סמירה עזאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמירה עזאם
سميرة عزام
לידה 13 בספטמבר 1927
עכו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוגוסט 1967 (בגיל 39)
עמאן, ירדן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום פלסטיני
מקום קבורה ביירות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, מורה, שדרנית רדיו
שפות היצירה ערבית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה ספרות, עיתונות, רדיו
יצירות בולטות الساعة والإنسان (השעה והאדם)
תקופת הפעילות 1940–1967 (כ־27 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Order of Jerusalem for Culture, Arts and Literature (1990) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סמירה עזאםערבית: سميرة عزام; 13 בספטמבר 19278 באוגוסט 1967) הייתה סופרת, שדרנית רדיו ומתרגמת פלסטינית, שנודעה בזכות סיפוריה הקצרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזאם נולדה בעכו למשפחה נוצרית אורתודוקסית. אביה, קייסר עזאם, היה צורף. לעזאם אח אחד ושלוש אחיות. בבית הספר היסודי למדה בעיר הולדתה ואת לימודי התיכון השלימה בחיפה בתיכון בשם "תכּמיליית אל-ראהבּאת". בגיל 16 החלה לעבוד בתור מורה בבית הספר היווני אורתודוקסי בעיר ומילאה תפקיד זה במשך שנתיים. עזאם החלה לכתוב סיפורים קצרים וביקורות ספרים בשנות ה-40 תחת שם העט "פתאת אל-סאחל" (בת החוף) לעיתון "פלסטין" ביפו.

בעקבות מלחמת 1948 הגיעה משפחתה ללבנון והתקמה בביירות. שם כתבה בעבור מספר עיתונים ומגזינים. בנוסף לכך, עבדה כשדרנית וכותבת תוכניות בעבור רדיו "המזרח הקרוב", תחילה בקפריסין בשנת 1952, שם הייתה אחראית על התוכנית "פינת הנשים" ואחר כך בביירות בין השנים 19541956 עד לסגירת התחנה. בשנת 1954 יצא אוסף הסיפורים הקצרים הראשון שלה.

בשנת 1957 עברה לבגדד שבעיראק. שם הכירה את אדיב יוסוף טל-היסאן, פלסטיני מנצרת, והשניים נישאו. בעודה בעיראק עבדה כמפיקה של תוכניות רדיו ספרותיות עבור תחנות בבגדאד וכווית. כמו כן, הייתה חלק מצוות העריכה של עיתון בגדדי. בנוסף לכך, עזאם עבדה כמורה במשך שנתיים בבית ספר לבנות. בשנת 1959 גירש שלטונו של עבד אל-כּרים קאסם אותה ואת בעלה מעיראק, בטענה שתמכו בגמאל עבד אל נאצר, והם שבו ללבנון.

בביירות עסקה בתרגום של יצירות מאנגלית לערבית. בין היתר, תרגמה יצירות של אדית וורטון ושל ג'ורג' ברנרד שו לערבית. עזאם הוסיפה לכתוב מאמרים ספרותיים ופוליטיים וכתבה באופן קבוע לשבועון לבנוני.

בתחילת שנות ה-60 הצטרפה לארגונים פלסטיניים שהוקמו באותה תקופה. היא הייתה אחת משמונה נשים שהיו חברות במועצה הלאומית הפלסטינית הראשונה בשנת 1964. שנה לאחר מכן השתתפה בכנס של האיגוד הכללי של נשים פלסטיניות בירושלים.

באוגוסט 1967, בדרכה לראיין פליטים פלסטינים, לקתה עזאם בהתקף לב ונפטרה. היא נקברה בביירות בבית העלמין הפרוטסטנטי.[1]

כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזאם כתבה בסגנון ריאליסטי וספרותה משקפת את אירועי חייה. רבים מהם עוסקים במאבקי הישרדות, בין אם בעולם המוחשי או בעולם הספרותי. נהוג לזהות בכתיבה המוקדמת עיסוק ישיר בשאלות מעמדיות ומגדריות ולאחר מכן התייחסות ישירה למאבק הפלסטיני.[2]כתביה המוקדמים לא מתארים את עולם החברה הפלסטינית באופן ישיר אלא מתארים אנשים מדוכאים חברתית, נעדרים ובעייתיים. עם זאת, יש הרואים גם בסיפורים אלו ייצוג של ההיסטוריה הפלסטינית. לדוגמה, באוסף הסיפורים הקצרים הראשון שפרסמה, "דברים קטנים", עזאם עוסקת באנשים המחפשים מקום לחיות בו, ועסוקים בניסיון לשרוד, כאשר לרוב הסיפורים מגיעים לשיאם בכישלון, בתבוסה ובתסכול של הדמויות.[3]

