ספר הפליאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר הפליאה הוא לקט מאוחר של פירושי מקובלים לפרשת בראשית הדומה בסגנונו לספרות הקבלה הקדומה, תוך השמטת מקורותיו. הספר כתוב בחלקו כדו-שיח בין סב לנכד ומטרתו להראות שלא ניתן להבין את התורה כפשוטה אלא יש לפרשה על פי הסוד. החל ממהדורת הדפוס הראשונה וברבות ממהדורות ההמשך הוא נדפס יחד עם ספר הקנה העוסק בטעמי המצוות, ונכתב כנראה בידי אותו המחבר והמלקט. זהות המלקט, זמן ומקום כתיבתו לא הובררו וגם לא זהות כל מקורותיו. היו שייחסו את שני הספרים לתנא רבי נחוניה בן הקנה, אך זו הוכחה כבר בשנים שהופץ לראשונה כטעות.[1]

זוהה בשלמותו ספרו רבי אברהם אבולעפיה גן נעול, שנכתב ביוון ובקטלוניה, ודבריו של רבי מנחם רקנאטי מאיטליה, אך ייתכן שגם לאלו היה מקור קדום יותר.[2] ההשערות נעות בין סביבות שנת 1200 (ד'תתק"ס) בידי נחמיה בן שמואל בספרד, אולי אחד מכותבי המקורות, ועד 1438 (ה'קצ"ט) שנת פטירת המלקט המשוער רבי אביגדור קרא מפראג.[3]

השפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך מקורותיו של ספר זה הועתקו חלקים הנודעים כהיכלא דרשב"י (או היכלות דרשב"י) שפורסמו בספר הזוהר אחר מותו של משה די ליאון.

רבי משה קורדוברו (הרמ"ק) בספרו פרדס רימונים מצטט רבות את ספר הקנה וספר הפליאה (כשהוא מכנה אותו 'ספר התמונה') ומתפלמס עם דבריו. לדעת הרב מנחם כשר, בהנחה ששני הספרים נכתבו או נערכו בידי אותו האדם, פעמים רבות הרמ"ק מתייחס בזלזול לדברים הנאמרים בספרי הפליאה והקנה ודוחה אותם בלשון חריפה, מציין ניסוחים לא מדויקים ושגיאות חמורות, שגרמו לרמ"ק להסתייג מן הכתוב בהם.[4][5] על פי ספריו של רבי חיים ויטאל, האר"י שיבח את הכתוב בספר הפליאה והסתמך עליו בהרחבה.[4]

משמעותו הקבלית של הביטוי ערפלי טוהר כשלב בבריאה נדון לראשונה בספר זה, במסגרת פירוש לפיוט קדום על קבלת התורה, הנאמר כחלק מתפילת ראש השנה.[6] הביטוי נבחר כשם למחברתו הקבלית הראשונה של הראי"ה קוק, אשר יצא לאור מאוחר יותר כספר.

ביקורת רבנית על תוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת הרב מנחם כשר, במהדורות הראשונות ובכתבי היד ישנם ביטויים רבים שניתן להבינם כדברי כפירה או כעמדות המנוגדות להלכה ולתורה. לדעתו, רבנים שסמכו את ידיהם על ספר זה וספר הקנה שפורסם בצמוד לו, התייחסו לציטוטים מתוך הספר בלי לראות את תוכנו המלא או עשו זאת מתוך מהדורות הספר בהן הושמטו הפיסקאות הבעייתיות.[4] לטענתו, רבי משה קורדובירו בספרו שיעור קומה דחה את דברי ספר הפליאה, ובספרו פרדס רימונים ביקר בחריפות את דברי ספר הקנה שבחלקם נראו לו ככפירה, וטען שמדובר במצג שווא של ספר קדמון, לעומת דברי ספר הזוהר שהיו מקובלים עליו ככתובים בידי חז"ל. הרב כשר מניח ששני הספרים נערכו או נכתבו במקורם בידי אותו האדם.[4] יש לציין שהדברים החריפים המיוחסים לרבי משה קורדוברו לא נמצאים במהדורות הספר שלפנינו. בשער הנתיבות רבי משה קורדוברו מתווכח על ייחוס ביטויים המופיעים בספר הקנה למלאך "מגיד" בעוד שלדעתו של רבי משה קורדוברו מקורם בדברי התנאים מתקופת המשנה המוזכרים בספר הזוהר.[7]

