SpaceX

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ספייס אקס)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
SpaceX
Spacex logo.gif
Entrance to SpaceX headquarters.jpg
סוג פרטית
מייסדים אילון מאסק
שנת הקמה 2002
משרד ראשי מחוז לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
ענפי תעשייה תעשייה אווירית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים שיגור רקטות למסלול
הנדסת אווירונאוטיקה
מנכ"ל אילון מאסק עריכת הנתון בוויקינתונים
אנשי מפתח אילון מאסק (מנכ"ל)
גווין שוטוול (נשיאה)
תום מולר (מייסד וסמנכ"ל ההינע)
עובדים מעל 6,000 (2017)
www.spaceX.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חברת ספייס אקסאנגלית: SpaceX, או בשמה המלא: Space Exploration Technologies Corporation) היא חברה אמריקנית המפעילה שירותי שיגור לחלל ומפתחת חלליות מטען וחלליות מאוישות. החברה נוסדה ב־2002 על ידי היזם האמריקאי־קנדי אילון מאסק, ממייסדי חברת הסליקה מבוססת האינטרנט PayPal וטסלה מוטורס. היא פיתחה את המשגרים פאלקון 1 ופאלקון 9, אשר תוכננו כך שיהיה אפשר לעשות בהם שימוש חוזר. החברה גם פיתחה את החללית דרגון שנכנסה למסלול הקפה בעזרת המשגר פאלקון 9. גרסא של החללית מתוכננת לשאת בני אדם בעתיד הקרוב.

במאי 2012, ספייס אקס עשתה היסטוריה כששלחה מטען לתחנת החלל הבינלאומית באמצעות החללית דרגון. בכך הייתה לחברה הפרטית הראשונה ששולחת בהצלחה חללית (ובתוכה מטען) לתחנת החלל הבינלאומית.

נאס"א חתמה על חוזה עם ספייס אקס כדי לפתח ולהדגים חללית דרגון שתוכל לשאת בני אדם, כחלק מתוכנית CCDev, שמטרתה להטיס אנשים אל תחנת החלל הבינלאומית. ספייס אקס מתכננת לבצע את טיסת הדרגון המאוישת הראשונה שלה בשנים הקרובות. לצד החוזה עם נאס"א ספייס אקס חתמה הסכמים עם חברות פרטיות אחרות, סוכנויות ממשלתיות לא־אמריקאיות ועם הצבא האמריקאי לרכישת שירותי השיגורים שלה. היא שיגרה, בתשלום, לוויין במסלול לווייני נמוך עם משגר פאלקון 1 שלה בשנת 2009. החברה שיגרה את הלוויין המסחרי הגאוסטציונרי הראשון שלה ב־2013 בעזרת המשגר פאלקון 9.

פרויקטים עתידיים של החברה בשלב התכנון או הפיתוח כוללים את פאלקון כבד, ומשימה רובוטית של נאס"א למאדים בשנת 2018 (שבוטל מאז). פאלקון כבד מבוסס על פאלקון 9 והוא מתוכנן -בין היתר- לשגר חלליות דרגון מאוישות למשימות מקיפות ירח - הדומות למשימת אפולו 8.

בסיס החברה נמצא בקליפורניה.

