סנצ'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סנצ'ה
煎茶
2017 Kagoshima sencha.jpg
מאכלים
סוג תה ירוק עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבח המטבח היפני עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מרכיבים עיקריים באנצ'ה, גיוקורו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סֵנצָ'היפנית: 煎茶) הוא סוג של תה ירוק, המיוצר ביפן. השם בא מהביטוי "חליטת תה" (ביפנית: 煎じ茶).[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע המאה ה-18 טחנו היפנים עלי תה למאצ'ה, או קלו אותם בווק ע"פ הטכניקה הסינית (כיום נקרא תה המיוצר כך קאמאיריצ'ה). פיתוחו של תהליך אידוי התה במקום קלייתו שינתה את טעמו, והתה החדש הפך במהרה לפופולרי. תפקיד חשוב בהפצת המשקה החדש מילא הנזיר לשעבר בּאייסָאוֹ (1675–1763), שהחל לסחור בתה בגיל 60. בשנת 1742 הוא ביקר במטעו של נָגָטָאנִי סוֹאֵן ליד אוג'י. ארבע שנים קודם לכן, לאחר 15 שנים של ניסיונות, נגטאני שיכלל את שיטת אידוי התה ששימשה כבר לייצור מאצ'ה והתאים אותה לתה לא טחון. בייסאו התרשם מהטעם והריח שלו, והחל לפרסם אותו בכל דרך אפשרית. לאחר מותו המשיכו את מאמציו קִימוּרָה קֵנקאדוֹ ואוּאֵדָה אָקינארי.[2]

בסוף המאה ה-18 התפתח גם סביב שתיית סנצ'ה טקס הסֵנצָ'ה-דוֹ בדומה לטקס התה היפני עם מאצ'ה, אם כי פחות פורמלי. בשנת 1970 התקיימה הצגה פומבית של טקס הסנצ'ה-דו בתערוכה העולמית באוסקה, הדבר ציין את הכרתה הרשמית כאמנות יפנית מסורתית.[2]

מגדלי התה היפניים החלו בפיתוח זני תה איכותי במאה ה-19, ובתחילת המאה ה-20, והמדינה עודדה ניסויים בהכלאת זנים קיימים. בתחילת שנות ה-1950 סיים מגדל תה סוּגיאָמָה היקוֹסאבוּרוֹ משיזואוקה לפתח את זן היאבּוּקיטָה (שהוא עסק בשיפורו מאז 1908). בשנות ה-2010 הוא מהווה כ -80% מסך הסנצ'ה שגדל ביפן. זן זה אינו תובעני ומתאים היטב לקטיף מכני, מכיוון שעלים צעירים צומחים ישירות כלפי מעלה.[2][3]

בתחילת המאה ה-21, עלה הביקוש לסנצ'ה ביפן על ההיצע, ולכן מיובא לשם גם סנצ'ה סיני באיכות ירודה.[4]

גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלים צעירים של זן יאבוקיטה

סנצ'ה נקטף לאורך כל הקיץ. הסוג שִינצָ'ה (新茶, "תה חדש", קטיף אפריל) נקטף לפני העונה העיקרית ומצטיין בטעם עדין במיוחד. התה שנקטף בחודשים מאי-יוני נקרא «אִיצִ'יבָּנצָ'ה» (יפ. 一番茶, תה של הקטיף הראשון) . התה שנקטף בחודש הבא (סוף יוני) נקרא «נִיבָּנצָ'ה» (יפ. 二番茶, תה של הקטיף השני) הקטיף השלישי (החל מאמצע אוגוסט) נקרא «סָנבָּנצָ'ה» (יפ. 三番茶, תה של הקטיף השלישי). השמות מבוססים על מספרים יפניים 1, 2, 3.[5]

לאחר הקטיף התה מועבר למפעל, שם הוא עובר טיפול באדים על מנת למנוע חמצון, מגולגל לצורה גלילית, המעניקה לו מראה של מחטים, ומיובש באוויר חם.

צריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנצ'ה הוא התה הנצרך ביותר ביותר ביפן (71% מסך ייצור התה הירוק במדינה בשנת 2006).[2]

בהתאם לזן, הוא נחלט במים בטמפרטורה של 50 ° C עד 80 ° C, בדרך כלל כ־80 ° C[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סנצ'ה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילון 2015, Hitachi
  2. ^ 1 2 3 4 5 George L. van Driem (2019). The Tale of Tea: A Comprehensive History of Tea from Prehistoric Times to the Present Day (באנגלית). Leiden: Brill. pp. 205–225.
  3. ^ Will Battle (2017). The World Tea Encyclopaedia: The world of tea explored and explained from bush to brew (באנגלית). Troubador Publishing Ltd. p. 157.
  4. ^ Michael Harney (2008). The Harney & Sons Guide to Tea (באנגלית). Penguin.
  5. ^ Mary Lou Heiss; Robert J. Heiss (2011). The Story of Tea: A Cultural History and Drinking Guide (באנגלית). Potter/Ten Speed/Harmony/Rodale.