ספוקו (סרט, 1962)
 | |
| בימוי |
מאסאקי קובאיאשי  |
|---|---|
| תסריט | שינובו האשימוטו (אנ') |
| עריכה |
Hisashi Sagara |
| שחקנים ראשיים |
טאטסויה נאקאדאי רנטארו מיקוני אקירה אישיהאמה טטסורו טמבה |
| מוזיקה |
טורו טאקמיצו |
| צילום | יושיו מיאג'ימה |
| עיצוב תלבושות |
Mitsuzō Ueda |
| מדינה |
יפן  |
| חברת הפקה | Shochiku (אנ') |
| חברה מפיצה | Shochiku, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 16 בספטמבר 1962 |
| משך הקרנה | 133 דק' |
| שפת הסרט |
יפנית |
| סוגה |
סרט פעולה, דרמה היסטורית, סרט היסטורי, סרט דרמה, סרט סמוראים |
| מקום התרחשות |
אדו |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
סֶפּוּקוּ (ביפנית: 切腹, ידוע בעולם המערבי בשם "הרקירי" או "חרקירי", באנגלית: Harakiri, ביפנית: 腹切り) הוא סרט ג'ידאי גקי יפני משנת 1962, שבוים על ידי מאסאקי קובאיאשי. הוא מספר את סיפורו של רונין (טאטסויה נאקאדאי) שמגיע לאחוזתו של אדון פידאולי על מנת לבצע ספוקו, טקס ההתאבדות המסורתי של הסמוראים. הסרט היה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנת 1963 וזכה בפרס חבר השופטים.
הסרט ידוע בכך שהוא מבקר את חוקי הבושידו ואת אכזריותם של הסמוראים. 'חרקירי' זכה לתשבחות רבות בכל העולם, נחשב לאחד מהסרטים היפניים הטובים בהיסטוריה, ולסרט הסמוראים המפורסם ביותר שלא בוים על ידי אקירה קורוסאווה. בשנת 2011 יצא רימייק לסרט בשם "חראקירי: מותו של סמוראי" בבימויו של טקאשי מייקה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנה היא 1630, תקופת אדו. לאחר שהסתיימה מלחמת אזרחים כמה שנים קודם לכן, ביפן שורר שלום, והרבה לוחמי רונין נותרים ללא אדון וללא פרנסה. רונין אחד מגיע לאחוזת שבט הסנגוקו ומבקש לבצע את טקס הספוקו (התאבדות על ידי חיתוך הבטן), אך בני השבט מתרשמים מאומץ ליבו וכנותו ומאמצים אותו לשבט כאחד משלהם. מקרה זה גורם להמוני לוחמי רונין להגיע לאחוזות ולבקש ספוקו, כשמה שהם באמת רוצים הוא תמיכה ועזרה כספית, אך הם מתביישים לבקש זאת. כמה זמן מאוחר יותר, הרונין טסוגומו האנשירו ששירת בעבר את הדאימיו של שבט גיישו, מגיע לאחוזה של שבט איי, שנמצאת בתחום השלטוני של שוגונות טוקוגאווה, ומבקש מראש השבט, סאיטו קאגיו, לבצע את הטקס. בתגובה, סאיטו מספר לו על צ'יג'יווה מוטומה, אף הוא רונין משבט גיישו, שהגיע לאחוזה מוקדם יותר, עם אותה בקשה. בתגובה, מייעץ אחד מחברי השבט, אומודאקה היקוקורו, להכריח אותו לבצע את מבוקשו, על מנת למנוע מלוחמים לשעבר אחרים לנהור אל האחוזה בבקשת ספוקו אם ייוודע להם שהם סייעו לאותו רונין שהגיע אליהם, וסאיטו מחליט לעשות כן. כשמתברר לו שבאמת מתכוונים להכריח אותו לבצע את הטקס, צ'יג'יווה המבועת מנסה לברוח, אך אנשי השבט לא מאפשרים לו. הוא מתחנן שיידחו את הטקס, אך הם מגיבים בבוז ברומזם שהוא עוד סמוראי שלא מכבד את מעמדו ומאיים לבצע ספוקו רק כדי שיתנו לו דמי מחיה. בלית ברירה, צ'יג'יווה מבצע את הטקס עם להב חרבו, שאינו חד ועשוי מעץ, וגוסס בייסורים איטיים. רק לאחר שביצע את השיסוף כהלכה, מואיל אומודאקה, שמונה לעד, לערוף את ראשו ולגאול אותו מייסוריו.