היסטוריה[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

המשרדים הראשיים של החברה בקליפורניה, ארצות הברית

סיפורה של ספייס איקס מתחיל בהשתתפותו של אילון מאסק במפגש של אגודת מאדים האמריקאית באמצע 2001, במפגש זה עלו כמה יוזמות לשיגור ניסויים ביולוגיים לחלל ואף למאדים לשם קידום חקר החלל וההתענינות הציבורית בו (בין הרעיונות שעלו, שליחת עכברים זכרים ונקבות לחלל תוך מתן אפשרות להזדווגות ולהבאת צאצאים, או שליחת תא שינחת במאדים וינסה לגדל צמחים באדמה המקומית בתוספת דשן ואטמוספירה מתאימה) מאסק התלהב מהרעיונות ואחרי עוד כמה דיונים החליט לתרום 20-30 מיליון דולר לנושא, הוחלט שמאסק יטוס לרוסיה וינסה לקנות טיל בליסטי בין יבשתי משופץ, בין אוקטובר 2001 לפברואר 2002 מאסק ניהל משא ומתן על קניית טיל או שתיים, אך המפגשים לא צלחו והאחרון שבהם הסתיים בפיצוץ מצידו של מאסק שזעם על המחיר הגבוה שהוצע לו ועל חוסר הגמישות של הרוסים, עוד בטיסה חזרה לארצות הברית הוא התחיל להרהר ברעיון להקים חברה שתבנה טיל קטן בעצמה והתחיל לחשב מה תהיה העלות של טיל כזה, ומשם הדרך להקמת ספייס איקס הייתה קצרה, בין האנשים הראשונים שמאסק לקח אליו לעבוד על הקמת החברה היו: טום מיולר, מומחה טילים בעל שם שעבד תקופה בחברת TRW, כריס טומפסון, מהנדס אוירונאוטיקה בבואינג, ומייקל גריפין שיתמנה כעבור כמה שנים לראש נאס''א (גריפין עזב אחרי זמן קצר), הרעיון הראשוני היה צנוע: לבנות טיל קטן שיוכל לשגר מטען בן כמה מאות קילוגרם למסלול בעלות של מספר מיליוני דולרים בודדים, עם השנים חזונה של ספייס איקס הלך והתרחב עד כדי בניית טיל ענק בעל יכולת לשאת עשרות טונות רבות למסלול נמוך, בניית חללית מטען וחללית מאוישת שמסוגלים לשימוש חוזר, בניית ושיגור אלפי לוויני אינטרנט ואף יישוב מאדים...

חברת ספייס איקס באה לעולם ביוני 2002, במחסן ישן בשטח 7,000 מ''ר בשדרות איסט גרנד 1310 ב-אל סגונדו, פרבר של לוס אנג'לס.

התוכנית הראשונית הייתה שספייס איקס תבנה את המנועים בלבד בעצמה ותוציא חוזים לספקים לשאר המרכיבים של הטיל, אך עם הזמן מאסק נוכח שחברות אוירונאוטיקה אחרות לא עומדות בקצב שרצה, מקובעות לטעמו, ויקרות מאוד, והחליט לעבור לייצור עצמי של כל מרכיבי הטיל כמעט, עד הפרטים הקטנים ביותר, כולל לוחות אם, מעגלים חשמליים, לוחות סולאריים, חיישנים שונים ועד גוף הטיל עצמו שספייס איקס מעבדת ומרתכת במפעל שלה. חברת ULA לשם השוואה, מסתמכת על יותר מ-1,200 ספקים שונים שמפוזרים על פני הגלובוס לייצור טיליה. האסטרטגיה הזו הוכיחה את עצמה והביאה ליעילות גדולה בהרבה ובעיקר לחיסכון עצום בהוצאות, כך למשל ספייס איקס ייצרה מכשיר רדיו במחיר של 5,000 דולר בעוד שמחירו של מכשיר כזה בשוק הוא למעלה מ 50,000 דולר, במקרה אחר הצליחו מהנדסיה של ספייס אקס הצליחו לייצר רכיב מסוים שעולה 120,000 דולר ב־3,900 דולר[2].

החברה גדלה במהירות מאז הקמתה ב־2002, ומספר העובדים בה גדל מ־160 עובדים בנובמבר 2005 ליותר מ־500 ביולי 2008, ולכ־1,100 ב־2010, כיום (2017) מועסקים בה כ-6,000 עובדים, שוויה נאמד בכ-20 מיליארד דולר. מאסק מאמין שהמחירים הגבוהים של שירותי שיגורי־חלל אחרים מונעים בחלקם על ידי בירוקרטיה מיותרת. הוא ציין שאחת ממטרותיו היא לשפר את העלות ואת האמינות של גישה לחלל, פי 10. ספייס אקס הפכה לחברה הפרטית הראשונה שהצליחה לשגר, ולהחזיר, חללית ממסלול הקפה ב־8 בדצמבר 2010, אחרי שקפסולת הדרגון שלה חזרה ממסלול הקפה.

