ססיליה הקדושה

ססיליה הקדושה

גוארצ'ינו: ססיליה הקדושה מנגנת בעוגב
לידה	200–230 רומא
פטירה	222–235 (בגיל 22 בערך) רומא
מקום קבורה	סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה
מדינה	רומא העתיקה
מקום פולחן עיקרי	סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה
חג	22 בנובמבר
תכונות	חליל, עוגב, ורדים, כינור, נבל, צ'מבלו, ציפור שיר, שירה
פטרונית של	מוזיקה דתית, בוני עוגבים, בוני כלי קשת, זמרים, מוזיקאיים, משוררים, הארכידיוקסיה של אומהה , אלבי, צרפת, מאר דל פלאטה, ארגנטינה
השקפה דתית	נצרות
בן או בת זוג	Valerian of Rome

ססיליה הקדושה (בלטינית: Sancta Caecilia), או צ'צ'יליה הקדושה (באיטלקית: Santa Cecilia; סביבות 180? – 22 בנובמבר 230), הייתה בתולה ומרטירית נוצרייה רומית, הנערצת בכנסייה הקתולית, האורתודוקסית, האנגליקנית ובכמה כנסיות לותרניות, כמו הכנסייה של שוודיה . היא הפכה לפטרונית של המוזיקה והמוזיקאים, שכן נכתב כי כאשר ניגנו המוזיקאים בחתונתה, ססיליה "שרה בליבה לאל". יצירות מוזיקליות מוקדשות לה, וחגה, החל ב-22 בנובמבר, הוא מועד לקונצרטים ופסטיבלי מוזיקה. היא ידועה גם בשם ססיליה מרומא.

ססיליה הקדושה היא אחת מכמה בתולות מרטיריות ששמן מוזכר בקנון של המיסה בכנסייה הלטינית . כנסיית סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה, שנוסדה במאה ה-3 על ידי האפיפיור אורבנוס הראשון, נחשבת כממוקמת באתר שבו עמד הבית בו חיה ומתה.

קורות חיים

הקדושים צ'צ'יליה, ולריאנוס וטיבורטיוס מאת בוטיצ'יני

"האקסטזה של צ'צ'יליה הקדושה" מאת רפאל

אורציו ג'נטילסקי וג'ובאני לנפרנקו , "צ'צ'יליה הקדושה ומלאך", 1617–1618 בקירוב ו-1621–1627 בקירוב, הגלריה הלאומית לאמנות, וושינגטון די. סי..

"מות הקדושים של ססיליה הקדושה", מאת קרלו סראצ'ני (1610 בקירוב).

ההנחה הרווחת היא שססיליה הייתה אצילה רומית אשר יחד עם בעלה ולריאנוס, אחיו טיבורטיוס, וחייל רומי בשם מקסימוס, הפכה למרטירית בסביבות שנת 230, תחת הקיסר אלכסנדר סוורוס. עם זאת, הארכאולוג האיטלקי ג'ובאני בטיסטה דה רוסי , טוען כי היא נספתה בסיציליה תחת הקיסר מרקוס אורליוס בין השנים 176 ל-180, וזאת בהסתמך על דיווחו של ונאנטיוס פורטונאטוס, הבישוף של פואטייה (נפטר ב-600).

על פי הסיפור, למרות נדר הבתולים שלה, הוריה הכריחו אותה להינשא לאציל פגאני בשם ולריאנוס. במהלך החתונה, ישבה ססיליה בצד ושרה לאל בליבה, ובזכות זאת הוכרזה מאוחר יותר כקדושה של המוזיקאים. כשהגיע הזמן לממש את הנישואין, אמרה ססיליה לוולריאנוס כי מלאך ה' שומר עליה, וכי הוא יעניש אותו אם יפגע בה מינית, אך יאהב אותו אם יכבד את בתוליה. כאשר ולריאנוס ביקש לראות את המלאך, ענתה ססיליה כי יוכל לראותו אם ילך לאבן המיל השלישית בוויה אפיה וייטבל לנצרות על ידי האפיפיור אורבנוס הראשון. לאחר שפעל לפי עצתה של ססיליה, הוא ראה את המלאך עומד לצידה ומכתיר אותה בזר של ורדים ושושנים.