הרב כשר מביא רשימת מאמרים מתוך ספר הפליאה שצוטטו מאוחר יותר כדברי חז"ל ומדרשים, אך למעשה מקורם מתוך ספר מאוחר זה.[4]

זיהוי מחברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת זמן חיבורם של כתבים אלו וזהות מחברם הינן לדעת פרופ' ישראל תא- שמע 'מן החידות הספרותיות היותר קשות בתחום האנונימה העברית'.[1]

יחד עם ביקורתו על התוכן ועל הניסוחים של ספר הפליאה, טען ר' משה קורדובירו כי על אף שמחברו מציג עצמו כדמות קדומה, הרי מדובר באחד 'מאחרוני האחרונים'.[דרוש מקור] החוקר מיכל אורון ראה ברבי מנחם רקאנטי האיטלקי את המקור העיקרי ממנו שאב ספר הפליאה את רעיונותיו[8]


בהסכמות להדפסת הספר הרבנים החותמים מייחסים את חיבור הספר ל"בעל הקנה" (כלומר מחבר 'ספר הקנה') או לתנא "קנה" אביו של רבי נחוניה בן הקנה.

בשער המהדורה המודפסת השנייה לספר רשום:

ספר הפליאה על פרשת בראשית - והוא ספר הקנה, א' ממ"ט קנים (כלומר: אחד מארבעים ותשעה קנים) לאיש קדוש מדבר דברי אלקים - ושמו פלאי, (כלומר: לא ידוע) ובעל עשרה מאמרות מייחסו לרבי אביגדור קרא מפראג.

במשך מאות השנים האחרונות רווחה מסורת בקרב חכמי פולין כי ספר הפליאה אכן נכתב על ידי ר' אביגדור קרא, וממילא מדובר בחיבור אשכנזי במקורו. הרב מנחם מנדל כשר בספרו 'שרי האלף' - רשם שחלקים מהספר הועתקו כנראה ממחבר קדום יותר, שכן מצא שם מאמרים שהיו ידועים בספרות קדומה לתקופת הרב קרא, שנפטר בשנת ה'קצ"ט (1438).[9][4]

גרשם שלום סבר שהמחבר היה ספרדי מתקופת הרב יצחק בר ששת (הריב"ש) ולפני גזירות קנ"א (אמצע המאה ה-14), שכן מצא בתוכן הספרים שיקוף של אירועים שעברו על חכמי ספרד בתקופה זו, וביניהם המגפה השחורה. בדומה לגישתו של שלום סבורים היו מרבית החוקרים עד למחקריו של פרופ' ישראל תא שמע כי מדובר במחבר שחי בסוף המאה ה-14, אך נחלקו בנוגע לשאלה המדויקת של זמן הכתיבה. יוצאת דופן הייתה דעתו של אהרן (אדולף) ילינק בשנת ה'תרי"ג (סביבות 1853) אשר במחקרו על מקורות ספר הזהר, טען שהמחבר היה בן איטליה או יוון, ושמדובר בלקט תוך השמטת המקור, מתוך דברי רבי אברהם אבולעפיה ורבי מנחם רקנאטי. לדעה זו שותף אף פרופ' ישראל תא- שמע. לדעתו מדובר בכותב החי בסביבה דוברת יוונית ונוהגת מנהג יוון וכי זמנו הוא במחצית הראשונה של המאה הט"ו ככל הנראה ביוון, באסיה הקטנה או במקדוניה שנים ספורות לאחר כיבושן על ידי העות'מאנים. למסקנתו הגיע לפי נוסח של קטעי תפילה המופיעים בספר הקנה.[1] אך דעתו זו נדחתה בידי עמיתיו הפרופסורים באוניברסיטה העברית יהודה ליבס[10] ומשה אידל.[2][11].