מאסק הצהיר שהוא סימן את היעד של לאפשר לבני אדם לחקור ולהתיישב במאדים. הוא אמר בראיון שנערך ב־2011 שהוא מקווה לשלוח בני אדם לקרקע מאדים בתוך 10–20 שנים.

ב־2017 הכריזה החברה כי תשגר, לראשונה, שני תיירי חלל להקפת הירח וחזרה בסוף שנת 2018.[3]


מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילון מאסק השקיע בחברה 100 מיליון דולר מכספו בשנותיה הראשונות.

בעשר שנותיה הראשונות הסתכמה פעילות החברה במיליארד דולר בקירוב. מתוך זה, הון פרטי סיפק כ־200 מיליון דולר, כמחציתם בהשקעת מאסק ומחציתם ממשקיעים אחרים. שאר הכסף הגיע מחוזי התקדמות של שיגור ארוך־טווח ומחוזי פיתוח. נכון לאפריל 2012, נאס"א השקיעה בערך 400–500 מיליון דולר מהסכום הזה, כשרוב התשלום הוא על חוזי שיגורים. במאי 2012 לספייס אקס היו חוזים ל־40 משימות שיגור, כשכל אחד מהם מספק מקדמות בחתימת החוזה.

באוגוסט 2012 ספייס אקס חתמה על חוזה גדול עם נאס"א לפיתוח חללית מאוישת, בין השאר כדי לאפשר מחדש שיגור אסטרונאוטים מאדמת ארצות הברית. שתי חברות אחרות, בואינג וחברת סיירה נבדה, קיבלו חוזי פיתוח דומים. ההתקדמות שנעשתה על ידי כל שלוש החברות במסגרת ההסכמים הללו נועדה להגביר את הזמינות של שירות טיסות החלל המסחרי בשביל לקוחות מסחריים וממשלתיים.

מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקות ומתקני לאחר־טיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה ספייס אקס נמצא ברוקט רווד 1 בהות'רון שבקליפורניה. לספייס אקס יש שני מתקני בדיקה לרקטות: מתקן הבדיקה והפיתוח של רקטות בעיר מקגרגור בטקסס, ומתקן המראה ונחיתה אנכית (VTVL) שכור לבדיקות בנמל החלל ספייספורט אמריקה, שנמצא בניו מקסיקו ומשמש את חברת וירג'ין גלקטיק, בין השאר. כל מנועי הרקטות של ספייס אקס נבדקים על מעמדים מיוחדים לבדיקות של שיגורים. בדיקות של טיסות המראה ונחיתה אנכית בגובה נמוך של טיל ה־Grasshopper גרסה 1.0 (בעזרת פאלקון 9) מבוצעות בטקסס, ארצות הברית. בדיקות של טיסות בגובה גבוה ובמהירות גבוהה של טיל ה־Grasshopper בגרסה 1.1 מתוכננות להיעשות בספייספורט אמריקה. בנוסף, במתקן בטקסס נעשים גם פירוק וריקון דלק של חללית הדרגון לאחר הטיסה.

החברה רכשה את מתקני הבדיקה בטקסס מחברה שעסקה בפיתוח משגרים, כשהיא תיקנה ושיפרה את מעמד הבדיקות הגדול ביותר בשביל בדיקת מנוע הפאלקון 9. ספייס אקס ביצעה מספר שיפורים למתקן מאז רכישתו, וגם הגדילה את גודל המתקן בכך שקנתה כמה חלקים של אדמות חקלאיות סמוכות. ב־2011, החברה הודיעה על תוכניות לשדרג את המתקן בשביל בדיקות לרקטת VTVL, ואז בנתה מתקן בטון בגודל של חצי דונם ב־2012 כדי לתמוך בבדיקות של רקטת Grasshopper.

