סמיון (זן ענבים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןסמיון
Semillon wine grapes.jpg
מיון מדעי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סֶמיוןצרפתית: Sémillon) הוא זן ענבים לבן עם קליפה זהובה המשמש לייצור יינות לבנים יבשים ומתוקים, בעיקר בצרפת ובאוסטרליה. קליפתו הדקה ורגישותו לבוטריטיס (אנ') (הגורם לריקבון אציל). גורמים לו להיות הזן העיקרי לייצור היין המתוק היוקרתי Sauternes (אנ'), יין בעל כינוי מקור מבוקר של חבל היינות של בורדו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של הזן הוא בחבל היינות של בורדו. במקור נקרא "סֶמיון דה סן אמיליון" (על שם העיר סנט-אמיליון), על פי תעוד משנת 1736. סֶמיון דומה להגייה המקומית של שם העיר סנט-אמיליון. הוא הגיע לראשונה לאוסטרליה בתחילת המאה ה-19 ובשנות ה-20 של המאה ה-20 כיסה הענב מעל 90% מכרמי דרום אפריקה, שם נודע בשם Wyndruif, שפירושו "ענב יין". בעבר נחשב לענב הנטוע ביותר בעולם, אם כי זה כבר לא המקרה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הורכבו הכרמים של צ'ילה מעל 75% סמיון. כיום הוא מהווה רק 1% מגפני דרום אפריקה.

גידול והפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הסמיון קל יחסית לגדל ולעבד, הוא מייצר בעקביות שישה עד שמונה טונות של ענבים לדונם מהגפנים הנמרצים שלו. הוא עמיד למדי בפני מחלות, למעט ריקבון. הענב מבשיל מוקדם, כאשר באקלים חם יותר הוא מקבל גוון ורדרד. מכיוון שהענב בעל קליפה דקה, קיים גם סיכון לכוויות שמש באקלים חם יותר; הוא מתאים ביותר לאזורים עם ימים שטופי שמש ולילות קרירים.

ענב הסמיון כבד למדי, עם חומציות נמוכה ומרקם כמעט שומני. יש לו תפוקה גבוהה ויינות על בסיסו יכולים להתיישן זמן רב. לצד סוביניון בלאן ומוסקדל, סמיון הוא אחד משלושת זני היין הלבן היחידים המאושרים באזור בורדו.

הענב הוא גם המפתח לייצור יינות מתוקים כמו סאוטרן. כדי שהענבים ישמשו לייצור יין מתוק, עליהם להיות מושפעים מבוטריטיס (המכונה גם "ריקבון אצילי"). פטרייה זו מייבשת את הענבים, ובכך מרכזת את הסוכר והטעמים בגרגרי הענבים, הענבים מתכווצים ורמות החומצה והסוכר מועצמות.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת הזן גדל בעיקר באזור בורדו, שם הוא משולב עם סוביניון בלאן ומוסקדלה. כשהוא יבש, מכנים אותו בורדו בלאן. עקב הפופולריות הפוחתת של הזן, משתלות מסחריות הפחיתו את מספר שיבוטי הסמיון שהן מגדלות, והיצרנים החלו לחשוש ממחסור עתידי בענבים איכותיים. בשנת 2008, 17 יצרני יין בורדו, בהם שאטו ד'אקם, שאטו אוליבייה, שאטו סודויראט ושאטו לה טור בלאנש, הקימו עמותה לגידול שיבוטים משלהם.

אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמיון גדל באופן נרחב באוסטרליה, במיוחד בעמק האנטר בצפון סידני, שם היה מכונה במשך זמן רב "האנטר ריזלינג". בעמק האנטר מיצרים ארבעה סגנונות של יינות מבוססי סמיון:

  • סגנון מסחרי, המשולב לעיתים קרובות עם שרדונה או סוביניון בלאן;
  • סגנון מתוק, הדומה ל"סאוטרן" הצרפתי;
  • סגנון מורכב, מינרלי, שנבחר מוקדם ובעל אורך חיים רב;
  • וסגנון יבש איכותי לא פחות, שניתן לשחרר למכירה זמן קצר לאחר הבציר.

הסמיון נפוץ גם אצל יצרנים אוסטרלים מחוץ לעמק האנטר באזור עמק בארוסה ונהר מרגרט וגבעות אדלייד, עם האקלים הקריר שלהם שמייצר כמה יינות במורכבות רבה[1].

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יקבי רמת הגולן ייצרו לראשונה את היין "ירדן סמיון" בשנת 1988, לאחר שפטריית הריקבון האציל (בוטריטיס) הופיעה באחד הכרמים של היקב[2]. היין דורג בין היינות המובחרים בישראל[3]. אך בתחילת שנות ה-2000 ייצורו פסק, לאחר שמשבר האקלים העלה את הטמפרטורה הממוצעת בישראל ואת היובש באויר, כך שקשה יותר לגדל זן זה בישראל בצורה מסחרית. יקב דלתון גם הפיק לתקופה קצרה יין סמיון בשם "סמיון כרם אלקוש"[4]. יקב בנימינה מייצר יין מענבי סמיון מכרמי היקב אשר ברמת סירין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמיון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיליק גורפינקל, ‏תכירו: חדש בארץ - יינות בוטיק אוסטרליים לבנים, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2013
  2. ^ אבישי תנעמי, ‏ריקבון מבויית, באתר גלובס, 19 באוגוסט 2003
  3. ^ דניאל רוגוביין: מהמובחרים ביינות ישראל, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2008
  4. ^ חיליק גורפינקל, ‏חוגגים שנה חדשה עם יין חדש: קבלו את היינות החדשים באמת, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2013