נאמר כי מות הקדושים של ססיליה התרחש לאחר זה של בעלה ולריאנוס ואחיו, מידיו של הפרפקט טורקיוס אלמכיוס. האגדה על מותה של ססיליה מספרת כי לאחר שהוכתה שלוש פעמים בצווארה בחרב, היא חיה במשך שלושה ימים וביקשה מהאפיפיור להפוך את ביתה לכנסייה.

ססיליה הקדושה נקברה בקטקומבות של קליקסטוס ומאוחר יותר הועברה לכנסיית סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה. בשנת 1599, מספרת האגדה כי גופתה נמצאה עדיין בלתי מושחתת , ונראתה כאילו היא ישנה.

ססיליה היא אחת המרטיריות הרומיות המפורסמות ביותר, אף שחלקים מהסיפורים המסופרים עליה אינם מופיעים בחומר המקור. לדברי ההיסטוריון והארכאולוג הלוקסמבורגי יוהאן פטר קירש , קיומה של המרטירית הוא עובדה היסטורית. עם זאת, כמה פרטים נושאים אופי של רומן דתי, בדומה לסיפורים דומים רבים אחרים שנערכו במאות החמישית והשישית. לקשר בין ססיליה, ולריאנוס, טיבורטיוס ומקסימוס, המוזכר ב"מעשי המרטירים ", יש בסיס היסטורי מסוים. יום חגה נחגג מאז המאה הרביעית בערך. ססיליה אינה מוזכרת ב-"Depositio Martyrum", אך קיים תיעוד של כנסייה רומית קדומה שנוסדה על ידי גבירה בשם זה, היא כנסיית סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה.

סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה

ערך מורחב – סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה

כנסיית סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה נבנתה, על פי המסורת, באתר שבו עמד ביתה של ססיליה. הכנסייה המקורית נבנתה במאה הרביעית; במהלך המאה התשיעית, האפיפיור פסקליס הראשון קבר שם שרידים שטען כי היו שלה. בשנת 1599, בעת שיפוץ הכנסייה, הורה הקרדינל פאולו אמיליו ספונדראטי לחשוף את השרידים, שלדבריו נמצאו בלתי מושחתים , ולקבור אותם מחדש.

שם

השם "ססיליה" (במקור בלטינית "קאיקיליה") התייחס בדרך כלל לנשים רומיות שהשתייכו לבית האב הפלבי של הקאיקיליים (Caecilii), בהם למשל לוקיוס קאיקיליוס מטלוס. אגדות והגיוגרפיות, שסברו בטעות כי מדובר בשם פרטי, מציעות אטימולוגיות דמיוניות. בין אלו שציין צ'וסר ב"סיפורה של הנזירה השנייה" נמנים: שושנת גן עדן, הדרך לעיוורים, התבוננות בשמיים ובחיים הפעילים, כאילו חסרת עיוורון, וגן עדן להתבונן בו.

פטרונית המוזיקאים

התיעוד הראשון לפסטיבל מוזיקה לכבודה נערך באוורה שבנורמנדי בשנת 1570.

האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה ברומא היא אחד ממוסדות המוזיקה הוותיקים בעולם. היא נוסדה בבולה אפיפיורית, "Ratione congruit", שכתב האפיפיור סיקסטוס החמישי בשנת 1585, ואשר הזכירה שני קדושים בולטים בהיסטוריה של המוזיקה המערבית: גרגוריוס הגדול, שעל שמו קרויה השירה הגרגוריאנית, וססיליה הקדושה, הפטרונית של המוזיקה.

