סנטה כריסטינה דה לנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכנסייה והאתר סנטה כריסטינה דה לנה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
כנסיית סנטה כריסטינה דה לנה
כנסיית סנטה כריסטינה דה לנה
מדינה ספרדספרד  ספרד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 2, 4, 6
קואורדינטות 43°07′38″N 5°48′51″W / 43.127314°N 5.814242°W / 43.127314; -5.814242
סנטה כריסטינה דה לנה ממזרח
מבט אל בית המקהלה והאפסיס
תוכנית הכנסייה

כנסיית סנטה כריסטינה דה לנהספרדית: Iglesia de Santa Cristina de Lena) היא כנסייה קתולית אסטורית בעלת ארכיטקטורה טרום-רומנסקית במועצה האזורית לנה (אנ') בקהילה האוטונומית של אסטוריאס בצפון-מערב ספרד. הכנסייה מוקדשת לכריסטינה מבולסנה (אנ') קדושה מעונה, שעל פי האגדה, חיה בעיר האיטלקית בולסנה (אנ') במאה השלישית לספירה, ומתה בשל אמונתה כנערה צעירה. הקדוש המגן המקורי של הכנסייה היה כנראה טורקואטוס מאצ'י (אנ'). הכנסייה הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1985, ונחשבת לאחת הכנסיות החשובות בסגנון האסטורי, שנשתמרו עד ימינו.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה ממוקמת בסמוך לכפר וגה דל ריי (Vega del Rey), גבוה מעל הנהר לנה, 36 קילומטרים דרומית לאוביידו. דרך המעבר החשובה מבחינה היסטורית עוברת בעמק הלנה מעל ההרים הקנטבריים, דרך רומאית לשעבר שחיברה את לאון עם אוביידו והחוף. תוואי זה משמש כיום לכביש המהיר 66, כביש AS 242 וקו הרכבת לאון-חיחון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסודות הכנסייה עשויים להיות מהמאה ה-7, מהתקופה הוויזיגותית. המבנה הנוכחי מיוחס לתקופת שלטונו של רמירו הראשון, מלך אסטוריאס (אנ') (842–850) או יורשו אורדוניו הראשון, מלך אסטוריאס (אנ') (850–866). אין רשומות כתובות שיכולות לתת אינדיקציה למועד הקמת הכנסייה. הכנסייה הייתה ככל הנראה חלק ממתחם ארמון, בדומה לזה של הר נרנקו שליד אוביידו (שם השתמרו האולה רגיה (גר'), "האולם המלכותי" לשעבר, שהפך לכנסייה סנטה מריה דל נרנקו וקפלת הארמון סן מיגל דה ליו), משום כך שם האתר בספרדית מכיל את המציין פלאסיו (Palacio), כלומר ארמון.

שיפוצים ושחזורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בנובמבר 1793 ביקר בכנסייה גספר מלצ'ור דה חוביאנוס (Gaspar Melchor de Jovellanos‏, 1744–1811) ושרטט אותה.[1]

בשנת 1887 החל האדריכל ריקרדו ולסקס בוסקו (Ricardo Velázquez Bosco‏, 1843–1923) לשקם את המבנה. מצב המבנה באותה תקופה היה מעורר דאגה. בשנת 1919 שוחזרה הכנסייה שוב. הבניין נפגע במרד באסטוריאס בשנת 1934. עבודות שיפוץ ושיקום קטנות יותר בוצעו בשנות החמישים של המאה ה-20, במיוחד הנמכת הקרקע סביב הבניין כדי למנוע כניסה של מי שיטפונות. בשנת 2012 שופצו הגג והחלונות.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה מבחוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין בנוי מאבני גזית לא אחידים המורכבים יחד עם מלט. אבנים גדולות שימשו רק לפינות. הקירות החיצוניים מחוזקים על ידי 32 תומכות. האולם המרכזי מלבני ואליו מתחברים חדרים ריבועיים שתקרתם קמרון מכל ארבעת הצדדים. הרחבה המערבית משמשת כמבואת כניסה, השלוחה במזרח כאפסיס.

פנים המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית סנטה כריסטינה דה לנה, בשונה מהכנסיות הטרום-רומנסקיות של אסטוריאס הבנויות מספינה מרכזית וספינות צדדיות, בנויה מספינה מרכזית בלבד ויש לה רק אפסיס אחד במקום שלושה אפסיסים. קמרון חבית משתרע על כל הספינה, קמרון האפסיס שוכן על קשתות עיוורות על הקירות הצפוניים והדרומיים. קשתות עיוורות יש גם לאורך קירות הספינה. חמשת המרחבים של הקשתות הרוחביות תחת קמרון החבית מתבססים על שישה עמודים עם כותרות בצורת פירמידה מקוטעת. מעל האפסיס יש חדר אופייני לאדריכלות הוויזיגותית המכונה "קמרה אוקלטה (Cámara occulta, "החדר החבוי"), שמטרתו לא ברורה. מעל הצד המערבי יש גלריה שמשערים ששימשה גם כגלריה המלכותית.

עיצוב הפנים דומה מאוד לבלוודרה של ארמון רמירו הראשון במונטה נרנקו באוביידו שהוסב לכנסיית סנטה מריה דל נרנקו. כמו כן בכנסיית סנטה כריסטינה דה לנה, הספנדרלים[א] של הקשתות העיוורות מעוטרים במדליונים, עליהם מתוארים אריות, אם כי בצורה פשטנית. נשמרה רק אחת מרצועות הפילסטרים עליה ניתן לזהות רוכב עם רומח.

בית המקהלה והאפסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלל מתחת למרחב המזרחי ביותר של הספינה, לפני האפסיס, גבוה בכמעט מטר מרצפת הספינה וניתן להגיע אליו דרך גרמי המדרגות הצדדיים. הוא מופרד משאר הספינה על ידי ארקדה בת שלוש קשתות עם שתי שורות קשתות, אחת מעל השנייה, נתמכת על ידי עמודי שיש עם כותרות קורינתיות. שתי הקשתות החיצוניות משמשות כמעבר אל בית המקהלה. מבנה הקשתות מפריד זה מכונה טמפלון (אנ'), ונועד להפריד בין החלק המקודש, מהתחום של ההדיוטות. מבנה זה תואם את הליטורגיה שהייתה בשימוש בספרד עד המאה ה-11 ודומה לאיקונוסטאזיס הנהוג בכנסיות האורתודוקסיות. בנוסף, ניתן היה לכסות את בית המקהלה על ידי וילונות על הקשתות.

בקיר בין השורה הראשונה לשורה השנייה של הקשתות מעל המעבר נקבעו חמישה מעשי סריג, שהם לוחות אבן מהתקופה הוויזיגותית בשימוש משני. שלושה קבועים במרכז הקשתות ושניים מעל שני העמודים המרכזים. בסריג המרכזי נחצבו חמישה פתחים דמויי מפתח. אחד מלוחות האבן היה במקור מצבת קבר משנת 643.

מחסום המקהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקשת המרכזית יש מחסום אבן בגובה חצי מהקשת שנוצר בין סוף המאה ה-7 לתחילת המאה ה-9. סביר להניח שמחסום זה לא היה מיועד במקור עבור כנסיית סנטה כריסטינה דה לנה, והוא הועבר לכאן כשימוש משני. המחסום מורכב משני לוחות אבן ועמוד שטוח, מעט גבוה יותר, ביניהם. הלוחות והעמוד עשויים שיש ומעוטרים בתבליטי עיגולים, רוזטות, וגפנים. בשוליים רשומים כתובות שלא נשתמרו באופן מלא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המשולשים שבין הקשת לכרכוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]