בונקר בדיקת המנועים של ספייס אקס, ספטמבר 2012

אף על פי שספייס אקס בונה את כל מנועי הטילים והמדחפים שלה במטה בקליפורניה, כולם חייבים "לעבור דרך מקגרגור כשהחברה בודקת כל מנוע חדש מפס הייצור, וכן את אלו שפותחו למשימות מסלוליים ומעבר" לפני שכל אחד יכול להיות שמיש במשימת טיסה. נכון לאוקטובר 2012, למתקן במקגרגור יש 7 מעמדי בדיקה שפעילים "18 שעות ביממה, ששה ימים בשבוע". החברה בונה עוד מעמדי בדיקה כי ההפקה גדלה ולחברה יש הצהרות גדולות בשנים הבאות. "מטה ומפעל החברה בדרום קליפורניה מקבל הרבה מן תשומת הלב, אבל רוב עבודת הבדיקה הקריטית, הרועשת והמלוכלכת נעשית מחוץ למרכז טקסס הקטן השוכן בתוך השדות החקלאיים".

החללית דרגון, לאחר שימוש במשימת חלל, נחיתה במים ושיחזור נשלחת למתקן במקגרגור בטקסס בשביל ריקון דלק, ניקוי ושיפוצים בשביל שימוש חוזר פוטנציאלי.

במאי 2013, ספייס אקס הכריזה שתוכנית הרקטה Grasshopper בגרסה 1.1 - הדור השני של הנחיתה וההמראה האנכית של החברה (רקטות VTVL) - יהיה מנוהל בספייספורט אמריקה, ליד העיר לאס קרוסס שבניו מקסיקו. ספייס אקס חתמה על השכרה למשך שלוש שנים של האדמה ושל המתקנים בנמל החלל שנהיה מבצעי לאחרונה. ספייס אקס השלימה את בדיקת טיל החגב (Grasshopper) בגובה נמוך. עדיין לא ידוע כמה עבודות יעברו ממקגרגור בטקסס לניו מקסיקו כדי לתמוך בשלב הבא של ניסויי המראה ונחיתה אנכית.

אתרי שיגור[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל הפאלקון 1 הראשון בבסיס חיל האוויר ונדנברג. הטיל הזה לא שוגר יותר משם בשל בעיות תזמון ולבסוף שוגר מקווג'לין

ספייס אקס משתמשת כיום בשלושה אתרי שיגור לחלל:

שיגורי הניסוי של המשגר פאלקון 1 התבצעו באי קוואג'לין שבאיי מרשל. שיגורי פאלקון 9 מתבצעים כיום מאחד משלושת האתרים הנ''ל, החל מ-2018 ייוחד אתר השיגור ההיסטורי LC-39A אשר במרכז החלל קנדי (ממנו שוגרו טילי סאטרון 5 במסגרת תוכנית אפולו וכן מעבורת החלל), לשיגורי פאלקון כבד בלבד.

שיתופי פעולה עם נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית COTS ו־CRS[עריכת קוד מקור | עריכה]

חללית הדרגון מתחברת לתחנת החלל הבינלאומית במהלך משימת COTS 2

ב־18 באוגוסט 2006 הכריזה נאס"א שספייס אקס זכתה בחוזה התעבורה המסחרית המסלולית שלה (COTS) כדי להדגים שליחת מטען לתחנת החלל הבינלאומית (ISS) עם אפשרות אופציונלית להעברת בני אדם. החוזה הזה, שתוכנן בידי נאס"א כדי להעניק "כסף ראשוני" בשביל פיתוח משגרים חדשים, נתן לספייס אקס 278 מיליון דולר כדי לפתח את משגר הפאלקון 9, בתוספת תשלומי תמריצים ששולמו בשלושה שיגורי הדגמה. בדצמבר 2008 ספייס אקס וחברת Orbital Sciences Corporation זכו כל אחת בחוזה CRS. החוזה של ספייס אקס הוא עבור 12 משימות תמורת 1.6 מיליארד דולר, כדי לשאת מטענים ואספקות אל תחנת החלל הבינלאומית וממנה ארצה. ב־9 בדצמבר 2010, בשיגור של משימת ה־COTS Demo Flight 1, ספייס אקס הפכה לחברה הפרטית הראשונה שהצליחה לשגר, להקיף, ולהחזיר חללית לנחיתה.

