ספר המושיעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בביקורת המקרא, ספר המושיעים הוא כינוי לחיבור קדום משוער, שלדעת חלק מחוקרי המקרא היווה את המסד לספר שופטים ולמיעוטו של ספר שמואל כפי שהם מוכרים בימינו.

לדעת חלק מהחוקרים, התהווה ספר שופטים בכמה שלבי עריכה. השלב הראשון, לדידם, יצא לפועל בימי הממלכה המאוחדת, וגולל את קורותיהם של השופטים משבטי יוסף (ובהם נכללים גם השופטים משבט בנימין)[1].

היקף הספר, מבנהו וחיבורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היקף הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת החוקרים, ספר המושיעים כלל את הרובד העיקרי של פרקים ג'-ט"ז בספר שופטים וכן מתוך ספר שמואל א' את הפרקים א-ב, ז-ח, י וי"ב.
כלומר הספר הקיף את סיפוריהם של השופטים אהוד, דבורהברק בן אבינעם), גדעון, אבימלך, יפתח הגלעדי, שמשון (היכללותו בספר המושיעים נתונה במחלקת בין החוקרים), שמואל ושאול.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הספר הוא מצולב, כלומר הדמיון ניכר בין הסיפור האחרון לראשון, השני ללפני האחרון וכדומה. כך למשל סידור השופטים הוא על פי שבטי מוצאם:

  1. אהוד - שבט בנימין.
  2. דבורה וברק - שבט אפרים.
  3. גדעון - שבט מנשה, בעבר הירדן המערבי.
  4. יפתח - שבט מנשה, בעבר הירדן המזרחי.
  5. שמואל - מתגורר בהר אפרים, במוצאו לוי.
  6. שאול - שבט בנימין.

ניתן להצביע עוד על נקודות סימטריה רבות, כגון שירת נשים המופיעות הן בסיפור השני (שירת דבורה) והן בסיפור הלפני אחרון (תפילת חנה).
במרכז המהדורה, כשובר הסימטריה, הוצב סיפורו של אבימלך, הדמות הפסאדו מלוכנית הנתפשת בספר כמופת שלילי.

מועד ומקום חיבור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על סמך העובדה כי המושיעים כולם הם מבית יוסף, מסיקים החוקרים כי מקום החיבור הוא בשבטי הצפון.
מועד חיבור הספר נקבע על סמך העובדות הבאות:

מכאן ועוד, מסיקים החוקרים כי הספר חובר בימי הממלכה המאוחדת, המקיימת את כל הסימנים שנמנו לעיל. ישנו סכסוך בין בית יוסף לבין שבט יהודה בעניין המסים (ראו למשל סיפורו של ירבעם בן נבט), שבט בנימין טרם נספח לשבט יהודה. בנוסף לכך, ההתנגדות למוסד המלוכה עדיין רלוונטית הן משום גילו הצעיר של המוסד, והן משום שהמלך הפופולרי על שבטי הצפון, ירבעם בן נבט, טרם עלה למלוכה.

מכך מסיקים החוקרים, כי הספר חובר ככל הנראה בימי שלמה, בקרב שבטי הצפון.
מחבר סיפור דוד ובת שבע שם בפי יואב בן צרויה (שר צבאו של דוד) ציטוט מהסיפור על סופו של אבימלך, מה שמראה על קרבה בין המחברים. החוקרים מייחסים את חיבורו של סיפור דוד ובת שבע לאותו הדור ואותם החוגים, מה שמחזק את ההשערות על מועד חיבור ספר המושיעים.

הפילוסופיה של ספר המושיעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת החוקרים תכליתו של ספר זה הוא התנגדות למוסד המלוכה. בהתאם לכך הספר מציג את יתרונות שיטת ההנהגה שקדמה למלוכה, שיטת המנהיגות הכריזמטית:

  • המושיעים נלחמים באמצעות נשק מועט (או מספר לוחמים קטן) ופרימיטיבי ולמרות זאת עולה בידם להכניע מלכים. לדוגמה, אהוד מושיע את ישראל בפעולת יחיד כאשר דוקר את עגלון מלך מואב בעזרת "חרב גומד".
  • המלכים והשרים (מקרב העמים הזרים) מוצגים בצורה גרוטסקית. כך למשל עגלון מלך מואב, מוצג כשמן, עצלן, שנופל בקלות בפח שטומן לו אהוד.
  • גדעון מעמיד את המלכת מלך בשר ודם כניגוד למלוכת האלוהים על ידי המושיעים. ההיגד המפורסם שלו, מסכם את השקפת העולם של ספר המושיעים: לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם (ספר שופטים, פרק ח', פסוק כ"ב).
  • ניסיון הורשת תפקיד מנהיגות מאב לבנו (המכונה הורשה שושלתית, או הורשה דינסטית) מסתיים בשלטונו האלים של אבימלך בן גדעון. שיטת הורשה זו מאפיינת שלטון מלוכני.
  • משל יותם המפורט בספר הוא נאום שכולו הדגשת המאפיינים השליליים של השלטון המלוכני.
  • ככלל, הספר רואה בתקופת המושיעים זמן של אידיליה ביחסים בין האלוהים לבין עם ישראל. למעט פסוק אחד בשירת דבורה אין כל אזכור לחטאים של העם.
  • לקראת סוף הספר מופיע הנאום המכונה משפט המלך בו מפרט שמואל הנביא את הסכנות שבהמלכת מלך.

השפעה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לספר המושיעים נודעה השפעה גם מאות שנים לאחר שחובר, כך למשל הפסוק החותם את ספר עובדיה מצטט את הרעיון המרכזי בספר המושיעים: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה. ספר עובדיה יוחס לימי בית שני, כלומר חיבורו היה כשש מאות שנים לאחר ספר המושיעים ועדיין מהדהדים בו אותם הרעיונות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערך מתבסס על ספרו של רופא כמצוין בסעיף "לקריאה נוספת".