סנטו אנדרה (סאו פאולו)
| |||
 | |||
| מדינה |
 ברזיל | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 סאו פאולו | ||
| ראש העיר | Paulo Serra | ||
| רשות מחוקקת |
Santo André City Council  | ||
| תאריך ייסוד |
30 בנובמבר 1938 | ||
| על שם |
אנדראס הקדוש | ||
| שטח | 174.84 קמ"ר | ||
| גובה | 700 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 748,919 (2022) | ||
| קואורדינטות | 23°39′12″S 46°31′41″W / 23.6533349°S 46.5279508°W | ||
| אזור זמן | UTC-3 | ||
| http://www.santoandre.sp.gov.br/ | |||
 | |||
  | |||
סנטו אנדרה (בפורטוגזית: Santo André) היא עיר במדינת סאו פאולו, ברזיל. אוכלוסייתה מונה 782,048 תושבים (2025).[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרקע של סנטו אנדרה מתחיל בתקופת ברזיל הקולוניאלית. בתחילת המאה ה-16, הפורטוגזים היו מודאגים מאוד מהגנה על חוף ברזיל מפני פלישות אפשריות של הצרפתים וההולנדים, שכן שתי מדינות אלו לא קיבלו את השלכות חוזה טורדסיאס, שחילק את העולם החדש בין הפורטוגזים לספרדים. עקב מספר התקפות על אדמותיה, משנת 1530 ואילך, פורטוגל הגבירה את הקולוניזציה של חוף ברזיל. בהקשר זה, מרטים אפונסו דה סוזה נשלח לאזור בהוראת ז'ואאו השלישי, מלך פורטוגל, במטרה להקים כפרים לביצור החוף.
ז'ואאו רמאליו, פורטוגלי שהתגורר באזור וסייע לקולוניזציה, ביקש שהמקום בו התגורר, הממוקם מעל רכס הרי סרה דו מאר, יהפוך לעיירה. עתירתו נדחתה במשך מספר שנים, שכן הכוונה הייתה לאכלס את החוף ולא את פנים הארץ. בקשתו אושרה רק ב-8 באפריל 1553, כאשר העיר הוקמה על ידי המושל הכללי תומה דה סוזה. שמה היה סנטו אנדרה דה בורדה דו קמפו.
במהלך תקופה זו, החיפוש אחר מתכות דרבן משלחות אל פנים המדינה, והכפר התפתח. הישועים, שהקימו מנזר בסאו ויסנטה הקרובה, היו מעוניינים להעביר אותו לאזור ליד פיראטינינגה, שכן הייתה יציאה גדולה של אנשים מהחוף אל פנים המדינה. זה קרה ב-25 בינואר 1554, עם הקמת הכפר סאו פאולו דה פיראטינינגה.
קשיים בקיום ובהגנה הובילו להעברת הכפר סנטו אנדרה לסאו פאולו דה פיראטינינגה בשנת 1560, באמצעות הצעה של האב מאנואל דה נוברגה למושל הכללי מם דה סה.
מאותו רגע ואילך, סנטו אנדרה חדל להתקיים כיחידה מנהלית, והפך לשכונה של סאו פאולו. האזור עבר תקופה של קיפאון, והפך לנקודת מעבר בין נמל סנטוס, הבירה, לפנים המדינה. עם זאת, כבר בשנת 1561, חלק גדול מהאדמה הוענק כססמריה (מענק אדמה) לאמדור דה מדיירוס, שופט הקפטן של סאו ויסנטה. חלק משמעותי מססמריה זו הועבר בשנת 1637 למסדר בנדיקטוס הקדוש, ויצר את חוות סאו ברנרדו, אזור הנמצא כיום ברובו בבעלות עיריית סאו ברנרדו דו קמפו.
אזור חשוב נוסף תחת שליטת הבנדיקטינים היה חוות סאו קייטאנו, שנתרמה למסדר בשנת 1631 על ידי קפטן דוארטה משאדו ואשתו ז'ואנה סובריניה.
במהלך תקופה זו, הפעילות הכלכלית הוגבלה לחקלאות קיום והשכרת מרעה לבעלי חיים. שתי החוות הבנדיקטיניות, סאו ברנרדו וסאו קייטאנו, ניהלו פעילות סדירה יותר: הראשונה ייצרה מצרכי מזון, והשנייה ייצרה לבנים וחפצי קרמיקה. חוות אלו נותרו בבעלות הבנדיקטינים עד 1870, אז נרכשו על ידי המדינה לצורך הקמת מושבות מהגרים. אולם, לפני כן, מרכז עירוני קטן הלך ונבנה סביב חוות סאו ברנרדו, אשר מאוחר יותר הבטיח את הקמתה של עיריית סאו ברנרדו.
