ספינת מרסלה
ספינת מרסלה או הספינה הפונית ממרסלה (באנגלית: The Marsala Ship) הוא השם שניתן במחקר הארכאולוגי המודרני לספינת המלחמה הקדומה ביותר ששרדה לימינו. טרופת הספינה התגלתה ב-1969 בנמל מרסלה שבמערב סיציליה, במתחם פונטה סקאריו (Punta Scario), מרחק לא רב מהאיים האגאדיים.[1] סימנים בכתב פוני על חלקי הגוף של הספינה הסגירו את מוצאה – קרתגו.[2] שרידי הספינה נחקרו ונמשו על ידי משלחת בראשותה של הארכאולוגית הימית הבריטית הונור פרוסט, והם מוצגים בימינו במוזיאון לארכאולוגיה באליו אנסלמי במרסלה.
הספינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצורת המבנה והממצאים שהתגלו בין שרידי הספינה מתחוור כי לא הייתה אוניית סוחר. ספינות משא מגודלה ערכו הפלגות סדירות ונשאו עמן כלי קיבול גדולים לאחסנת מים. כמו כן נזקקו המלחים לרחיים ולעלי ומכתש לעיבוד מזון יבש, והשתמשו בקדרות גדולות לבישול משותף ובקרסים לציד דגים.[3]
בספינת מרסלה נתגלו רק ספלים וקערות לשימוש אישי. היין, המים ומצרכים נוזליים נוספים אוחסנו באמפורות מצורות שונות. כמו כן נתגלו בה שרידי מזון טרי ומתכלה, כגון בשר מסוגים שונים, וכן עצמות איל, סוס, שור, כבש, עז וחזיר. הימצאותן של אבני זבורית והיעדרו של מטען מסחרי מאשרים ללא ספק כי מדובר בספינת מלחמה, ששימשה כנראה לסיור או אולי לתקיפה וניגוח של סירות קטנות. כמו כן נתגלו בטרופת שרידי גבעולי מריחואנה, אשר אולי לעסו החותרים.[3]
החוקרים סבורים כי אוניית מרסלה הייתה אחת מספינות המלחמה הקלות, בנות 17 חותרים בכל צד, בהן השתמשו הקרתגים בקרב איי אייגוסה (241 לפנה"ס). היה זה הקרב האחרון והמכריע במלחמה הפונית הראשונה בין קרתגו לרומא. בדיקות פחמן-14 של קורות עץ וממצאים נוספים מתארכות את הטרופת ל-235 לפנה"ס.[4]
אורכה של הספינה היה כ-35 מטרים ורוחבה כ-4.8 מטרים.[5]
החפירה הארכאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1969, במהלך כריית חול לייצור זכוכית מקרקעית הים במתחם פונטו סקאריו, חשפה אוניית המחפר חלקי עץ של ספינה עתיקה שהיו קבורים בחול. ב-1971 העתיק שרטון חול את מקומו וחשף את קנה הירכתיים של "הספינה הפונית", שקורה נוספת מזדקרת ממנו. בעקבות משלחת ההצלה, שהחלה לחפור באתר באמצעים צנועים ועמדה על חשיבותה ההיסטורית של הטרופת, התרחבה החפירה ונמשכה ארבע שנים.
רשויות השלטון בסיציליה ומוסד המחקר "בית הספר הבריטי ברומא" (The British School at Rome) מינו את הונור פרוסט לעמוד בראש החפירה. הצוות כלל ארכאולוגים ימיים ממדינות שונות. דוחות על התקדמות החפירה התפרסמו מדי שנה בכתב העת International Journal of Nautical Archaeology. דוח מסכם על עבודות החפירה התפרסם ב-1976 על ידי אקדמיית דאי לינצ'יי (Accademia dei Lincei) ברומא.[3]
ממצאים נדירים ביותר שנחשפו בין שרידי הטרופת כוללים סל קלוע, פיסת חבל שנקלעה לצורת עין (Eye splice), מברשת קטנה, להב סכין, את וזוג רוכסים (Toggle). כמו כן נחשפו חלקי שלד אדם, כפי הנראה של מלח קרתגי שנלכד בבטן הספינה.[5]
למעלה: שרידי ספינת מרסלה, המוזיאון לארכאולוגיה באליו אנסלמי, מרסלה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Anzovin, Steven et al., Famous First Facts International Edition, H. W. Wilson Company (2000), ISBN 0-8242-0958-3
- Council for Nautical Archaeology (Great Britain) 1983, International Journal of Nautical Archaeology and Underwater Exploration, Original at University of Michigan, Frost, Honor et al., 1981, Lilybaeum (Marsala) The Punic Ship: Final excavation report
- Delgado edition, Encyclopedia of Maritime and Underwater Archaeology, Yale University Press (1998), ISBN 0-3000742-7-1
- Frost, Honor, How Carthage Lost the Sea: Off the Coast of Sicily, a Punic Warship Gives up its Secret, Natural History, December 1987; 58-67
- Paine, Lincoln P., Warships of the World to 1900, Houghton Mifflin Books (2000), ISBN 0-3959841-4-9
- Research Reports – National Geographic Society 1973, page 261, pp. 151-166; also chapter 12 in 1981 report