החוזה המקורי של נאס"א קרא לטיסת ה־COTS Demo Flight 1 להיערך ברבעון השני של שנת 2008. הטיסה הזאת נדחתה כמה פעמים, כשלבסוף בוצעה בשעה 15:43 UTC ב־8 בדצמבר 2010. החללית דרגון נכנסה בהצלחה למסלול, הקיפה את כדור הארץ פעמיים ואז ביצעה חזרה לכדור הארץ תחת שליטה, וצללה בתוך המים של האוקיינוס השקט ליד החוף של ניו מקסיקו.

לפי לוח הזמנים המקורי, בטיסת COTS Demo Flight 2 חללית הדרגון הייתה אמורה לבצע את הטיסה השנייה שלה ולהיפגש עם תחנת החלל הבינלאומית אבל לא להתחבר אליה. היא הייתה אמורה להתחבר אליה בטיסה השלישית. אולם, אחרי ההצלחה של המשימה הראשונה נאס"א הסכימה על תנאי ב־15 ביולי 2011 ששתי הטיסות יהיו משולבות, והמשימה הבאה של דרגון תתחבר עם תחנת החלל הבינלאומית. ב־9 בדצמבר 2011, נאס"א אישרה באופן רשמי את ההתמזגות של טיסה 2 עם טיסה 3 לטיסת COTS 2 אחת. הטיסה נדחתה בחודש נוסף ל־7 בפברואר 2012, אך ב־16 בינואר 2012, ספייס אקס הודיעה שהיא צריכה זמן נוסף למבחני הנדסה, ותאריך הטיסה נדחה שוב, ללא תאריך חלופי ידוע. ב־19 במאי הטיסה התבטלה באופן אוטומטי כשהלחץ באחד מתאי המנועים היה גבוה יותר מהמצופה. טיסת ה־COTS 2 נדחתה ל־22 במאי 2012. בתאריך זה הטיסה הושלמה והחללית דרגון נכנסה בהצלחה למסלול. מספר ימים לאחר מכן, קפסולת הדרגון התחברה בהצלחה עם תחנת החלל הבינלאומית, הייתה זאת הפעם הראשונה שחללית פרטית (להבדיל ממשלתית) הגיעה להישג כזה.

תוכניות CCDev ו־CCiCap[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספייס אקס מתכננת טיסת דרגון מאוישת בשנים הבאות, כשהיא מצפה שתהיה לה מערכת מילוט מוסמכת באופן מלא, ומותאמת לבני אדם כשהיא משולבת בחללית. תוכנית הפיתוח לחלליות מאוישות מסחריות של נאס"א (CCDev) מיועדת לפיתוח חלליות מסחריות שיכולות להעביר בני אדם לתחנת החלל הבינלאומית. ספייס אקס לא לקחה חלק בסיבוב הראשון של התוכנית, אך בזמן הסיבוב השני נאס"א העניקה לספייס אקס חוזה בשווי 75 מיליון דולר כדי להמשיך לפתח את מערכת המילוט שלה, לנסות התאמות של הצוות ולהתקדם בעיצוב הדרגון והפאלקון 9 החדשים. ספייס אקס הציעה הצעה לסיבוב השלישי של תוכנית CCDev שהפכה לתוכנית CCiCap.

ב־3 באוגוסט 2012 נאס"א הודיעה על הסכמים חדשים עם ספייס אקס ועם שתי חברות אחרות כדי לעצב ולפתח את הדור הבא של רכבי החלל המאוישים של ארצות הברית, כדי לאפשר את השיגור של אסטרונאוטים מאדמת ארצות הברית ב־5 השנים הבאות. התקדמויות שנעשו על ידי החברות האלו תחת הסכמים חדשים ויוזמת CCiCap מיועדות לשפר באופן משמעותי את הזמינות של שירותי טיסות חלל מאוישות מסחריות בשביל לקוחות מסחריים וממשלתיים. כחלק מההסכם הזה, ספייס אקס קיבלה 440 מיליון דולר, כדי להמשיך לפתח ולבדוק את חללית הדרגון שלה.

