סנדרה של אלף התענוגות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סנדרה של אלף התענוגות
Vaghe stelle dell'Orsa
Vaghe stelle dell'orsa.jpg
בימוי לוקינו ויסקונטי
הפקה פרנקו כריסטאלדי עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט סוזו צ'קי ד'אמיקו
אנריקו מדיולי
לוקינו ויסקונטי
עריכה מריו סרנדרי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים קלאודיה קרדינלה
ז'אן סורל
מייקל קרייג
רנזו ריצ'י
מוזיקה סזר פרנק
צילום ארמנדו ננוצי
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ספטמבר 1965 (פסטיבל ונציה)
משך הקרנה 100 דקות
שפת הסרט איטלקית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס אריה הזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סנדרה של אלף התענוגות (במקור: Vaghe stelle dell'Orsa) הוא סרט קולנוע מ-1965 בבימויו של לוקינו ויסקונטי. הסרט מהווה מעין מחווה לסיפורה של אלקטרה מן המיתולוגיה היוונית, ועוסק בנושאים של מוסר ואשמה. הסרט זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה.

שם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופץ במקור בישראל תחת השם "סנדרה", אך כיום מוכר יותר בשם "סנדרה של אלף התענוגות", שילוב של שמות ההפצה של הסרט בארצות הברית ("Sandra") ובבריטניה ("Of These Thousand Pleasures"). שמו המקורי של הסרט באיטלקית, "Vaghe stelle dell'Orsa", בתרגום חופשי "הכוכבים העמומים של הדובה הגדולה", נלקח מתוך פואמה מאת ג'אקומו ליאופרדי המצוטטת בסרט.

תוכן ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוסק בחזרתה של אישה בשם סנדרה לבית ילדותה באיטליה לאחר שנים רבות, יחד עם בעלה האמריקאי, לשם השתתפות בטקס זיכרון עבור אביה שנרצח בידי הנאצים במחנה ריכוז. שהייתה המחודשת בבית גורמת לפרקים בעייתיים מן ההיסטוריה המשפחתית לצוף מחדש: הקשר האינטימי של סנדרה עם אחיה סורל, שהוא ספק בעל אופי מיני, מעורר אי נוחות בבעלה, בעוד שהיא ואחיה מאשימים את אימם חולת הנפש ואת בעלה החדש בקשירת קשר שגרם למותו של אביהם.

זאב רב נוף טען כי זכייתו של הסרט בפרס אריה הזהב היא מפתיעה משום שהוא לא מתייחס, אפילו בעקיפין, לבעיות של העולם ושל האדם המודרני ובמקום זאת מתמקד בנושא ה"שולי" של גילוי עריות. הוא כינה את הסרט "עוד פרנקנשטיין, או דרקולה, בצורה מקורית מאוד". [1] בניו יורק טיימס נטען שבהמשך לסרטו הקודם של ויסקונטי, "הברדלס", הסרט עוסק בהתמוטטותו של "המעמד העליון" באירופה ומהווה "זעקה מיוסרת של פרידה מן העבר". [2] הבמאי מיכאל הנקה סיפר שהוא הוכה בהלם כשצפה בסרט, משום שזו הייתה הפעם הראשונה בה הוא נתקל בטיפול קולנועי בנושא האלימות שלא באופן ראוותני, אלא כפי שהיא במציאות. [3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]