ספר המנהיג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר המנהיג או המנהיג בני העולם הוא ספר הלכה ומנהג, וחיבורו העיקרי של רבי אברהם בן נתן מהראשונים, החתום בראשי תבות בקטעים רבים בספר "אב"ן" או "אברהם בן נתן הירחי".

הספר עוסק בעניינים השונים על פי סדר לוח השנה. כמו פוסקים אשכנזים אחרים הוא מייחס חשיבות רבה למנהגים שנהגו בקהילות ישראל השונות.

הספר נדפס לראשונה כארבע מאות שנה לאחר חיבורו, בשנת ה'רע"ט בקושטנטינא.

נושאי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר כאמור עוסק במנהגי הקהילות השונות, ובעיקרו הושפע ממנהגי מקום משובו בעת חיבורו, בעיר טולדו (טילטולא) שבספרד לשם הגיע לאחר נידודים שונים. התחיל לחבר את חיבורו בשנת ד'תתס"ד כפי שמתאר בהקדמתו לספר:

ואני בהיותי בטילוטלא העיר הגדולה לאלוהים בשנת שישים וארבע לפרט היצירה הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ ליסד זה הספר... לכבוד אלוהי ישראל

עיקר הספר עוסק במנהגים שונים כגון מנהגי בית הכנסת ותפילות וכן מנהגי שבת וימים טובים. כמו כן בתוך דבריו שוזר פעמים רבות הסברים למנהגים נפוצים שנהגו בזמנו, וחלקם אף נהוגים עד היום.

הספר יצא במהדורה חדשה על ידי הרב יצחק רפאל בהוצאת מוסד הרב קוק, על פי כתבי יד עם תוספות ביאורים והערות, וכן מפתחות ומבוא.

מנהגים שונים מהספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתב שעבד וגוי אינם כשרים ליטול ידיים לאחרים[1].
  • "נהגו בהושענא רבה לומר מזמורים של שבת וקדושה של שבת וכן בדין"[2].
  • במה מדליקין - "נהגו כל ישראל לאומרו להזהיר על דיני ההדלקה ולהודיע לרבים השמנים והפתילות שאסרו חכמים שלא יבואו להטות, [וכפי עניין שחז"ל שואלין בהלכות הפסח וכו'] ... משום דנר שבת שלום בית הוא הוצרך להזהיר יותר"[3].
  • ואני תפילתי - "לפני הוצאת התורה נהגו כל ישראל לומר, "ואני תפילתי לך ה' עת רצון"... ויראה לי לפי שאליהו נענה בתפילת המנחה... לפי שבשבת התענגנו וסעדנו כחפצינו לכבוד השבת ואף על פי כן באנו להתפלל ולו יעלה תפילתינו לרצון לפניו".
  • "מנהג צרפת ופרובינצה... לומר בהושענה רבה מזמורים של שבת, וקדושה רבה במוסף כשאר ימים טובים. ויראה לי הטעם אף על פי שלא נקרא יום השביעי של חג שבתון מכל מקום הוא תכלית החג ותכלית ההקפה... כדאמ' בירושלמי שבכל יום היו מקיפי' את העיר פעם אחת... ועל כן נהגו כל ישראל להקיף את התיבה שהתורה עליה. ועוד כי בהושענה רבה מקויימת חתימת ג' הספרים הפתוחים לפני הקדוש ברוך הוא ונחתמים ביום הכיפורים, ובהושענה רבה תכלית הכפרה..."[4].
  • "קיבלתי מרבותיי בצרפת, שלכך נהגו לומר "שהשמחה במעונו" ולא 'בזבולו' או 'במכונו' או בלשון אחר לפי מה ששנינו: ז' רקיעים הם וילון, רקיע, שמים, מעון..., מעון שבו מלאכי השרת שאומרים שירה הוי אומר שהשמחה במעונו"[5].
  • "וזה שנהגו בצרפת ובפרובינצה שכל החתנים מתעטפים בציצית בהכנסת החופה יש לי סמך במדרש למה נסמכה פרשת ציצית לנשואי אשה דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה וגו', לומר לך חתן חייב בציצית".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הובא בבית יוסף אוחר חיים קנט.
  2. ^ המנהיג, דיני תפילה.
  3. ^ שם הלכות שבת.
  4. ^ הלכות הושענא רבה.
  5. ^ הלכות אירוסין ונישואין.