סני
 סמל סני | |
 | |
| מדינה |
 קרואטיה |
|---|---|
| בירת העיירה |
Senj  |
| על שם |
Senj |
| שטח | 657.9 קמ"ר |
| גובה | 0 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 5,973 (31 באוגוסט 2021) |
| קואורדינטות | 44°59′25″N 14°54′05″E / 44.990277777778°N 14.901388888889°E |
| אזור זמן | UTC+1 |
| http://www.senj.hr | |
 | |
  | |
סֶנְי (בקרואטית: Senj) היא עיירה בקרואטיה, השוכנת לחופו של הים האדריאטי, למרגלות הרי מאלה קאפלה וולביט. העיירה שוכנת במחוז ליקה-סניי שבקרואטיה, בתחומי הדיוקסיה הקתולית הרומית של גוספיץ'-סני והארכידיוקסיה הקתולית הרומית של רייקה.
סני הייתה עיר משגשגת בתקופה הרומית. התגלתה בה כתובת המזכירה יהודי מטבריה. סמלה של העיירה הוא מבצר נהאי (בקרואטית: Tvrđava Nehaj), שהושלם בשנת 1558. במשך תקופה שימש המבצר כמושבם של האוסקוקים, פליטים נוצרים מבוסניה העות'מאנית שיושבו במקום כדי להגן על אזורי הספר של בית הבסבורג. הרפובליקה של ונציה האשימה את האוסקוקים בשוד ימי והכריזה עליהם מלחמה, דבר שהוביל לגירושם לאחר שביתת נשק בשנת 1617.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סני מיושבת, ככל הנראה, עוד מן התקופה הפרהיסטורית. היישוב הקדום נוסד לפני למעלה מ-3,000 שנה על גבעת קוק, ממזרח לעיר של ימינו. יישוב בשם אתיניטס או אתוויניטס (ביוונית: Αθυινιτες) במקום שבו שוכנת כיום סניי נזכר במקורות יווניים מן המאה ה-4 לפנה"ס. האזור היה מיושב בידי השבטים האיליריים יאפודים וליבורנים, שכן היה חלק מחבל איליריה.
סֶנְי, או בשמה בתקופה הרומית, סֶנִיָה (Senia), הייתה עיר משגשגת בפרובינקיה הרומית דלמטיה. הרומאים השתמשו בה כמבצר במאבקם נגד האילירים במאה ה-2 לפנה"ס. היא נזכרת בחיבור תולדות הטבע של פליניוס הזקן, אצל תלמי בחיבורו גאוגרפיה, וכן במפת פויטינגר, המציינת אותה כנמל על דרך ראשית שיצאה מאקוויליה. ייסוד הקולוניה באקוויליה בשנת 181 לפנה"ס משך סוחרים מצפון איטליה שהתיישבו בסניה. בשנת 35 לפנה"ס השתמש אוקטביאנוס (לימים הקיסר אוגוסטוס) בסניה כבסיס למסעותיו נגד היאפודים, והעיר קיבלה עד מהרה מעמד משפטי של מוניקיפיום רומי[1].
לסניה היה תכנון עירוני רומי אופייני. רחובותיה הראשיים, הקארדו והדקומנוס, הצטלבו ככל הנראה בסמוך למיקום הקתדרלה של ימינו. אזור זה שימש מרכז העיר, וככל הנראה שכן בו הפורום: המרכז המדיני והדתי. ממצאים ארכאולוגיים מעידים על ריבוי פולחנים בעיר: מקדש ל"אם הגדולה" (Magna Mater), מקדש לדיאנה, וכן עדויות לפולחני ליבר, סראפיס ומיתרה. בעיר פעל גם בית מכס של איליריקום (publicum portorium Illyrici), שפיקח על תנועת סחורות ושירותים. מרחץ ציבורי (balneum) נחשף באזור שטלה[1].
בתי הקברות של העיר שכנו מחוץ לחומות לאורך הדרכים הראשיות, כמקובל בתכנון עירוני רומי. בית הקברות החשוב ביותר שכן בין אזור סווטי אמברוז של ימינו לבין פרנצ'יקובאץ, ובו קברי ותיקי צבא ואזרחים מקומיים. נקרופוליס נוסף התגלה בסטולאצ'קו נסלייה, לאורך הדרך המובילה לוראטניק. ממצאיו מעידים על קיומה של קהילה יהודית קטנה בסניה בתקופה הרומית. נוכחותה מאושרת במצבתו של אורליוס דיוניסיוס, אשר על פי הכתובת היה יליד טבריה[1].
