סעדיה הלוי אשכנזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי סעדיה הלוי אשכנזי (נולד בא' בכסלו ה'תקט"ו, נובמבר 1754) המכונה מירקאדו היה פוסק הלכה, ומרבני העיר איזמיר שבטורקיה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בא' בכסלו ה'תקט"ו באיזמיר. בבר המצווה שלו נשא נאום שהפליא את שומעיו בגדולתו כבר בגיל זה[1]. בבחרותו למד אצל הרב אלישע שוחמי[2].

בי"א באייר ה'תקנ"ג נפטרה רעייתו בגיל צעיר, ובהספד לה כתב "שבחיים חיותה לא הפילה דבר מדברי ארצה, ומכל שכן עכשיו שמתה בעווה"ר, שבודאי אני חייב להתעסק בהספדה, לספוד לצרה ולבכותה, וכן לעשות השתדלות כדי לקבור אותה בקבר טוב ולעשות כל דצריך לפי הכבוד"[3].

תאריך פטירתו לא ידוע, אך ידוע שנפטר קודם שנת ה'תר"א, בה יצא ספרו.


בתו רחל מזל-טוב נישאה לרבי רחמים נסים יצחק פלאג'י, בנו של רבי חיים פלאג'י. בין המחותנים היה קשר רב שנים, והרב פלאג'י הביאו רבות בספריו. ציטוט מעניין שמביא בשמו הרב פלאג'י "ובכתבי הקודש להרב סעדיה הלוי ז"ל בעל ס' נוה צדק, נמצא כתוב דיש להיזהר שלא לעשות זיווג עם אשתו בלילה שנולד הנביא שלהם דקורין לא כן תדפנו רוח, כי הזמן גרמא שיוליד בן פריץ. וגילה הרב בעש"ט זיע"א דמשומדים שיש בעולם הן הם שיצאו מזיווג אותה הלילה"[4].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תר"א 1840 יצא לאור ספרו נווה צדק על יד החזקה לרמב"ם ובסופו לקט חידושים ודרשות, בהשתדלות בנו אברהם חיים אשר נודע כמומחה לענייני טריפות[5].

בשנת 1959 יצא לאור בסלוניקי ספר "שפתי רננות" ובו שירות ותשבחות מאת רבי סעדיה הלוי אשכנזי[6].

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמין בלימוד תורה לצד עיסוק במלאכה, ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה. וכן כותב בהקדמתו לספרו "שלש שעות ראשונות ביום יצא אדם לפעולתו ולעבודתו, ואחרי כן עלה אל ביתו יושב ודן בעומקא של הלכה"[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נדפס בסוף ספרו נוה צדק, דרוש א
  2. ^ נווה צדק דף פ"ד ע"ג
  3. ^ ספר נווה צדק, דרוש ו להספד דף קג ע"א
  4. ^ ימצא חיים סימן ע"ג, אות ט.
  5. ^ הקדמת המגיה לספר נווה צדק.
  6. ^ דוד יונה, שרי רבי דוד גיאת, תשמ"ח, עמ' 502
  7. ^ בהתאסף גיליון ט"ז, ירושלים: איגוד עמלי התורה, תשפ"א