ספר הפליאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר הפליאה הוא חיבור על פרשת בראשית, הדומה בסגנונו לספרות הקבלה הקדומה, אך ככל הנראה נכתב במהלך המאה הי"ד או בראשית המאה הט"ו על ידי מחבר שליקט פירושי מקובלים שקדמו לו וערכם לספר אחד תוך השמטת מקורותיו. הספר מופיע לרוב בצירוף ספר הקנה העוסק בטעמי המצוות, ונראה כי מדובר באותו המחבר. ר' משה קורדובירו התייחס בספרו פרדס רימונים [שער הנתיבות פא פ"ב] לחיבור זה וטען כי על אף שמחברו מציג עצמו כדמות קדומה, הרי מדובר באחד 'מאחרוני האחרונים'. הוא אף מאשימו בחוסר דיוק בנוגע להבטים קבליים שונים. חוקרים מסוימים רואים בחיבוריו של המקובל ר' מנחם רקאנטי האיטלקי את המקור העיקרי ממנו שאב ספר הפליאה את רעיונותיו[1]

הספר כתוב בחלקו כדו-שיח בין סב לנכד ומטרתו להראות שלא ניתן להבין את התורה כפשוטה אלא יש לפרשה על פי הסוד. בדפוס הראשון נדפס יחד עם ספר הקנה מכיוון שהוא נכתב כנראה על ידי אותו מחבר, אף שאינו חלק אינטגרלי שלו.

זיהוי מחברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת זמן חיבורם של כתבים אלו וזהות מחברם הנן לדעת פרופ' ישראל תא- שמע 'מן החידות הספרותיות היותר קשות בתחום האנונימה העברית'.

בהסכמות להדפסת הספר הרבנים החותמים מייחסים את חיבור הספר ל"בעל הקנה" (כלומר מחבר 'ספר הקנה') או לתנא "קנה" אביו של רבי נחוניה בן הקנה.

בשער המהדורה המודפסת השנייה לספר רשום:

ספר הפליאה על פרשת בראשית - והוא ספר הקנה, א' ממ"ט קנים (כלומר: אחד מארבעים ותשעה קנים) לאיש קדוש מדבר דברי אלקים - ושמו פלאי, (כלומר: לא ידוע) ובעל עשרה מאמרות מייחסו לרבי אביגדור קרא מפראג.

במשך מאות השנים האחרונות רווחה מסורת בקרב חכמי פולין כי ספר הפליאה אכן נכתב על ידי ר' אביגדור קרא, וממילא מדובר בחיבור אשכנזי במקורו. הרב מנחם מנדל כשר בספרו 'שרי האלף' - רשם שחלקים מהספר הועתקו כנראה ממחבר קדום יותר, שכן מצא שם מאמרים שהיו ידועים בספרות קדומה לתקופת הרב קרא, שנפטר בשנת ה'קצ"ט (1438).

גרשם שלום סבר שהמחבר היה ספרדי מתקופת הרב יצחק בר ששת (הריב"ש) ולפני גזירות קנ"א (אמצע המאה ה-14), שכן מצא בתוכן הספרים שיקוף של אירועים שעברו על חכמי ספרד בתקופה זו, וביניהם המגפה השחורה. בדומה לגישתו של שלום סבורים היו מרבית החוקרים עד למחקריו של פרופ' ישראל תא שמע כי מדובר במחבר שחי בסוף המאה הי"ד, אך נחלקו בנוגע לשאלה המדויקת של זמן הכתיבה. יוצאת דופן הייתה דעתו של אהרן (אדולף) ילינק בשנת ה'תרי"ג (סביבות 1853) אשר במחקרו על מקורות ספר הזהר, טען שהמחבר היה בן איטליה או יוון, ושמדובר בלקט תוך השמטת המקור, מתוך דברי רבי אברהם אבולעפיה ורבי מנחם רקנאטי. לדעה זו שותף אף פרופ' ישראל תא- שמע. לדעתו מדובר בכותב החי בסביבה דוברת יוונית ונוהגת מנהג יוון וכי זמנו הוא במחצית הראשונה של המאה הט"ו ככל הנראה ביוון, באסיה הקטנה או במקדוניה שנים ספורות לאחר כיבושן על ידי העות'מאנים. למסקנתו הגיע לפי נוסח של קטעי תפילה המופיעים בספר הקנה.[2] אך דעתו זו נדחתה בידי עמיתיו הפרופסורים באוניברסיטה העברית יהודה ליבס[3] ומשה אידל.[4].

לדעת אידל לכתביו של רבי נחמיה בן שמואל (טרושטלין) מארפוּרט[5], שנקרא גם "הנביא מארפורט", אף הוא בן דורו של רבי אלעזר מוורמייזא - שכאמור פעל סביבות השנה ד'תתק"ס (1200), הייתה השפעה על מחברו של ספר הפליאה המאוחר ממנו. לדעה זו הגיע בעיקר על פי אזכורו של המלאך יהוא"ל, וקישורו של מלאך זה לחטיבת המלאכים האחרים והדמויות הנידונות בספר, בצורה האופיינית לרבי נחמיה בן שמואל[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכל קושניר-אורוןה"פליאה" ו"הקנה" יסודות הקבלה שבהם, עמדתם הדתית - חברתית ודרך עיצובם הספרותית., האוניברסיטה העברית, 1980
  2. ^ היכן נתחברו ספרי ה'קנה' וה'פליאה'?, ישראל מ' תא שמע, בתוך "כנסת מחקרים: עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים, כרך ג: איטליה וביזנטיון", ירושלים ה'תשס"ו
  3. ^ במאמר הביקורת של פרופ' ליבס על ספרו של פרופ' תא-שמע. ר' הערה לעיל
  4. ^ הרצאתם המשותפת של פרופ' משה אידל ויהודה ליבס בעניין מחקר הקבלה ומקורותיה.
  5. ^ עיר שעלתה לחדשות בעקבות טבח בבית ספר תיכון שם, בשנת בה'תשס"ב (2002)
  6. ^ משה אידל, ר' נחמיה בן שלמה הנביא וכ"י לונדון, הספרייה הבריטית 752, איגרת כסלו תשס"ח
Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.