סעודת פורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צפת, המאה ה-19

סעודת פורים היא אחת ממצוות פורים. המצווה היא לאכול ולשתות ביום הפורים, ובכלל זה גם המצווה להשתכר.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגילת אסתר סופר שימי הפורים נקבעו "כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים." (מגילת אסתר, פרק ט', פסוק כ"ב). במשנה לא נאמר דבר על דין זה, ואולם בתלמוד הוא כבר מוסכם וברור. כך נאמר בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ח, עמוד ב' וכך עולה גם בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב', על אף שלא נאמר עצם הדין אלא רק דינים הקשורים אליו. נראה כי בימי התנאים ובתחילת ימי האמוראים אין מתייחסים לסעודה זו כאל דין גמור, אלא כמנהג רווח, ברוח הפסוק, אשר ניתן להתפרש באופן כללי יותר מאשר חיוב על סעודה דווקא. רק בהמשך תקופת האמוראים נראה החיוב כמתבסס ומתחילים לדון בגדרים שונים שלו.

מדיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעודת פורים צריכה להתקיים ביום דווקא. כך דייק רבא (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב') מלשון הפסוק "ימי משתה ושמחה". הרמ"א כתב שיש לקיים את הסעודה אחרי תפילת מנחה. לעומת זאת, הרב ישעיה הלוי הורוביץ כתב בספרו שני לוחות הברית שעדיף להקדים את הסעודה ולאוכלו בבוקר בזמן שהמלכים אוכלים, כמו שהייתה סעודת אסתר שבו נתלה המן וכדי שיוכל להתפלל את תפילות מנחה ומעריב בזמנם כראוי[1].

לדעת המגן אברהם[2] והשערי תשובה[3] אין חובה לאכול פת בסעודה, ולדעת היעב"ץ[4] והערוך השולחן[5]. יש חובה. המשנה ברורה אינו מכריע במחלוקת זו[6] הרב וואזנר[7] מציין שברא"ש נאמר[8] שאין שמחה ללא פת, ולפי דבריו יש חובה לאכול פת.

נידון נוסף הוא חיוב אכילת בשר. המגן אברהם[9] פוסק שאין חיוב. אך יש מפרשים בדבריו שיש מצווה בכך[10]. בערוך השולחן כתב על פי דברי הרמב"ם שיש חובה לאכול בשר. וכן מובא בלקט יושר. הרב משה פיינשטיין פסק שמספיק בשר עוף למצווה זו[11], והרב וואזנר[12] כותב שעדיף בשר בהמה.

חיוב השכרות בפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעודת פורים, מוריץ דניאל אופנהיים, 1873
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שתיית יין בפורים

אמרתו המפורסמת של רבא על חיוב שתיית היין בפורים, נאמרת בהקשר הדיון בתלמוד על סעודת פורים:

מיחייב איניש לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

המתנגדים לשתייה מביאים כראיה את הסיפור על שני אמוראים שסעדו יחד בפורים וקיימו את מצוותו של רבא:

רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי. איבסום. קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי. אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא

ואמרו שדין זה נדחה מהלכה, והסיפור של רבה ורבי זירא נועד להמחיש מדוע אסור להשתכר, וכן פסקו שיש איסור חמור להשתכר, גם בפורים; אולם רוב הפוסקים לא קיבלו את דעתם, שהרי רבה ורבי זירא לא הסיקו משם שאין לשתות, אחרת לא הייתה מניעה מלסעוד יחד בשנה הבאה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישעיה הלוי הורביץ, ‏שני לוחות הברית, מהדורת אמסטרדם, ת"ח, מסכת מגילה, עמוד הצדקה, דף רסא, באתר HebrewBooks
  2. ^ תרצה, ס"ק ט.
  3. ^ שם, סק"א.
  4. ^ מור וקציעה, ד"ה ושטען.
  5. ^ שם, סעיף ז'
  6. ^ שער הציון תרצה, ד'.
  7. ^ שו"ת שבט הלוי, חלק א', סימן ר"ה, הערות לסימן תרצ"ה.
  8. ^ ברכות, ז' סימן כ"ג
  9. ^ שם ט"ו.
  10. ^ שבט הלוי, חלק י', סימן יח, אות ג'.
  11. ^ רבבות אפרים, חלק א' סימן ש"נ.
  12. ^ שבט הלוי, חלק ג' סימן י"ח.