ספירת שנות היובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספירת שנות היובל היא מצווה שנזכרה בתורה, ועניינה, לציין בכל שנה את מספר השנה במחזור השמיטה והיובל. לאחר שסופרים שבע שביעיות של שנים, שהן 49 שנים, מקדשים את השנה החמישים ומכריזים עליה כשנת היובל. לאחר מכן, הספירה מתחילה מחדש (לרבי יהודה בשנת היובל עצמה ולחכמים בשנה שאחריה[1]).

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצוה נזכרה בספר ויקרא: "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים, וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."[2]

ונזכרה גם בדברי הרמב"ם:

"ציוונו למנות השנים והשמיטים שבע שבע עד שנת היובל, אחר שנכבשה הארץ והתגברנו בה. ומצוה זו, כלומר ספירת שנות השמיטה, היא נמסרת לבית דין הגדול, כלומר סנהדרי גדולה, כי הם שימנו שנה שנה מהחמשים שנה, כמו שימנה כל איש ואיש ממנו ימי העומר. והוא אמרו יתעלה "וספרת לך שבע שבתות שנים". ולשון ספרי "יכול יספור שבע שמטות זו אחר זו ויעשה יובל? תלמוד לומר שבע שנים שבע פעמים, הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו". כלומר, שמצוה זו לא הגיע איכות עשייתה אלא משני כתובים, והוא שנמנה השנים ביחיד, ונמנה השבועות עמהן שבע פעמים."[3]

אופן קיום המצוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצווה מוטלת על הציבור כולו, ולכן היא מתבצעת בפועל על-ידי הסנהדרין - בית-הדין הגדול.

בתחילתה של כל שנה, הם היו אומרים "השנה היא השנה ה[מספר] שהיא [מספר] שבועות ו-[מספר] שנים ליובל". למשל, בתחילת השנה השמינית היו אומרים "השנה היא השנה השמינית, שהיא שבוע אחד ושנה אחת ליובל".[4]

זמן הספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"ערוך השולחן העתיד" כתב שהיו סופרים בבוקר ראש השנה.[5]

ב"מנחת חינוך" ציין ש"זריזים מקדימים למצוות", ומשמע מדבריו שהיו סופרים כבר בליל ראש השנה, מייד עם תחילת השנה החדשה. ובכל מקרה, אם לא ספרו בראש השנה, עליהם לספור בהמשך השנה.[6]

ברכה לפני הספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסקים התלבטו בשאלה האם בית-הדין היו מברכים לפני הספירה, כמו שאנחנו מברכים לפני ספירת העומר. בעלי התוספות כתבו ש"מברכין בית דין בכל שנה".[7] והרמב"ן כתב: "ולא ידעתי אם לומר שיהיו בית דין הגדול חייבין לספור שנים ושבועות בראש כל שנה ולברך עליהן כמו שנעשה בספירת העומר, או לומר שיזהרו בית דין במנין ויקדשו שנת החמשים."[8]

דעות חולקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי חלק מהראשונים, אין צורך לספור את השנים בדיבור, אלא מספיק לדעת את מספר השנה כדי לחשב את היובל.[9]

ספירת היובל לעומת ספירת העומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח ספירת היובל דומה לנוסח של ספירת העומר, אלא שבמקום "יום" אומרים "שנה", ובמקום "לספירת העומר" אומרים "ליובל". כמו כן, ספירת העומר מוטלת על כל יחיד ויחיד, בעוד ספירת היובל מוטלת על בית-הדין המייצג את כל ישראל. הנימוק להבדל זה הוא הנוסח השונה של הציוויים בתורה: בספירת העומר כתוב "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם"[10] בלשון רבים, ומשמע שהכוונה לכל אחד ואחד; ובספירת היובל כתוב "וְסָפַרְתָּ לְךָ", ומשמע שהכוונה לציבור כולו כאיש אחד.[4]

ספירת היובל בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רוב הרבנים, מצוות ספירת היובל אינה נוהגת בימינו, כיוון שמצוות היובל עצמה אינה נוהגת. אולם חברי הסנהדרין החדשה נוהגים לספור את השנים לשמיטה וליובל החל משנת ה'תשע"ו.[11]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P judaism.svg
ערך זה עוסק במצווה אחת מתוך תרי"ג מצוות: מניין יובלות. להרחבה עליה בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.