סמיון רוזנפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמיון רוזנפלד
Rosenfeld Semen 2015-1115.jpg
לידה 10 באוקטובר 1922
צ'רנובקה, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 ביוני 2019 (בגיל 96)
רחובות, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בני עי"ש עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל השתתפותו במרד בסוביבור
מקצוע ניצולי השואה, איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
  • מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945
  • מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945
  • מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 60 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • מדליית ותיק העמל
  • מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה להנצחת 70 שנה לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • אות הלוחם בנאצים
  • מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סמיון רוזנפלד (10 באוקטובר 1922 - 3 ביוני 2019) היה ממשתתפי המרד בסוביבור, ומאחרוני הניצולים ממנו שנותר בחיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנפלד נולד בטרנובקה שבאוקראינה. בילדותו למד בבית ספר יהודי ביידיש. ב-1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, גויס לצבא האדום, ליחידת ארטילריה. ב-27 במאי 1942, בזמן שירותו, נרצחה משפחתו לצד כ-2,300 יהודים נוספים, ונקברה בקבר אחים סמוך לכפר בו גדל.

כשנה לאחר גיוסו נפצע ונפל בשבי הגרמני. הוא הופרד מהחיילים שאינם יהודים, ונשלח עם עוד 230 חיילים שבויים יהודים למחנה עבודה במינסק, שם שהה כשנתיים. בספטמבר 1943 נשלח עם עוד 80 יהודים ממינסק למחנה הריכוז וההשמדה סוביבור שבפולין. עם הגעתו למחנה טען כי הוא בעל מקצוע - נגר, וחייו ניצלו. כששאל היכן חבריו, השיב לו אחד השומרים במחנה כי עלו בעשן בארובה. הוא התקשר עם אלכסנדר פצ'רסקי, אותו הכיר עוד מהמאסר במינסק, ולקח חלק בהתקוממות האסירים במחנה ב-14 באוקטובר אותה שנה. על פי התוכנית אמור היה להרוג בגרזן את קצין ה-SS קרל פרנצל, שהיה אחד ממפקדי המחנות הפנימיים בסוביבור. הנגרייה בה עבד תוכננה להיות נקודה אסטרטגית לתחילת המרד, כיוון שצפתה לשער מחנה מספר 1. אולם פרנצל, שאמור היה להגיע לאסוף הזמנה מהנגרייה, לא הגיע לבסוף על פי התוכנית, ורוזנפלד לא הרג אותו. עם זאת, הצליחו המורדים לחסל כ-11 אנשי SS, וכ-300 אסירים הצליחו להימלט. במהלך המנוסה נפגע רוזנפלד ברגלו. ביער התפצלו הבורחים לקבוצות קטנות. לצד נער בן 15, ברח רוזנפלד כשהוא נע ביערות לכיוון העיירה חלם, שם חברו לזוג אחים שברח מהפוגרום בעיר. בשלב מסוים הסתתרה הקבוצה בסיוען של שתי נשים פולניות, עד לשחרור העיר על ידי הצבא האדום.

עם הגעת הצבא האדום, ביקש רוזנפלד להתגייס מחדש, והוצב בחטיבה 315. בינואר 1944 נפצע בקרב, אך בפברואר 1945 חזר לשירות והשתתף בקרב על ברלין. באוקטובר 1945 שב רוזנפלד לאוקראינה. רק כ-50 מבורחי המרד בסוביבור שרדו את המלחמה ורוזנפלד ביניהם. המפגש הראשון של שורדי המרד התקיים בביתו של רוזנפלד בהייוורון (Haivoron) ב-1973, ובו פגש שוב בפצ'רסקי איתו לא התראה מאז 1943.

ב-24 במרץ 1990 עלה עם משפחתו לישראל והתיישב בתל אביב. באוקטובר 2012 הוקמה ביוזמתו אנדרטה לזכרו של פצ'רסקי סמוך לבית עמיגור לגמלאים, בדרך השלום בתל אביב, בו התגורר רוזנפלד. בטקס חנוכת האנדרטה השתתף שר העלייה והקליטה, יולי אדלשטיין.

ב-16 במאי קיבל משגריר אוקראינה בישראל, גנדי נדולנקו, אות מסדר ההצטיינות (אנ') מהדרגה השלישית. לאורך השנים מסר מספר עדויות, ושוחח עם תלמידים על אירועי המרד.

בשנת 2013 הדליק משואה בטקס הנעילה של אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקיבוץ לוחמי הגטאות.

ב-3 ביוני 2019 נפטר בבית החולים קפלן, ונטמן בבית העלמין בבני עי"ש.

רוזנפלד עם לזר לוברסקי וחניכי הנוער העובד והלומד לצד האנדרטה לזכר מנהיג מרד סוביבור אלכסנדר פצ'רסקי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמיון רוזנפלד בוויקישיתוף