משימה עתידית מאדים - Red Dragon[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית כללית למשימה רובוטית למאדים הועלתה על ידי החברה, במסגרתה שימוש במשגר העתידי פאלקון כבד כטיל השיגור ובחללית דרגון 2 כדי לטוס למאדים ולנחות על פניו. הרעיון, שנקרא "דרגון אדום", פורסם בשנת 2011, על פיו תוכנן לשלוח לנחיתה על מאדים חללית/יות דרגון 2 (ללא בני אדם) בכל חלון שיגור דהיינו מדי שנתיים, באמצעות הטיל פאלקון כבד היה אפשר להנחית כ- 4 טון ציוד בכל חללית, תוכנית זו הייתה אמורה להיות שלב ביניים לקראת התוכנית הגדולה: שיגור חללית הענק BFR אל מאדים שיהיה בכוחה להנחית במאדים מטען במשקל גדול פי 40. אך בסוף 2017 פורסם כי ספייס איקס החליטה לבטל את יכולת הנחיתה היבשתית של החללית דרגון 2 וכתצאה מכך גם את יכולת הנחיתה על פני השטח של מאדים, ובמקום זאת להתמקד בבניית חללית BFR.

חוזים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2012, ספייס אקס הכריזה על שני חוזי השיגור הראשונים שלה עם מחלקת ההגנה של ארצות הברית. "מרכז הטילים והחלל של חיל האוויר של ארצות הברית העניק לספייס אקס שתי משימות: מצפה האקלים בחלל העמוק (DSCOVR) אשר שוגר ב־11 בפברואר 2015, ותוכנית חלל נסיונית 2 (STP-2), שתשוגר ככל הנראה במהלך 2018. חוזה זה הוא עוד צעד המלמד על התבססותה כחברת שיגור המשתווה לחברות גדולות וותיקות בהרבה וכן ממחיש את האמון שרוחשים לה הגופים האלה.

עד סוף 2017 שיגרה ספייס איקס 44 רקטות ועליהם לוויינים של כמה גופים שונים, בין היתר שוגרו 14 חלליות אספקה מסוג דרגון אל תחנת החלל הבינלאומית (מהם 2 לצורכי הדגמת יכולת, ואחת שהתפוצצה כ-2 דקות מהשיגור), 5 לוויינים של חברת SES הלוקסמבורגית, ואת מטוס החלל X-37B, כמו כן שוגרו 3 קבוצות בנות 10 לוויינים כל אחת (מתוך 8 מתוכננות) של חברת אירידיום שיחליפו את לוויניה הישנים, אלה ישמשו לתקשורת סלולרית לווינית. לוויינים אחרים ששוגרו על פאלקון 9 שייכים לחברות Orbcumm, אינטלסאט, אינמרסאט ועוד.

22 לוויינים שוגרו למסלול נמוך סביב כדור הארץ (LEO), לעומת זאת 19 שוגרו למסלול גיאוסינכרוני (GTO), והיתר למסלולים אחרים.

הלווין הכבד ביותר ששוגר באמצעות פאלקון 9 עד כה למסלול גיאוסינכרוני, היה הלווין " Intelsat 35e" ששוקל 6,761 קילוגרם, הוא שוגר ב-תאריך 05.07.17.

מוצרי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר הפאלקון 9 של ספייס אקס שנושא את חללית הדרגון, משוגרת במהלך COTS Demo Flight 1 ב־8 בדצמבר 2010

משגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אב הטיפוס של משגר הפאלקון 1 במתקן הרכבה של ספייס אקס

ספייס אקס שיגרה, או מפתחת כרגע, מספר משגרים: פאלקון 1, פאלקון 9 על ארבעת גרסאותיו, וכן פאלקון כבד. נכון ל־2017, משגר הפאלקון 9 נמצא בשימוש פעיל עם למעלה מ-40 טיסות ברקורד שלו ומשגר הפאלקון כבד נמצא בפיתוח כאשר שיגור הבכורה שלו צפוי בסוף 2017.