גורם חשוב נוסף במודרניזציה של האזור באמצע המאה ה-19 היה התקנת מסילת רכבת ליד נהר טמנדואטי. מטרה זו הייתה לשפר את הובלת התוצרת החקלאית מהפנים לנמל סנטוס, ובמיוחד קפה, שהחל להיות מיוצר בקנה מידה גדול במחוז סאו פאולו.
מצב זה החל למשוך תעשיות שניצלו את קלות התחבורה, את זמינות האזורים הסמוכים למסילת הרכבת ולנהר, כמו גם את תמריצי המס שהציעה העירייה.
בשנת 1889, כאשר הוקמה עיריית סאו ברנרדו, היא נולדה תחת סימני התיעוש, בעיקר באמצעות כוח אדם מהגר. עירייה זו הקיפה את כל אזור ABC (אנ') רבתי, כולל סנטו אנדרה.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, מחוז סנטו אנדרה שיכן מספר תעשיות חשובות, החזיק בתחנת סאו ברנרדו דרכה הועברו חלק גדול מהמוצרים שיוצרו שם, ובין תושביו היו כמה פוליטיקאים בעלי השפעה. העירייה הוקמה על פי חוק בשנת 1938.[2] מצב זה הוביל להעברת מושב העירייה מסאו ברנרדו לסנטו אנדרה בשנת 1939. כל אזור ABC רבתי, המורכב ממספר מחוזות, נקרא אז סנטו אנדרה.
עם זאת, כבר בשנות ה-40 החלו מספר תנועות אמנציפציה, והמחוזות הפכו בהדרגה לרשויות מקומיות נפרדות.[3]
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתפשטות התעשייתית החלה בסוף המאה ה-19 והתאפיינה במשך זמן רב בשילוב של ייצור תעשייתי ואומנותי. עסקים אלה היו בעיקר מפעלים קטנים בניהול הבעלים.
התעשיות שהתבססו בעיר היו קשורות בדרך כלל לייצור כימי, טקסטיל ורהיטים. בנוסף, צצו עסקים קטנים כמו נגריות, פחחים, סנדלרים, מספרות, פנסיונים קטנים ומסעדות, מה שהעניק לאזור אופי עירוני יותר.
בשנות ה-30, רובע סנטו אנדרה שיכן מספר תעשיות חשובות, החזיק בתחנת רכבת דרכה הועברו חלק גדול מהמוצרים שיוצרו שם, ובין תושביו היו כמה פוליטיקאים בעלי השפעה. מצב זה הוביל להעברת מושב העירייה מסאו ברנרדו לסנטו אנדרה בשנת 1939.
בשנות ה-50, עם השקעות מדינה והון זר, חלה צמיחה במגזרי הרכב, המכונות, המתכות והציוד החשמלי, והעיר החלה לאכלס מספר תעשיות חלקי רכב.
לאחר מכן החלה התעשייה לקבל פרופיל שונה. כוח העבודה הפך להתמחה יותר והמכונות יצרניות יותר. בנקודה זו, כוח העבודה חדל להיות הגורם המכריע בהגדלת הייצור.[3]
בשנות ה-70, הייתה תקופה של התרחבות וריכוז התעשייה בסאו פאולו רבתי. בעשור שלאחר מכן, קצב הצמיחה הואט, שהגיע לשיאו במיתון של שנות ה-80. בשנות ה-90, הייצור התעשייתי המשיך להאט, עם תמריצי מס שהופנו לאזורים אחרים במדינת סאו פאולו, בנוסף לקשיי התחבורה ועלות העבודה.
כיום, יש מאמץ רב מצד המגזר הציבורי והחברה לשמר תעשיות קיימות, ויש עלייה בפעילות במגזרי השירותים והמסחר.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סנטו אנדרה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Estimativas da população residente para os municípios e para as unidades da federação, IBGE
- ↑ Municípios Paulistas, www.al.sp.gov.br
- 1 2 IBGE | Cidades@ | São Paulo | Santo André | História & Fotos, cidades.ibge.gov.br
- ↑ Economia de Santo André - SP, Caravela (בפורטוגזית)