סקוט לוקאס
 | |||||||
| לוקאס, שנות ה-40 של המאה ה-20 | |||||||
| לידה |
19 בפברואר 1892 צ'נדלרוויל, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1968 (בגיל 76) רוקי מאונט, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה |
Laurel Hill Cemetery  | ||||||
| שם מלא | סקוט וייק לוקאס | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| השכלה | אוניברסיטת אילינוי וסליאן | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאי, משפטן | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| שירות ביטחוני | |||||||
| השתייכות |
צבא ארצות הברית | ||||||
| דרגה |
טוראי, לוטננט | ||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||
|
מלחמת העולם הראשונה | |||||||
  | |||||||
סקוט וייק לוקאס (באנגלית: Scott Wike Lucas; 19 בפברואר 1892 – 22 בפברואר 1968) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי. כחבר במפלגה הדמוקרטית, הוא ייצג את אילינוי בבית הנבחרים של ארצות הברית (1935–1939) ובסנאט האמריקאי (1939–1951). הוא היה מנהיג הרוב בסנאט מ-1949 עד 1951.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוקאס נולד ב-19 בפברואר 1892 בחוות דיירים ליד צ'נדלרוויל, במחוז קאס, אילינוי.[1] הוא היה הצעיר מבין שישה ילדים של ויליאם דאגלס ושרה קתרין (לבית אנדרברינק) לוקאס. הוריו קראו לו על שם סקוט וייק, דמוקרט ששימש כחבר בית הנבחרים מאילינוי (1875–1877, 1889–1893).[2] אחיינו היה אלן ט. לוקאס שעסק בעריכת דין עם לוקאס ושכיהן באספה הכללית של אילינוי. לאחר שלמד בבתי ספר ציבוריים, הוא החל את לימודיו באוניברסיטת אילינוי וסליאן.[1] במהלך הקולג', הוא היה פעיל באתלטיקה. הוא שיחק פוטבול, כדורסל ובייסבול ושיחק בייסבול חצי-מקצועי בליגת Three-I במהלך חופשות הקיץ שלו.[2]
לוקאס סיים את לימודיו בווסליאן עם תואר במשפטים ב-1914 והתקבל ללשכת עורכי הדין בשנה שלאחר מכן.[1] הוא שימש כמורה לפני שנכנס למשרד עריכת דין פרטי בהוואנה.[2] במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא שירת בצבא ארצות הברית והועלה לדרגת לוטננט.[1]
לוקאס חזר לעיסוקו בעריכת דין לאחר שירותו הצבאי ושימש כפרקליט המדינה של מחוז מייסון מ-1920 עד 1925. בשנת 1932, הוא הובס על ידי ויליאם ה. דיטריק על המועמדות הדמוקרטית לאתגר את הסנאטור המכהן הרפובליקני אוטיס פ. גלן על מושב בסנאט של ארצות הברית מאילינוי.
לוקאס מונה מאוחר יותר ליו"ר ועדת המס של המדינה על ידי המושל הנרי הורנר, וכיהן בין השנים 1933 ל-1935.[1]
בית הנבחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1934, לאחר מותו של יושב ראש בית הנבחרים הנרי תומאס רייני, לוקאס נבחר לבית הנבחרים ממחוז הקונגרס ה-20 של אילינוי.[1] הוא ביסס את עצמו כתומך נחרץ בניו דיל של פרנקלין ד. רוזוולט, ופעל להעברת חוק שימור הקרקע וההקצאה ביתית משנת 1936 וחוק ההתאמה לחקלאות משנת 1938. עם זאת, לוקאס לא הסכים עם רוזוולט בנוגע לתוכנית האריזה של הנשיא בבית המשפט, אשר לוקאס גינה כ"חסרת תועלת, אנוכית וחסרת תוחלת".[2]
הסנאט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1938, לאחר שוויליאם דיטריק סירב להתמודד לבחירה מחדש, לוקאס נבחר לסנאט האמריקני על פני הרפובליקני ריצ'רד ג'. ליונס, עם ניצחון של 51% – 48%. הוא נבחר מחדש ב-1944. לוקאס היה מועמד מועדף ובין שנים-עשר שהוצעו בוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1944 לשמש כשותפו של פרנקלין ד. רוזוולט בבחירות לנשיאות באותה שנה.[3] עם תמיכה מהארי ס. טרומן, הוא נבחר למצליף המפלגה ב-1946. לוקאס, מתון, שאב תמיכה הן מצד השמרנים והן מהאגפים הליברלים של המפלגה. הוא השתלט על קמפיין המערב התיכון עבור טרומן וזכה להערכה על הסיוע לבחירתו מחדש של טרומן ב-1948 והכנסת תשעה דמוקרטים לסנאט. כאשר אלבן בארקלי הפך לסגן הנשיא והתפטר מכסאו, לוקאס הפך למנהיג הרוב. עם זאת, הוא לא הצליח לבנות קונצנזוס כמנהיג הרוב בסנאט עם תחילתו של העידן האנטי-קומוניסטי, והפסיד ב-1950, לאוורט דירקסן הרפובליקני. לוקאס הפך ליעד לזעם הרפובליקני עם אובדן הכוח הפוליטי בסנאט ובבית הלבן. מסע הבחירות המחודש שלו ב-1950 הציג את התערבותו הפעילה בפוליטיקה של אילינוי של הסנאטור מוויסקונסין ג'וזף מקארתי, שנסע במדינה עם דירקסן ואמר שהסנאטור לוקאס "רך כלפי הקומוניזם". דירקסן המשיך והביס באופן מכריע את לוקאס עם ניצחון של 54% לעומת 46%. באופן פרטי, בשנים מאוחרות יותר, ייחס דירקסן את ניצחונו לאחריותו של לוקאס כמנהיג הרוב בסנאט, על חשבון מדינתו לכאורה; דירקסן היה חופשי לנהל קמפיין מקומי, לעיתים קרובות התווכח עם נציגי המפלגה הדמוקרטית של לוקאס באילינוי והפנה את תשומת הלב להיעדרותו הממושכת של לוקאס מהמדינה.
עמדות מדיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסך הכל, כחבר קונגרס וכסנאטור לוקאס התמקד בזכויות אזרח, איגודי עובדים, מדיניות חוץ וחקלאות. הוא תמך בחקיקה נגד לינץ', התנגד למס הקלפי והיה תומך קולני בביטול ההפרדה. לוקאס מילא תפקיד מרכזי בהעברת חוק תקני העבודה ההוגנים משנת 1938. היא קבעה שכר מינימום פדרלי ושעות מקסימום, ודרשה תשלום שעות נוספות בתנאים מוגדרים. הוא תמך ביוזמות מדיניות החוץ העיקריות של פרנקלין רוזוולט, כולל חוק השאל-החכר ב-1941 לסיוע צבאי לבעלות הברית, והקמת האומות המאוחדות. לוקאס תמך בתוכניות החוות של ניו דיל, שהיו פופולריות באילינוי הכפריות, במיוחד בחוק ההתאמה החקלאית של 1938. כמנהיג הרוב של הסנאט בשנים 1949–1950 הוא תמך במדיניות החוץ והפנים של הארי טרומן.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוקאס מת ב-22 בפברואר 1968 ברוקי מאונט, קרוליינה הצפונית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סקוט לוקאס, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- סקוט לוקאס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 6 סקוט לוקאס, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- 1 2 3 4 "Senate Leaders: Scott Lucas, The "Paper Majority" Leader". הסנאט של ארצות הברית.
- ↑ Catledge, Turner (1944-07-22). "Truman Nominated for Vice Presidency". The New York Times.
