סעודת יתרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סעודת יתרו היא סעודה מיוחדת שנערכת על פי מסורת יהודי תוניסיה ביום חמישי שלפני השבת בה קוראים את פרשת יתרו.

מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסבר ראשון והמקובל ביותר הוא, שהייתה מגפה שפגעה והפילה חללים רבים, בעיקר בקרב הילדים הבנים הזכרים, והמגפה פסקה בשבוע שבו קראו את פרשת יתרו.

הסבר שני הוא שהסעודה מקורה בפרשת השבוע (פרשת יתרו) בה כתוב: " ... ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלוקים ... " (שמות י"ח יב'). לזכר הארוחה שסעדו אהרון וזקני ישראל אצל יתרו, חותן משה אחיו של אהרון, עורכים יהודי תוניסיה "סעודת יתרו" בשבוע שבו קוראים את הפרשה.

הסבר שלישי קשור בפרשת יתרו בה קוראים את עשרת הדיברות (שמות כ' א'-יג'). זאת הייתה הזדמנות לילדים הקטנים שלמדו קריאת התורה ב"כותאב" (=חדר), לקרוא בתורה בפעם הראשונה את עשרת הדיברות. לציון האירוע היו ההורים עורכים חגיגה וסעודת מצווה.

המנהג הובא מתוניס גם לאי ג'רבה, על ידי הרב אבא יהודה חדאד (נפטר תרנ"ח 1888)[1]. במקורות שונים מצוין שהמנהג התקיים גם בקרב יהודי אלג'יריה[2].

מאפייני המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעודת יתרו היא אחד המנהגים הפופולריים במורשת היהודית התוניסאית. בסעודת יתרו ניתן למצוא כלים קטנים המכילים את המאכלים הרבים שממלאים את השולחן. "סעודת יתרו" נקראת גם "חג הבנים", לכן, היות שמדובר בחג לילדים הסעודה מוגשת כסעודת ילדים בכלים קטנים.

המנה העיקרית כוללת יונה או פרגית היונה לזכר מרק העוף שהכינו לילדים החולים בזמן המגפה שהשתוללה בתוניסיה ובעזרתו הם נרפאו, לקינוח נוהגים לחלק טארטים על מנת להיזכר בנס הגדול שנעשה להם. הסבר נוסף לאכילת היונה הוא שעם ישראל נמשלו ליונה[3] כי היונה מסמלת את עם-ישראל, מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה אף ישראל אינן ניצולין אלא במצות. בסעודת יתרו יש פולים קטנים ולרוב ירוקים. הסלטים התוניסאים המתובלים והמגוונים מוגשים בצלוחיות קטנות. על השולחן פמוטים קטנים עם נרות צבעוניים קטנים. בנוסף מחלקים בסוף הסעודה ממתקים לילדים כדי להגביר אצל הילדים את האהבה לתורה.

בדומה לסעודת מצווה, הסועדים שרים פיוטים, לומדים מכתבי הקודש ואומרים דברי תורה כדי לזכות את בעל הסעודה ובני ביתו בברכות. קטעי הקריאה והפיוט וכן עשרת הדיברות שבפרשת השבוע, מופיעים על גבי "וארקת יתרו" שהוא דף המכיל את כל הברכות, הפיוטים, ברכת הנהנין, ברכת המזון לנערים, קריאת שמע לקטנים (לפני השינה) וכן ברכות התורה ועוד.

יש מיהודי תוניסיה (כולל קהילות בדרום תוניסיה וג'רבה) הנוהגים שלא לומר תחנון ביום שישי שלמחרת הסעודה[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר "מגיד תשובה" חלק ששי, 'הילולא דצדיקיא' עמ' יא
  2. ^ לוח "דבר יום ביומו"
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ג, עמוד ב'
  4. ^ לוח "דבר יום ביומו"