סעדיה הלוי אשכנזי
רבי סעדיה הלוי המכונה מירקאדו (נולד בא' בכסלו ה'תקכ"ח, 22 בנובמבר 1767)[1] היה פוסק הלכה, ומרבני העיר איזמיר שבטורקיה.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד באיזמיר, לאביו אברהם הלוי. בבר המצווה שלו נשא נאום שהפליא את שומעיו בגדולתו כבר בגיל זה[2]. בבחרותו למד אצל הרב אלישע שוחמי[3].
בי"א באייר ה'תקנ"ג נפטרה רעייתו בגיל צעיר, ובהספד לה כתב "שבחיים חיותה לא הפילה דבר מדברי ארצה, ומכל שכן עכשיו שמתה בעווה"ר, שבודאי אני חייב להתעסק בהספדה, לספוד לצרה ולבכותה, וכן לעשות השתדלות כדי לקבור אותה בקבר טוב ולעשות כל דצריך לפי הכבוד"[4].
תאריך פטירתו לא ידוע, אך ידוע שנפטר קודם שנת ה'תר"א, בה יצא ספרו.
נכדתו קאדין רחל נישאה לרבי רחמים נסים יצחק פלאג'י,[5] בנו של רבי חיים פלאג'י. בין המחותנים היה קשר רב שנים, והרב פלאג'י הביאו רבות בספריו. ציטוט מעניין שמביא בשמו הרב פלאג'י "ובכתבי הקודש להרב סעדיה הלוי ז"ל בעל ס' נוה צדק, נמצא כתוב דיש להיזהר שלא לעשות זיווג עם אשתו בלילה שנולד הנביא שלהם דקורין לא כן תדפנו רוח, כי הזמן גרמא שיוליד בן פריץ. וגילה הרב בעש"ט זיע"א דמשומדים שיש בעולם הן הם שיצאו מזיווג אותה הלילה"[6].
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת ה'תר"א 1840 יצא לאור ספרו נווה צדק על יד החזקה לרמב"ם ובסופו לקט חידושים ודרשות, בהשתדלות בנו אברהם חיים הלוי, אשר נודע כמומחה לענייני טריפות[7].
השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמין בלימוד תורה לצד עיסוק במלאכה, ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה. וכן כותב בהקדמתו לספרו "שלש שעות ראשונות ביום יצא אדם לפעולתו ולעבודתו, ואחרי כן עלה אל ביתו יושב ודן בעומקא של הלכה"[8].
