סעדה צובירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סעדה צובירי
סעדה צובירי.jpg
לידה 16 באוקטובר 1919
שמחת תורה ה'תר"פ
צ'ליימה, תימן
פטירה 26 בינואר 2002 (בגיל 82)
י"ג בשבט ה'תשס"ב
הר המנוחות, ירושלים
שפות היצירה עברית, ערבית

סעדה צובירי (שרווי) (שמחת תורה ה'תר"פ, צ'ליימה - י"ג בשבט ה'תשס"ב; 16 באוקטובר 191926 בינואר 2002) הייתה משוררת עממית וזמרת ישראלית מיהדות תימן.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בעיר צ'ליימה ממחוז עמראן[1] שבתימן. אביה, רבי יוסף שרווי, היה רב בעיר ובן לשושלת רבנים. אמה הייתה גם כן נצר לשושלת רבנים, בתו של רבי דוד בן רבי חיים ממשפחת גדיס.

נתייתמה מאביה בהיותה בת שישה חדשים, ואחיה יוסף, הגדול ממנה בשלוש שנים, נחשב לה לאב במקום אביה[2], כבת ארבע עשרה נישאה, אלא שנישואים אלה הסתיימו באסון משולש, הבעל ושני הבנים שנולדו נפטרו בזה אחר זה.

עלתה לישראל בשנת 1950 במבצע "על כנפי נשרים", עם העלייה הגדולה מתימן, לאחר כמה חודשים נישאה בשנית והתגוררו בירושלים, שני בנים ובת נולדו לה מנישואים אלה.

כבר בגיל צעיר מאוד הייתה מטה אוזן לשירת גברים ונשים בתימן, ובמרוצת השנים אף ידעה לדקלם עשרות שירים בעל פה, בינה ובין עצמה חרזה עשרות שירים בערבית ובעברית, ולעצמה הייתה מזמזמת אותם, העובדה שלא ידעה קרוא וכתוב העיקה עליה מאוד, אישה יהודיה בתימן הייתה פטורה מלימודים כלשהם, והיא לא יכלה להיות יוצאת דופן,

לאחר עליתה לישראל למדה קרוא וכתוב, וכבר ידעה לתת ביטוי לריגשותיה בכתב, על דפי מחברת רגילה העלתה על הכתב עשרות שירים, נושאים לא חסרו לה, הייתה מאזינה לחדשות ברדיו, וכעבור שעות ספורות היה לה מה לאמר בחרוז על הנושא שעמד על סדר היום. הלכה ברחוב ופגשה ילד מוטל ללא השגחה, ולמחרת היו בתי השיר על אודות אותו ילד מונחים לפניה.

בשיר על מלחמת ששת הימים היא כותבת:

צִיוֹן צָעַקָה לה' לְעֶזְרָה,
הֵקִיפוּ אוֹתִי בְנֵי קְטוּרָה,
וְזָרַח אוֹר לִבְנֵי הַגְּבוּרָה.

על חללי המלחמה היא כותבת:

שֵׁשֶֶׁת יָמִים עַבַדְְתֶּם וּבַיוֹם הַשְׁבִיעִי נַחְתֶּם,
עַד שְׁיָבוֹא בֶּן דָּוִד וְהוּא יָעִיר אֶתְכֶם,
מִי זֶה בְּכָל הָעוֹלָם שְׁעָשָׂה כְּמַעֲשֵׂיכֶם,
שָׁלוֹם עַל מִשְׁכַּבְְכֶם, שָלוֹם.

עיקר שיריה עסקו באהבתה לארץ ישראל ולירושלים, וכמיהתה לגאולה.

ב-26 בינואר 2002 הלכה לעולמה בגיל 83, ונטמנה בהר המנוחות בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסים בנגאמין גמליאלי, חביון תימן: זכרונות, סיפורים, אגדות : חיים מעולם אחר.

אמנון שילוח, כתב עת - "תצליל: למחקר המוזיקה ולביבליוגרפיה. חיפה", עולמה של משוררת עממית תימניה [סעדה צובירי], כרך ד', עמ, 149-144.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודי תימן: היסטוריה, חברה, תרבות, בת ציון עראקי-קלורמן, כרך 3, עמ' 390
  2. ^ חביון תימן: זכרונות, סיפורים, אגדות : חיים מעולם אחר, ניסים בנגאמין גמליאלי, עמ' 185