מן המאה ה-4 ועד המאה ה-6 לספירה התקיימו בסניה גם אזורי קבורה נרחבים בשטחים שבהם מצויים כיום מרכז הבריאות של העיר ושכונת צ'ופיצ'בו נסלייה. בין הממצאים הבולטים: בקבוק זכוכית המעוטר בראש ילד וכתובת מאת אדם בשם לוקיוס גביוס אופטטוס בדבר שיפוץ מקדש לאל ליבר. בית קברות גדול נוסף מן העת העתיקה המאוחרת שכן סמוך לכביש המהיר המודרני ולמצודת שאבאץ, ובו נקברו ילדים בתוך אמפורות ומבוגרים בבורות מרופדים בטיט, חצץ או לבנים[1].
לאחר שהנצרות הוכרה כדת חוקית באימפריה הרומית בעקבות צו מילאנו בשנת 313, צמחה בסניה קהילה נוצרית, והוקם מרכז דתי סמוך להריסות מקדש ה"אם הגדולה", שבו ניצבת כיום קתדרלת מרים הבתולה. אחד מבישופיה, לורנטיוס, קיבל בראשית המאה ה-5 מכתב אפיפיורי בנוגע לכתות מינות, ואחר בשם מקסימוס ייצג את הדיוקסיה בוועידת כלקדון בשנת 451[2]. מעמדה של העיר דעך בשלהי העת העתיקה. מקורות מוקדמים טענו כי פלישות הברברים במאה ה-5 החריבו את העיר כליל, אך טרם נמצאו שכבות של פיח או הרס. עם זאת, ידוע כי תכנון העיר הרומי ברובו נזנח או שונה בתקופה זו, והעיר נכנסה לתקופה ארוכה של קיפאון ועוני[2].
העת המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1873 נפתח בסני בנק חיסכון[2]. למעט תקופה קצרה שבה נכללה העיר בפרובינציות האיליריות בתקופת המלחמות הנפוליאוניות, הייתה סני חלק מן הספר הצבאי הקרואטי (מחוז 2, רגימנט אוטוצ'אץ, על הגבול עם מחוז 3, רגימנט אוגולין) במסגרת האימפריה האוסטרית של בית הבסבורג (או לאחר הפשרה של 1867, אוסטרו-הונגריה)[3][4]. עם פירוק הספר הצבאי בשנת 1881 צורפה לממלכת קרואטיה-סלאבוניה (שבתחום טרנסלייטניה באוסטרו-הונגריה), ובה הייתה לזמן קצר חלק ממחוז ליקה-אוטוצ'אץ[5] (איחוד מעבר של מחוזות הספר 1 ו-2), עד שבשנת 1886 נכללה במחוז ליקה-קרבאבה.
בשנת 1929 נוסד בסני סניף של אגודת התרבות הקרואטית "נפרדק" (HKD Napredak)[6].
בסתיו 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר כניעתה של איטליה, השתלטו הפרטיזנים על סני והשתמשו בה כנמל אספקה. בהמשך החל הלופטוואפה להפציץ את העיר, ועד סוף אותה שנה נהרסו למעלה ממחצית מבנייניה ונגרמו אבדות כבדות לאזרחיה[7].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סני
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 Konestra, Ana; Glavaš, Vedrana (2024). Senj – Štela: connectivity and consumption of the Roman city through pottery evidence. University of Zadar. pp. 7–21.
- 1 2 3 Zoričić, Milovan (1879) [written November 1878]. "Tvrdka, sjedište, početak poslovanja i dionička glavnica bankov. zavoda i štediona". Statistika vjeresijskih zavoda za godine 1847-1877 za godine 1847-1877. Zagreb: Kraljevski zemaljski statistički ured, 🖶 Dragutin Albrecht. pp. 2–3.
- ↑ Josephinian land survey, see File:Josephinische Landaufnahme Karlstadter.jpg
- ↑ Handbook of Austria and Lombardy-Venetia Cancellations on the Postage Stamp Issues 1850–1864, by Edwin MUELLER, 1961.
- ↑ File:A Magyar Korona Orszagainak... (Carte de la Hongrie (Hongrie, Croatie et Esclavonie)) - (levée en plan, faite et dessinée par Ignace Hatsek) - btv1b530229718 (4 of 7).jpg
- ↑ Matić, 2004, 1185
- ↑ Mihael Sobolevski (1 בדצמבר 2003). "Bombardiranje Senja zrakoplovima u Drugom svjetskom ratu". The Review of Senj (בקרואטית). City Museum Senj – Senj Museum Society. ISSN 0582-673X.
{{cite news}}: (עזרה)
)_-_(levée_en_plan,_faite_et_dessinée_par_Ignace_Hatsek)_-_btv1b530229718_(4_of_7).jpg){kind=link}