יום חגה הפך למועד לקונצרטים ופסטיבלים מוזיקליים, שהולידו שירים ידועים מאת ג'ון דריידן ואלכסנדר פופ ויצירות מאת הנרי פרסל ("אודה לססיליה הקדושה"); שלוש אורטוריות שונות מאת מארק-אנטואן שרפנטייה, Caecilia virgo et martyr octo vocibus H.397, לסולנים, מקהלה כפולה, תזמורת כלי קשת כפולה ובאסו קונטינואו, Cecilia virgo et martyr H.413, לסולנים, מקהלה, שני כלים גבוהים ובאסו קונטינואו, ו-Caecilia virgo et martyr H.415, לסולנים, מקהלה, שני כלים גבוהים ובאסו קונטינואו, לליבריות שכנראה נכתבו על ידי פיליפ גואבו ; גאורג פרידריך הנדל ("אודה ליום ססיליה הקדושה"; "משתה אלכסנדר"); שארל גונו ("מיסה לססיליה הקדושה"); וכן בנג'מין בריטן, שנולד ביום חגה ("המנון לססיליה הקדושה", המבוסס על שיר מאת ויסטן יו אודן). "המנון לססיליה הקדושה" של הרברט האואלס נכתב למילים של אורסולה ווהן ויליאמס; יצירתו של המלחין האנגלי ג'רלד פינזי "למען ססיליה הקדושה", אופוס 30, הולחנה למילותיו של אדמונד בלנדן; יצירתו של מייקל הרד מ-1966, "המנון לססיליה הקדושה", היא הלחנה לשירו של ג'ון דריידן; והקנטטה של המלחין הדני פרדריק מאלה לססיליה הקדושה מבוססת על סיפורה. "החיים השמימיים", שיר מתוך "קרן הפלא של הנער" (שגוסטב מאהלר השתמש בו בסימפוניה הרביעית שלו) מציין כי "ססיליה וכל קרוביה הם מוזיקאי חצר מצוינים".

משמה של ססיליה נגזר השם "צציליאדה" (פול'), שמו של פסטיבל מוזיקה דתית, מוזיקת מקהלה ומוזיקה עכשווית, הנערך מאז 1994 בעיר פוליצה שבפולין.

מורשת

ססיליה מסמלת את תפקידה המרכזי של המוזיקה בליטורגיה.

הנזירות הציסטרציאניות מהמנזר הסמוך לסנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה גוזזות צמר כבשים המשמש לאריגת הפליומים של ארכיבישופים מטרופוליטניים חדשים. הכבשים מגודלים על ידי הטרפיסטים ממנזר טרה פונטנה ברומא. האפיפיור מברך את הכבשים מדי 21 בינואר, חגה של אגנס הקדושה. הפליומים ניתנים על ידי האפיפיור לארכיבישופים המטרופוליטניים החדשים בחג הקדושים פטרוס ופאולוס , ב-29 ביוני.

מנזר ססיליה הקדושה בעיר רייד , הממוקם באי וייט, נוסד בשנת 1882. הנזירות חיות חיי נזירות מסורתיים של תפילה, עבודה ולימוד בהתאם לתקנון בנדיקטוס העתיק.

בונה כלי הקשת המפורסם ז'אן-בטיסט וואיום יצר סדרת כינורות וויולות תחת השם "סנט ססיל", עם מדבקה המוטבעת על גבם העליון.

ססיליה מצוינת בכנסייה האנגליקנית ביום הנצחה ב-22 בנובמבר. היא זוכה לכבוד בלוח השנה הליטורגי של הכנסייה האפיסקופלית יחד עם אגנס מרומא ב-21 בינואר.

כתב העת הקרואטי למוזיקה כנסייתית "סבטה צציליה" (Sveta Cecilija) קרוי על שמה. הוא יוצא לאור מאז 1877.

איקונוגרפיה

ססיליה מתוארת לעיתים קרובות כשהיא מנגנת בוויולה, באורגן נייד , או בכלי נגינה אחרים, כנראה כדי לבטא את מה שיוחס לה לעיתים קרובות, דהיינו, שבעוד המוזיקאים ניגנו בחתונתה, היא שרה בליבה לאל. עם זאת, ייתכן שהאורגן יוחס לה בטעות כתוצאה מתרגום שגוי, אם כי טענה זו מוכחשת על ידי המוזיקולוג ונגן העוגב האיטלקי דומניקו מורגנטה .