למרות הסיפור הקשה, טסוגומו מתעקש לבצע את הטקס, ואומר לסאיטו שבניגוד לצ'יג'יווה, הלהבים שלו בהחלט לא עשויים מעץ. הטקס מתחיל, ובתור עד הוא מבקש את שירותיו של אומודאקה היקוקורו, שידוע בתור סייף מומחה. אומודאקה אינו נוכח בטקס, אך טסוגומו מתעקש, ובזמן שאחד המשרתים נשלח לחפש את אומודאקה, הוא מספר את סיפור חייו.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טאטסויה נאקאדאי – הרונין טסוגומו האנשירו (津雲 半四郎)
- רנטארו מיקוני (אנ') – סאייטו קאגיו, הדאימיו של בית איי (斎藤 勘解由)
- אקירה אישיהאמה – צ'יג'יווה מוטומה (千々岩 求女)
- שימה איוואשיטה (אנ') – טסוגומו מיהו, בתו של האנשירו (津雲 美保)
- טטסורו טמבה – אומודאקה היקוקורו, הסייף המצטיין של בית איי (沢潟 彦九郎)
- איצ'ירו נאקאטאני – יאזאקי האייאטו, אחד הלוחמים בבית איי (矢崎 隼人)
- מאסאו מישימה – אינאבה טאנגו, עוזרו הקרוב של סאייטו (稲葉 丹後)
- קיי סאטו – פוקושימה מאסאקאטסו, מבכירי שבט גיישו (福島 正勝)
- יושיו אינאבה – צ'יג'יווה ג'ינאי, אביו של מוטומה (千々岩 陣内)
- יושירו אאוקי – קאוואבה אומנוסוקה, אחד מחברי המועצה של בית איי (川辺 右馬介)
ביקורות ודירוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבקר הקולנוע רוג'ר איברט נתן לסרט ארבעה כוכבים מתוך ארבעה כשהוא מציין כי זהו אחד מסרטי הסמוראים הטובים ביותר, והוסיף כי הסרט חוקר לעומק את האישיות והמניעים של כל דמות, כשהוא מסכם "ככל שמכירים אדם טוב יותר, כך מבינים לעומק את מניעיו."[1]
המגזין Time Out דירג את הסרט כסרט היפני התשיעי הטוב ביותר בכל הזמנים.[2]
הסרט מדורג דרך קבע במקומות גבוהים במיוחד ברשימות המדרגות את הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים. בדירוג 250 הסרטים הטובים אי פעם של אתר לטרבוקסד הוא מדורג במקום הראשון עם ציון ממוצע של 4.7 מתוך 5.[3] ברשימת 250 הסרטים הטובים אי פעם של אתר IMDb הוא מדורג במקום ה-40 עם ציון משוקלל של 8.6 מתוך 10.[4]
הסרט מחזיק בציון 100% באתר Rotten Tomatoes בציון מבקרים, ובציון 97% מביקורות קהל.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| פרס | קטגוריה | מועמדות | תוצאה |
|---|---|---|---|
| פרס דקל הזהב | הסרט הטוב ביותר | מאסאקי קובאיאשי | מועמדות |
| פרס חבר השופטים (פסטיבל קאן) | הסרט הטוב ביותר | מאסאקי קובאיאשי | זכייה |
| פרסי הקולנוע של מייניצ'י[5] | הסרט הטוב ביותר | מאסאקי קובאיאשי | זכייה |
| הפסקול הטוב ביותר | טורו טאקמיטסו | זכייה | |
| עיצוב ההפקה הטוב ביותר | ג'וניצ'י אסומי ושיגמאסה טודה | זכייה | |
| הסאונד הטוב ביותר | היידאו נישיזאקי | זכייה | |
| פרס הסרט הכחול (אנ')[6] | השחקן הטוב ביותר | טאטסויה נאקאדאי | זכייה |
| התסריט הטוב ביותר | שינובו האשימוטו | זכייה | |
| פרס קינמה ג'ונפו (אנ')[7] | הסרט הטוב ביותר | מאסאקי קובאיאשי | מועמדות |
| השחקן הטוב ביותר | טאטסויה נאקאדאי | זכייה |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ספוקו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"ספוקו", באתר נטפליקס
"ספוקו", באתר AllMovie (באנגלית)
"ספוקו", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"ספוקו", באתר Metacritic (באנגלית)
"ספוקו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Honor, morality, and ritual suicide movie review (1962) | Roger Ebert, www.rogerebert.com
- ^ "50 Best Japanese Movies To Watch Right Now". Time Out Worldwide. נבדק ב-2025-10-05.
- ^ Official Top 250 Narrative Feature Films, letterboxd.com, 2013-11-08
- ^ IMDb Top 250 movies, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ Mainichi Film Concours, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ Blue Ribbon Awards, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ Kinema Junpo Awards, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)