הפאלקון 1 היה משגר קטן שהיה יכול להכניס למסלול לווייני נמוך כמה מאות קילוגרמים, (שמו הוא מחווה למילניום פאלקון ממלחמת הכוכבים). הוא גם תפקד כטיל ניסויי כדי לפתח רכיבים וקווים מנחים עבור המשגר הגדול יותר פאלקון 9. פאלקון 1 ביצע 5 טיסות בשנים 2006–2009. טיסות פאלקון 1 ראשוניות שוגרו ממרכז בדיקה של ממשלת ארצות הברית באי קווג'לין באוקיינוס השקט, והיו הניסיונות הראשונים לשיגור טיל למסלול מהאתר הזה. ב־28 בספטמבר 2008, טיל הפאלקון 1 הצליח להגיע למסלול בניסיון הרביעי שלו, והפך לטיל הפרטי הראשון, שמונע באמצעות דלק נוזלי, ששוגר לחלל. הפאלקון 1 שיגר בהצלחה לווין מסחרי קטן למסלול, ב־13 ביולי 2009, היה זה השיגור החמישי והאחרון של טיל זה.

הפאלקון 9 הוא משגר רב שימושי שיכול להביא עד ל־22,800 קילוגרמים למסלול ומיועד להתחרות במשגר ה־דלתא 4 ובמשגר ה־אטלס 5. יש לו 9 מנועי מרלין בשלב הראשון. טיל הפאלקון 9 הגיע בהצלחה למסלול כבר בשיגור הראשון שלו ביוני 2010. הטיסה השנייה של משגר הפאלקון 9 נקראה COTS Demo Flight 1 ובוצעה ב־8 בדצמבר 2010. זו גם הייתה הטיסה הראשונה במסגרת תוכנית COTS. הטיסה השלישית נקראה COTS Demo Flight 2, ששוגרה ב־22 במאי 2012 והייתה לטיסה המסחרית הראשונה שהגיעה ועגנה בתחנת החלל הבינלאומית.

משגר הפאלקון כבד נמצא כרגע תחת פיתוח כשהוא שמשתמש באיגוד של שלוש ליבות פאלקון 9, המסתכמים ב-27 מנועי מרלין 1D. ספייס אקס מתכננת את טיסת המבחן הראשונה של פאלקון כבד בתחילת שנת 2018. כאשר יהיה מבצעי הוא יהיה הטיל החזק ביותר כיום, והטיל החזק ביותר מאז פרישת טילי סאטרון 5.

החללית דרגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה פנים של חללית הדרגון ב־COTS 2

ב־2005, הודיעה ספייס אקס על תוכנית חלל מסחרית אנושית עד לסוף העשור. חללית הדרגון העתידית מיועדת לשאת עד ל־7 אסטרונאוטים למסלול ומעבר לכך. החללית היא קפסולת חרוט בליסטית מקובלת, בעלת יכולת לשאת 7 אנשים או שילוב של כוח אדם ומטען אל וממסלול לווייני נמוך. החללית משוגרת על גבי משגר פאלקון 9, וחרטום החללית מושלך זמן קצר לאחר השיגור. דרגון תהיה מצוידת במערכת התחברות סטנדרטית, ותתחבר ליחידה האמריקאית בתחנת החלל הבינלאומית. עבור משימות מאוישות של נאס"א, דרגון יהיה מצויד ביכולת התחברות מותאמת שנאס"א פיתחה.