דמות מיניאטורית של ססיליה הקדושה מתחת לקתדרלת ווסטר הופיעה בצד האחורי של שטר 20 ליש"ט עם דמותו של סר אדוארד אלגר, שהוצא מהמחזור על ידי בנק אנגליה בשנת 2010.

גלריה

• 
  "ססיליה הקדושה וולריאנוס הקדוש", לליו אורסי (1555 בקירוב)
• 
  דומניקינו , "ססיליה הקדושה עם מלאך האוחז בדפי תווים", (1617–1618 בקירוב).
• 
  "ססיליה הקדושה" מאת רמון מונבואזן
• 
  "מלאך מכתיר את ססיליה הקדושה ואת ולריאנוס הקדוש" (שנות ה-30 של המאה ה-14)
• 
  פסל מהמרפסת של כנסיית סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה
• 
  סטפנו מדראנו , "ססיליה הקדושה", 1599
• 
  "ססיליה הקדושה מווימונדלי"
• 
  ויטראז' "ססיליה הקדושה" מאת אדוארד ברן-ג'ונס בכנסיית כל הקדושים, פרסטון בגוט
• 
  חלון ססיליה הקדושה של האחיות הפרנציסקניות, המעורר השראה לייעודים דתיים בקפלת סנט מרי, במנזר אם של משפחת הקודש במניטובוק, ויסקונסין

• מחזור הפרסקאות של דומניקינו בכנסיית סן לואיג'י דיי פראנצ'זי, רומא (1614)
• 
  "הכתרים"
• 
  "משפטה של ססיליה"
• 
  "היא מחלקת את רכושה לעניים"
• 
  "מותה"

• פסיפס האפסיס בכנסיית סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה
• 
  האפסיס
• 
  פרט: הצד השמאלי
• 
  פרט: הצד הימני

לקריאה נוספת

• Ælfric of Eynsham (1881). "Of Saint Cecilia" . Ælfric's Lives of Saints. London, Pub. for the Early English text society, by N. Trübner & co.
• Connolly, Thomas (1995). Mourning into Joy: Music, Raphael, and Saint Cecilia. Yale. ISBN 9780300059014.
• Hanning, Barbara Russano (2004). "From Saint to Muse: Representations of Saint Cecilia in Florence". Music in Art: International Journal for Music Iconography. 29 (1–2): 91–103. ISSN 1522-7464.
• Lovewell, B.E. (1898). The Life of St. Cecilia. Yale Studies in English. Boston: Lamson, Wolffe, and Company.
• Kirsch, Johann Peter. St. Cecilia. Vol. 3.
• Luckett, Richard (1972–1973). "St. Cecilia and Music". Proceedings of the Royal Musical Association. 99: 15–30. doi:10.1093/jrma/99.1.15.
• Mason, Daniel Gregory (1917). F. H. Martens; M. W. Cochran; W. D. Darby) (eds.). A Dictionary-Index of Musicians. The Art of Music: A Comprehensive Library of Information for Music Lovers and Musicians. New York: National Society of Music.
• Meine, Sabine (2004). "Cecilia without a Halo: The Changing Musical Virtues". Music in Art: International Journal for Music Iconography. 29 (1–2): 104–112. ISSN 1522-7464.
• Rice, John A. (2022). Saint Cecilia in the Renaissance: The Emergence of a Musical Icon. University of Chicago Press. ISBN 9780226817101.
• White, Bryan (2019). Music for St Cecilia's Day from Purcell to Handel. Boydell. ISBN 9781783273478.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ססיליה הקדושה בוויקישיתוף

• ססיליה הקדושה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ססיליה הקדושה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• Catholic Online – Saints and Angels: St. Cecilia

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל