ספינת השיבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספינת השיבה
Sol Phryne.svg
תיאור כללי
סוג אונייה מעבורת
ציוני דרך עיקריים
מספנה Mitsubishi Jukogyo, Kobe, Japan
הושקה 1948
גורלה הוטבע על ידי מוקש ימי
נתונים כלליים
הֶדְחֶק 6150 טון
אורך 118.7 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
מהירות 28.7 קמ"ש
מספר נוסעים 630
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ספינת השיבה הייתה ספינה שיועדה על ידי הארגון לשחרור פלסטין לצאת מלימסול שבקפריסין לחיפה. מטרת השייט הייתה להשיב כ-150 פליטים פלסטינים. ביום היציאה למסע, ב-15 בפברואר 1988 לפנות בוקר, פוצצה הספינה בעודה עוגנת בנמל והושבתה מכלל פעילות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה הייתה מעבורת בנפח 6,151 טון שנבנתה ביפן ב-1948 בשם טאיסצו מארו. בין השנים 1967 ל-1974, היא הייתה בבעלות חברת Efthymiades Line ושימשה כמעבורת לשייט בין איי יוון בשם Eolis. בשנת 1974, היא נרכשה על ידי חברת סול ים שירותים בע"מ מקפריסין, ושמה שונה לסול פרין. אז שימשה לשיט במזרח הים התיכון, בין השאר פינתה את הכוחות הפלסטינים מביירות בשנת 1982 ושימשה להפלגה שבועית של תיירים לחיפה[1].

משט השיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסול פרין נרכשה בחשאיות על ידי ארגון לשחרור פלסטין ושמו שונה לא-וואדה ("השיבה"). הארגון תכנן להעביר באופן סמלי 150 פליטים פלסטינים, שנענו להזמנה להשתתף במבצע בהתראה קצרה, יחד עם מאות עיתונאים ומשקיפים אחרים שהזמנו לאירוע. כמעיין ניסיון לשחזר את מסע של ספינת המעפילים אקסודוס בשנת 1947[2]. המטרה הייתה לייצור פעולת התנגדות בלתי אלימה[3].

שר הביטחון יצחק רבין הצהיר כי ישראל תתנגד למסע "בכל דרך שתמצא" ואילו ראש הממשלה יצחק שמיר תיאר את המסע "הכרזת מלחמה"[4].

ספינה אחרת ששכר הארגון ביוון, "סילבר פלומה", תכננה להפליג מנמל פיראוס ב-9 בפברואר, אך העזיבה נדחתה מספר פעמים מכיוון שבעלי הספינה היוונים חששו מתגובה ישראלית אם יעשה שימוש בספינתן[5]. לאחר פנייה של שר החוץ שמעון פרס מנעה יוון את הפלגת הספינה[6]. ב-13 בפברואר 1988 רכש הארגון את הסול פרין בלימסול שבקפריסין במכירה פומבית תמורת 600,000 דולר. בזמן הטביעה לא נמסר לצוות הספינה על הבעלים החדשים.

ב-15 בפברואר, שלושה מפקדים בכירים של הארגון לשחרור פלסטין נרצחו בלימסול על ידי פצצה בשלט רחוק שהוטמנה במכוניתם. השלושה היו בקפריסין כדי לקנות ולהכשיר את הספינה להפלגה[7]. הפעולה יוחסה למוסד[8]. 18 שעות לאחר מכן, בלילה של 15 בפברואר, מוקש ימי שהוצמד לגוף התפוצץ וניקב את מכל הדלק של הסול פרין, הוא הוצף וגרם לספינה לנטות על צידה[9]. לא דווח על נפגעים, אך בכך הסתיים הניסיון. דובר אש"ף, בסאם אבו שריף, טען מיד כי הפיצוץ בוצע על ידי ישראל[10]. בהודעות לעיתונות ישראל הכחישה רשמית מעורבות בפיצוץ המכונית אך כמעט ולא טרחה להסתיר את תפקידה בהשבתת הספינה והחשדות למעורבות ישראלית התחזקו עוד כאשר שר התחבורה חיים קורפו איים כי אם יהיה ניסיון נוסף על ידי אש"ף, "גורלו יהיה זהה". פואד אל-ביטאר, נציג אש"ף באתונה אמר במסיבת עיתונאים באתונה כי "ברור שהגורם היחיד שהיה מעוניין בחבלה הוא ישראל". יום אחרי האירוע מתקשר אנונימי אמר לסוכנות הידיעות Associated Press כי הליגה להגנה יהודית אחראית לפיצוץ[4].

באוגוסט 2008 רמז עיתון "הארץ" שישראל אחראית לאירוע, במסגרת כתבה על ההפלגה של תנועת Free Gaza ששברה את הסגר של ישראל על עזה, והצליחה להשיט ספינה לנמל עזה[11]. ביוני 2010, טענו העיתונאים עמוס הראל ואבי יששכרוף שצמד אנשי קומנדו הטביעו את הספינה[12].

בשנת 2011, כתבו העיתונאים דן מרגלית ורונן ברגמן בספרם "הבור" כי כוח של השייטת, בפיקוד יואב גלנט היה אחראי לפעולה[13][14].

תגובות לאירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבוע לאחר הפיצוץ בספינה, הודיעו פעילים פלסטינים בקהיר שיארגנו 'צעדת שלום' מקהיר לעבר ישראל במקום 'ספינת השיבה'[15].

כשלושה שבועות אחרי ההתנקשות בשלוש מפקדי הארגון לשחרור פלסטין אירע הפיגוע באוטובוס האמהות. אחד מדוברי הארגון טען שהפיגוע היה נקמה בתגובה להתנקשות[16].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ספינת השיבה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד זוהר ודן ארקין, "סול פרין" הביאה תיירים לישראל וחילצה את המחבלים מביירות, מעריב, 16 בפברואר 1988
  2. ^ ספינת "אקסודוס הפלסטינית" תשדר מעל הסיפון לישראל, חדשות, 22 בינואר 1988
  3. ^ עמוס גבירץ,לפני שעורף התמיכה ייטוש אותנו, 16 ביוני 2015
  4. ^ 1 2 Cowell, Alan (16 בפברואר 1988). "Blast Disables P.L.O.'s 'Exodus' Ferry in Port". הניו יורק טיימס. נבדק ב-24 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ עודד גרנות, והספינה לא שטה, מעריב, 11 בפברואר 1988
  6. ^ אמיר גילת, ויקטור אליעזר ואילן בכר, פרס פנה ליוון בבקשה לאסור הפלגת הפלשתינים, מעריב, 3 בפברואר 1988
  7. ^ שפי גבאי, אילן בכר ותמר גולן, אש"ף: ננקום בישראל על הפיצוץ - רבין: לא ניתן להם להשיג מבוקשם, מעריב, 16 בפברואר 1988
  8. ^ עודד גרנות, "המוסד" משאיר עקבות, מעריב, 24 ביוני 1988
    שלומי גבאי‏, מאות ליוו את איש המוסד גיורא צחור בדרכו האחרונה, באתר וואלה!‏, 18 ביולי 2012
  9. ^ רויטרס, פועלים בנמל לימסול סתמו את החור שנפער בפיצוץ ספינת אש"ף, מעריב, 8 במרץ 1988
  10. ^ ויקטור אליעזר, אש"ף עשה גלים באתונה ואניית המגורשים נתקעה בלימסול, מעריב, 16 בפברואר 1988
  11. ^ רייצ'ל, יליאמס, נזירה, ניצול שואה וגיסתו של בלייר על סירה אחת, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2008
  12. ^ עמוס הראל, אבי יששכרוף, המשט לעזה | לצאת למלחמה עם רובי צעצעוע, באתר הארץ, 4 ביוני 2010
  13. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 139-140.
  14. ^ אנשי הדממה: המבצעים הגדולים של שייטת 13, באתר ‏מאקו‏‏, ‏28 בספטמבר 2012‏
  15. ^ שפי גבאי, 'צעדת שלום' מקהיר במקום 'ספינת השיבה', מעריב, 26 בפברואר 1988
  16. ^ שפי גבאי, 4 גירסות אש"ף על המחבלים שחטפו האוטובוס בכביש דימונה, מעריב, 9 במרץ 1988