באוסף הסיפורים השלישי שפרסמה בשנות ה-60, "סיפורים אחרים", ובשני האוספים הנוספים שפורסמו לאחר מותה, ישנה התייחסות ישירה לנכבה הפלסטינית דרך מספר סיפורים העוסקים במלחמה, במאבק ובפליטות.[2] היא החלה להציג בצורה ברורה יותר את המכשולים העומדים בפני "עם ללא אומה" וכתיבתה נעשתה לאומית יותר. היא החלה להציג באופן נוסטלגי את ארץ מולדתה ולהביע אהבה גדולה אליה ושבר לאור לקיחתה בכיבוש. יש הטוענים כי הצגה זו של הלאומיות הפלסטינית כחזון ומקור לתקווה התערער עבור עזאם לאחר ההפסד של מדינות ערב לישראל במלחמת 1967. שילוב תפיסותיה הפוליטיות בכתיבתה באופן ישיר נתפס על ידי חוקרים מסוימים כצעד שפגם בערך האמנותי של עבודתה לטובת מטרותיה האידאולוגיות.[4]

יש הטוענים כי עזאם הייתה בין הראשונות, יחד עם ע'סאן כנפאני וג'ברה איברהים ג'ברה שהביאו לחידוש באמנות הסיפור הקצר בקרב כותבים פלסטינים, ואף הקדימה אותם. עם זאת, בזמן חייה כתיבתה לא זכתה לתהודה דומה לזו של הרומן של כנפאני "גברים בשמש" שנכתב בשנת 1963.[5]

נשים בכתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים זוכות לתשומת לב נרחבת בספרותה של סמירה עזאם. מבין שישים ותשעה סיפורים שכתבה, ארבעים מציגים דמות מרכזית של אשה, כאשר יש ייצוג לנשים במגוון גילאים ותפקידים חברתיים שונים המייצר תמונה רחבה ועשירה של נשים בחברה הערבית.

עם זאת, הפרשנות בנוגע לייצוג של נשים בכתיבתה שנוי במחלוקת. מחד, עזאם הואשמה בכך שנמנעה מהבעת חששותיהן של נשים ביצירותיה. מבקרים של סיפורה "דברים קטנים" טענו שהקורא בקושי יכול למצוא ביטוי של רגשות הנשים במהלך הטקסט. יתר על כן, הם טענו שעזאם איננה יכולה לייצג נשים מכלל שדרות החברה השונות משום שהשתייכה לאליטה ואיננה מכירה את סבלן של נשים ממעמדות אחרים. אלו קראו לה לנסות וללמוד אודות החוויה של נשים ממעמדות אחרים בכדי להטיב ולייצג אותן בכתיבתה.

מנגד, יש חוקרים המציינים את הנושאים של כתיבתה כנושאים נשיים - אימהות, קשרי נישואין ולידות. אל טוענים כי כתיבתה מבטאת נשיות ותשוקה באופן כן ואנושי משום שהדאגות של הנשים שבהן עסקו סיפוריה היו דאגות חברתיות ואנושיות שאינן קשורות למעמד מסוים. לטענתם, ההצגה של הנושאים הללו באופן זה היא שהבדילה את כתיבתה מזו של כותבים אחרים, גברים ונשים, והפכו את יצירותיה לחלוציות בתחום הסיפור הקצר בעולם הערבי.[6]

מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת וסיפורים:[7]

  • أشياء صغيرة (דברים קטנים) - 1954
  • الظل الكبير (הצל הגדול) - 1956
  • قصص أخرى (סיפורים אחרים) - 1956
  • الساعة والإنسان (השעה והאדם) - 1963
  • العيد من النافذة الغربية (החג מהחלון המערבי) - 1971
  • فصل من رواية " سيناء بلا حدود" (פרק מתוך הרומן "סיני ללא גבולות") - 1964
  • قصة "الحاج محمد باع حجته" (סיפורו של "חאג' מוחמד מכר את ההוכחה שלו") - 1966

יצירות שתרגמה:[7][8]

  • كانديدا - برنارد شو ـ بيروت (קנדיד - ברנרד שו - ביירות) - 1955
  • جناح النساء ـ بيرل بك - بيروت (ביתן הנשים - פרל בק - ביירות) - 1955
  • ريح الشرق وريح الغرب – بيرل بيك (רוח המזרח ורוח המערב - פרל בק) - 1958
  • القصة القصيرة ـراي ويست ـ بيروت (הסיפור הקצר - ריי וסט - ביירות) - 1961
  • مختارات من قصص توماس وولف ـ بيروت (מבחר מסיפורי תומאס וולף - ביירות) - 1962
  • القصة الأمريكية القصيرة ـ رانفورت روس ـ بيروت (הסיפור הקצר האמריקאי - רנפורט רוס - ביירות) - 1962
  • عشرقصص - سومرست موم - بيروت (עשרה סיפורים - סומרסט מוהם – ביירות)
  • حين فقدنا الرضا ـ جون شتاينبك ـ بيروت (כשאיבדנו סיפוק - ג'ון סטיינבק - ביירות) 1962
  • عصر البراءَة ـ أديث وارتون ـ بيروت (עידן התמימות - אדית וורטון - ביירות) - 1963
  • حكايات الأبطال ـ هزلتين ـ بيروت (סיפורי גיבורים – אליס הזלטין - ביירות) - 1963
  • فن التلفزيون ـ وليم كفمان ـ بيروت (אמנות הטלוויזיה - ויליאם קאופמן - ביירות) - 1964

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ابو بكر، وليد. احزان في ربيع البرتقال: دراسة في فن سميرة عزام القصصي. عكا: دار الاسوار; 1987
  • شاهين، أحمد عمر. موسوعة كتاب فلسطين في القرن العشرين. غزة: المركز القومي للدراسات والتوثيق; 2000
  • Khalil-Habib, Nejmeh. "Al-Awda: The Theme of Return in Contemporary Arabic Literature: A Case-Study of Samira ‘Azam." Nebula 5, no. 5.2 (2008):88-97
  • Piselli, Kathyanne. “Samira Azzam: Author’s Works and Vision.” International Journal of Middle East Studies 20, no. 1 (1988): 93–108
  • Salam Mir. “Palestinian Literature: Occupation and Exile.” Arab Studies Quarterly 35, no. 2 (2013): 110–29
  • Suleiman, Yasir. “Palestine and the Palestinians in the Short Stories of Samīra ʿAzzām.” Journal of Arabic Literature 22, no. 2 (1991): 154–65

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Samira Azzam - Writers and Novelists (1927 - 1967), Interactive Encyclopedia of the Palestine Question – palquest (באנגלית)
  2. ^ 1 2 Joseph R. Farag, Unacknowledged Pioneer: Gender, Nation, and Class in the Short Stories of Samīrah ʿAzzām, Journal of Arabic Literature 45, 2014-05-08, עמ' 81–103 doi: 10.1163/1570064x-12341277
  3. ^ Yasir Suleiman, Palestine and the Palestinians in the Short Stories of Samira 'Azzām, Journal of Arabic Literature 22, 1991-01-01, עמ' 154–165 doi: 10.1163/157006491X00142
  4. ^ Kathyanne Piselli, Samira Azzam: Author's Works and Vision, International Journal of Middle East Studies 20, 1988-02, עמ' 93–108 doi: 10.1017/s0020743800057524
  5. ^ Salam Mir, Palestinian Literature: Occupation and Exile, Arab Studies Quarterly 35, 2013-04-01 doi: 10.13169/arabstudquar.35.2.0110
  6. ^ وليد ابوبكر, احزان في ربيع البرتقال - دراسة في فن سميرة عزام القصصي, عكا : دار الاسوار - مؤسسة, 1987
  7. ^ 1 2 Ammar Al Omari, Osama Herzallah, Ashraf Toubar, Zakaria Awda, Nouf Mubarak, Spheroid Life Extension: Contemporary Approach, Advanced Simulation and Case Study, Day 2 Tue, November 14, 2017, SPE, 2017-11-13 doi: 10.2118/188568-ms
  8. ^ محمد أحمد شاهين, عمر الريماوي, بناء مقياس تكتيكات الاستحواذ على الشريك لدى الأزواج في فلسطين, مجلة شؤون إجتماعية 32, 2015, עמ' 123–150 doi: 10.12816/0016799