ב־2006 הודיעה נאס"א שהחברה הייתה אחת משתיים שנבחרו כדי לספק הובלות מטענים ובני אדם לתחנת החלל הבינלאומית, תחת תוכנית COTS. ספייס אקס סיפקה מטען לתחנת החלל הבינלאומית, ולבסוף תספק שירותי העברת בני אדם בחללית הדרגון. התוכנית המקורית של נאס"א קראה לטיסות של COTS בין 2008 ל־2010. ספייס אקס לא יכלה לעמוד בלוח הזמנים הזה, אבל לבסוף החלה טיסות־מבחן ב־2010.

טיסת הבדיקה הראשונה של חללית הדרגון התקיימה ב־4 ביוני 2010 בנמל החלל קייפ קנוורל בזמן טיסת הכורה של משגר הפאלקון 9; למדמה הדרגון היה חוסר באוויוניקה, מגן חום, ומרכיבים אחרים שדרושים בדרך כלל בשביל חללית מבצעית מלאה, אבל היה לו את כל המאפיינים הנחוצים כדי לוודא את ביצועיו. חללית דרגון מבצעית שוגרה ב־8 בדצמבר 2010 במסגרת COTS Demo Flight 1, טיסת הפאלקון 9 השנייה, וחזרה בהצלחה לכדור הארץ אחרי שתי הקפות, והשלימה את כל מטרות המשימה.

רעיונות אחרים בפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

BFR או ITS היא מערכת של טיל (שמשמש כשלב ראשון) וחללית עצומים שספייס אקס מתעתדת לפתח בשנים הקרובות, היעוד המוצהר שלה הוא להטיס עשרות בני אדם ואיתם ציוד רב לנחיתה על מאדים.

יוזמה אחרת של ספייס איקס היא בניית ושיגור אלפי לוויני אינטרנט, בתחילת 2018 מתוכנן שיגור לווין מדגים ראשון.

מנועים רקטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז נוסדה החברה, פותחו על ידה שלושה סוגים של מנועים רקטיים: מרלין וקסטרל עבור משגרי פאלקון (פאלקון הוא בז באנגלית, מרלין וקסטרל הם מינים של בזים), ומנועי תמרון מסלוליים בשם דרקו. בפיתוח נמצאים המנועים סופר־דרקו ורפטור.

במצגת AIAA ביוני 2009, הוצגה תוכנית רעיונית לפרויקט הרפטור. נכון ל־2012, פורסם כי מנוע הרפטור הוא מנוע הפועל על מתאן וחמצן נוזלי, בעל ביצועים גבוהים יותר, ושספייס אקס מתכוונת לפתח תוכנית חדשה למנועים מבוססי מתאן.

באוקטובר 2012 הודיע מאסק באופן ציבורי על עבודה רעיונית על מנוע רקטי שיהיה "חזק פי כמה מסדרת מרלין 1, ולא ישתמש בדלק RP-1 של מרלין." מאסק סירב לתת פרטים נוספים, אבל ציין שפרטים יבואו "מתישהו בשנה הבאה" (2013). המנוע מיועד לרקטת ספייס אקס חדשה, שתשתמש בכמה מהמנועים הגדולים האלו, ושתשגר מטענים במסות של 150 עד 200 טונות למסלול לווייני נמוך, מה שעולה על יכולת הנשיאה של משגר ה־Space Launch System של נאס"א.

בהמשך הרעיון התעדכן וקונגרס האסטרונטוטיקה הבהינלאומי שהתקיים בספטמבר 2017, סיפר מאסק בנאום כי התכנון הוא לבנות טיל גדול מאוד בקוטר תשעה מטר ובגובה של עשרות מטרים, שישמש למעשה כשלב ראשון, מעליו תורכב חללית ענק (BFR כינוייה) שתוכל לשאת עשרות אנשים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילון מאסק היזם הנועז המעצב את עתידנו, הוצאת מטר, 2016, עמ' 80-100
  2. ^ נדן פלדמן, האיש שמתכנן להציל את המין האנושי מהכחדה - ובינתיים עושה מזה מיליארדים, The Marker, ‏23.01.16
  3. ^ ספייס X של אלון מאסק הכריזה על שיגור ראשון של שני תיירי חלל לירח ב־2018, באתר כלכליסט, 28 בפברואר 2017.