לדעת אידל לכתביו של רבי נחמיה בן שמואל (טרושטלין), שנקרא גם "הנביא מארפוּרט", אף הוא בן דורו של רבי אלעזר מוורמייזא - שכאמור פעל סביבות השנה ד'תתק"ס (1200)[12], הייתה השפעה על מחברו של ספר הפליאה המאוחר ממנו. לדעה זו הגיע בעיקר על פי אזכורו של המלאך יהוא"ל, וקישורו של מלאך זה לחטיבת המלאכים האחרים והדמויות הנידונות בספר, בצורה האופיינית לכתבי רבי נחמיה בן שמואל.[2][13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט ספר הפליאה, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ 1.0 1.1 1.2 היכן נתחברו ספרי ה'קנה' וה'פליאה'?, ישראל מ' תא שמע, בתוך "כנסת מחקרים: עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים, כרך ג: איטליה וביזנטיון", ירושלים ה'תשס"ו
    2. ^ 2.0 2.1 2.2 'ספר יצירה' ופירושיו בכתבי ר' אברהם אבולעפיה ושרידי פירושו של ר' יצחק מבדרש והשפעתם משה אידל (אתר האוניברסיטה העברית)
    3. ^ ר' להלן בהרחבה
    4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 על מאמרים שאינם במקור מחכמינו הערת הרב מנחם כשר, תורה לשמה בראשית, עמוד נ"ב (אתר כתבים עבריים)
    5. ^ יש לציין שבבדיקת מקורותיו של הרב כשר, לא נמצאו ציטוטי הלשון החריפה שנקט הרב קורדוברו נגד כותב ספר הפליאה או הקנה, וראו להלן
    6. ^ ספר הפליאה, דיבור המתחיל: 'כמה כתות של מלאכי השרת'ויקיטקסט) שם כתוב: ...ד' כיתות של מ"ה מקלסים לפני הקב"ה... ולפני עבי קלים מקיפים ערפלי טוהר, ולפני ערפלי טוהר מקיפים נהרי גחלת..., הדברים הועתקו בזהר, ופורשו בספרו של הרמח"ל 'מאמר החכמה' ...'אתה נגלית' וכו' הוא סדר הגילוי שנתגלה במתן תורה - אחר כך נגלה בתמונות נבואיות על ידי לבושים נקראים ערפלי טוהר, והנה רעש העולם, ועל ידי זה יצאה ממנו הזוהמא שנשאבה בו מחטאו של אדם הראשון. ביטוי זה נמצא גם בספר "פירוש הראב"ד לספר היצירה" אך נראה שזהו ספר מאוחר מפרי עטו של רבי יוסף בן שלום אשכנזי
    7. ^ לפי הרב כשר, עיקר קצפו של רבי משה קורדוברו רשום בספר פרדס רימונים, שער הנתיבות (שער י"ב) פרק א' ופרק ב'. (הקישור לויקיטקסט)
    8. ^ מיכל קושניר-אורוןה"פליאה" ו"הקנה" יסודות הקבלה שבהם, עמדתם הדתית - חברתית ודרך עיצובם הספרותית., האוניברסיטה העברית, 1980
    9. ^ מקורות על ספר הקנה שרי האלף השלם, הרב מנחם כשר (הספר המתומלל מקוון - ויקיטקסט)
    10. ^ במאמר הביקורת של פרופ' ליבס על ספרו של פרופ' תא-שמע
    11. ^ הרצאתם המשותפת של פרופ' משה אידל ויהודה ליבס בעניין מחקר הקבלה ומקורותיה.
    12. ^ העיר ארפורט במרכז גרמניה עלתה לחדשות בימינו בעקבות טבח בבית ספר תיכון שם, בשנת ה'תשס"ב (2002)
    13. ^ משה אידל, ר' נחמיה בן שלמה הנביא וכ"י לונדון, הספרייה הבריטית 752, איגרת כסלו תשס"ח
    Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.