ספר יום הדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף מספר יום הדין המתאר את מחוז וורוויקשייר.
תרשים בשם "ספר יום הדין" מאת אנדרו ויליאמס.
ספר יום הדין למחוז יורקשייר. (לחץ על התמונה לעבור בין דפי הספר למחוז זה).

ספר יום הדיןאנגלית: Domesday Book) או ספר וינצ'סטר (Book of Winchester) הוא סקר קרקעות ומפקד אוכלוסין שנערך באנגליה בשנת 1086 בהוראת ויליאם הראשון מלך אנגליה, 20 שנים לאחר שכבש את אנגליה. הסקר נועד לתת למלך מידע אודות מספר התושבים, מיקומם ורכושם, כדי לאפשר מנהל תקין של המדינה וגביית מסים יעילה. הסקר נעשה בעקבות צו של ויליאם הראשון שניתן בחג המולד בשנת 1085 בעת שהמלך שהה בגלוסטר.

קביעת השמאים כפי שהופיעה בספר בדבר היקף השטחים, מספר התושבים, והיקף הרכוש של התושבים הייתה סופית ובלתי ניתנת לערעור. הספר נכתב בלטינית, אולם כלל מספר מונחים מקומיים שלא הייתה להם מקבילה לטינית.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נקרא "ספר יום הדין" עקב שיבוש מודרני של השם המקורי. מקור השם האנגלי Domesday במילה Dome במשמעות "בית", כך שפרוש השם יום ספירת הבתים (התושבים ורכושם). השם האנגלי הנ"ל נשמע כמו Doomsday שפרושו יום הדין (במשמעות דתית), ומכאן הבלבול בשם.

שמאי המלך הגיעו אל התושבים בכל יישוב ויישוב וביקשו "דום" (dom) - דין וחשבון בדבר היקף רכושם, היינו משמעות שמו של הספר - "יום הדין והחשבון". רק בהמשך קושר שם הספר עם המשמעות הנוצרית הדתית, שלפיה ביום הדין ישפוט ישו הנוצרי לפי מעשיהם הרשומים בספר הנמצא בפניו.

תיאור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יום הדין מורכב למעשה משני ספרים:

ספר יום הדין אינו מסקר את הסיטי של לונדון וכן את העיר וינצ'סטר - בשל גודלן של ערים אלה.

אזורים אחרים בצפון מזרח אנגליה, כגון מחוז דרהאם סוקרו בשנת 1183 במסגרת "ספר בולדון".

בשל פירוטו הרב של ספר יום הדין הקטן משערים שהוא הראשון מבין שני הספרים שנכתב, ורק לאחר שהתבררה היקף העבודה, הוחלט לצמצמה ולהמשיך בכתיבת ספר יום הדין הגדול בפחות פירוט.

בראשית תיאור כל מחוז מופיעה רשימת הרכוש של המלך עצמו, לאחריו רכוש הכנסייה, לאחריו רכוש הברונים, ולבסוף רכוש הצמיתים והנשים.

בתיאור הערים שבספר מפורטות רשמית זכויות הערים השונות, וכן תיאורים של שווקים, מטבעות והסכמי מיסים עם הערים השונות המשמשים מקור היסטורי רב ערך.

עריכת הסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבדיקה של כתבי היד עולה שהספר עצמו נכתב על ידי אדם אחד. קבוצות של סוקרים רשמיים ("לגטי" - legati) עברו מיישוב ליישוב בשנים 10851086 ואספו את המידע באסיפות עם ציבוריות שנערכו. המידע נאסף לכל "מאה" (Hundred) (מאית המחוז), והסוקר הבא עם המידע הושבע בפני שנים עשר מושבעים מקומיים, מחציתם אנגלים ומחציתם נורמנים.

מטרת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההנחה המקובלת כיום היא שמטרת הספר הייתה לאפשר מיסוי יעיל ומדויק עבור המלך אשר כבש מדינה עליה לא היה לו מידע רב, ולהגן על זכויות המלך בנכסים שונים שהיו לבית המלוכה ברחבי המדינה. הספר מיפה את הקרקעות והזכויות השונות של המלך, וציין מפורשות את המיסים המגיעים למלך מכל חלקה ומכל רכוש. כמו כן הסקר מיפה את האדמות שקיבלו האצילים הנורמנים מהמלך לאחר הכיבוש, וזאת על מנת למנוע מחלוקות בין האצילים השונים בדבר היקף הנכסים שניתנו להם.

שימושים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יום הדין נשמר באוצר המלוכה בוינצ'סטר שבהמפשייר, עיר הבירה של המלכים הנורמנים (ומכאן כינויו של הספר - "ספר וינצ'סטר"). בתקופת מלכותו של הנרי השני עבר אוצר המלוכה, ובו גם הספר לארמון וסטמינסטר, ונעשה בו שימוש בפתרון סכסוכים משפטיים וסכסוכי רכוש. על המידע המופיע בספר לא ניתן היה לערער, ובעקבות הלכה משפטית זו קושר שם הספר עם המשמעות הדתית של המונח "יום הדין".

בשנת 1696 הועבר הספר לצ'פטר האוס של מנזר ווסטמינסטר בו הוא הוחזק עד תקופת מלכותה של המלכה ויקטוריה, עת הועבר הספר למשרד התעודות הרשמיות. כיום מוצג הספר בארכיב הלאומי של הממלכה המאוחדת בקיו שברובע ריצ'מונד שעל התמזה.

הספר נכרך מספר פעמים, האחרונה שבהם בשנת 1986 עת חולק ספר יום הדין הגדול לשני כרכים, וספר יום הדין הקטן לשלושה כרכים. "תיבת יום הדין" בה הוחזק הספר מוצגת אף היא בארכיב הלאומי.

הדפסות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הודפס לראשונה בשנת 1773, ופורסם לציבור, בשני כרכים, בשנת 1783 ובשנית בשנת 1811 (עת נוספו אינדקסים לספר).

בשנים 18611863 פורסמו פקסמיליות (העתקים צילומיים) של כרכי המחוזות השונים על ידי ממשלת בריטניה.

בשנת 1986, לרגל ציון 900 שנים לכתיבת הספר, יצא ה-BBC בפרויקט יום הדין במטרה ליצור סקר חדש של המדינה.

באוגוסט 2006 הועלה הספר על רשת האינטרנט (בתרגום לאנגלית מהלטינית המקורית).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]