת ממלכת אסטוריאס הפכה העיר לנקודה אסטרטגית חשובה, כשהעיר נכבשת פעמים רבות על ידי שני הצדדים הלוחמים במהלך המאות ה-7 עד ה-11, כאשר כל כובש בתורו חיזק את ביצורי העיר. אחד המאורעות החשובים הקשורים לעיר, הוא הירצחו של סנצ'ו השני, מלך קסטיליה ולאון מחוץ לחומות העיר ב-7 באוקטובר 1072. אביו, פרדיננד הראשון, מלך קסטיליה ולאון חילק לפני מותו את ארצו לשלשת בניו, ואת העיר סמורה המבוצרת לביתו. לאחר מות האב, החלו האחים בקרבות על הירושה, כאשר לבסוף סנצ'ו הצליח לנצח את כל אחיו בעזרת אל סיד, למעט את אחותו שהתבצרה מאחורי חומות עירה. כאשר הטיל סנצ'ו מצור על העיר, הצליח אחד מאצילי העיר לרצוח את המלך, לאחר ששכנע אותו להיפגש איתו ביחידות. לאחר מותו עברה הממלכה לידי אחיו אלפונסו השישי, מלך קסטיליה ולאון, נגדו נלחם.
קרב נוסף חשוב התחולל סביב חומותיה של העיר, בין תומכיה של איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה, וחואנה, מלכת קסטיליה, אלמנתו של אפונסו החמישי, מלך פורטוגל. הקרב הארוך שהתחולל על העיר, טבע את הפתגם הספרדי: "No se ganó Zamora en una hora" ("סמורה לא נכבשה בשעה אחת", כלומר: מאורעות גדולים דורשים זמן, בדומה לביטוי "רומא לא נבנתה ביום אחד").
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-12 העיר הפכה לחשובה במיוחד לממלכת לאון כנגד המוראביטון והאל-מוואחידון, ובשל כך מבנים רבים מן התקופה נבנו בעיר, רבים מהם שרדו עד היום. לאחר מכן ירדה קרנה של העיר.
העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאה ה-18 הביאה שגשוג מחודש לעיר, שנהנתה מהגנת הכתר הספרדי. שגשוג זה הסתיים עם השתלטות צרפת על ספרד ב-1807. במהלך מלחמת חצי האי הצטרפה העיר לכוחות המורדים בתחילת שנת 1809 ובקרב שהתחולל עם הצבא הצרפתי על גשר החוצה את אחד מיובליו של הדורה ב-6 בינואר 1809, נהרגו למעלה מ-130 תושבי העיר ועוד ככפליים פצועים ושבויים. הכיבוש הצרפתי הסתיים ב-1812, אולם השגשוג לעיר לא חזר. ב-1850 התגוררו בעיר רק כ-9,000 תושבים.
פיתוח ותיעוש ספרד, בניית מסילות רכבת וכבישים סייעו לעיר לחזור ולגדול. מסילת רכבת לעיר נבנתה ב-1864, והעיר חוברה לזרם החשמל, והחקלאות שבה לשגשג. משנת 1900 עד שנת 1991 גדלה אוכלוסיית העיר בקביעות, לעומת אוכלוסיית המחוז שהלכה וקטנה מאז שנת 1900. כך שבעוד שבשנת 1900 תושבי העיר היו רק כ-6 אחוזים מכלל תושבי המחוז, הרי שבשנת 2009 היו תושבי העיר 33.9% מכלל תושבי המחוז.
כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]השכלה גבוהה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שלעיר אין אוניברסיטה משלה, קמפוס של אוניברסיטת סלמנקה נמצא בעיר, כאשר כ-2,600 תלמידים ב-12 פקולטות לומדים בעיר (נכון לשנת הלימודים 2009-10). בנוסף בעיר קמפוס של UNED (האוניברסיטה הלאומית ללמידה מרחוק).
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר מחוברת באמצעות שני כבישים מהירים, רכבת רגילה ורכבת מהירה למדריד (תחת בנייה, עתידה להתחיל לעבוד ב-2015).[1] בנוסף בעיר מיזם להשכרת אופניים המנוהל בידי העירייה.[2]
יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסמורה התקיימה בימי הביניים קהילה יהודית ואף הייתה בה ישיבה גדולה בראשות רבי יצחק קנפנטון.
בעיר נולד המומר היהודי והמטיף הנוצרי אלפונסו דה סמורה.
לאחר גזירות הגירוש של 1492 יהודים רבים היגרו ממנה. באותה תקופה הייתה העיר אחד המעברים המרכזיים לפורטוגל; כ-30,000 יהודים עברו דרך סמורה לכיוון מירנדה דו דואר.[3] בין המגורשים יוצאי העיר היו הרב יעקב בן חביב, שהיגר לסלוניקי והקים בה קהילה ספרדית גדולה, וחכמים נוספים בהם משה אלשקר, רבי יצחק עראמה ורבי אברהם סבע.
ידוע כי חלק מהמגורשים חזרו לעיר והפכו ל"נוצרים חדשים".[3] זמן קצר לאחר הגירוש העניק הכתר את בית הכנסת הגדול לעירייה, וזה הפך ל"כנסיית סן סבסטיאן". ב-1493 אושרה תרומתו לאגודת החסד המקומית לשימוש כמוסד רפואי ומקלט לעניים. הרשומות מצביעות על כך שבית הכנסת פורק בסופו של דבר והחומרים ששימשו לבנייתו עברו שימוש מחדש. בשל מיקומה בגבול, הפכה סמורה גם למרכז הברחות, מה שהוביל את הכתר לערוך חקירות בנוגע לנכסים, חובות ומעשי הברחה שנעשו או נותרו על ידי המגורשים בשנים 1493 עד 1495.[3]
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסמורה ברית ערים תאומות עם:
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סמורה (בספרדית)- סמורה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
זמורה (ספרד), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Viajar en AVE de Zamora a Madrid, una realidad en el primer semestre de 2015, 13.10.2014 (בספרדית)
- ^ El Ayuntamiento restablece el servicio de préstamo de bicicletas, 10 באפריל 2012 (בספרדית)
- ^ 1 2 3 Haim Beinart, תרגום: Jeffrey M. Green, The Expulsion of the Jews from Spain, Oxford: The Littman Library of Jewish Civilization in association with Liverpool University Press, 2001, עמ' 96–97, 286, 305–307, 385
