סקוט קלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סקוט ג'וזף קלי
Scott Joseph Kelly
Scott J. Kelly.jpg
אסטרונאוט בשירות נאס"א
לידה 21 בפברואר 1964 (בן 55)
ניו ג'רזי, ארצות הברית
לאום ארצות הבריתארצות הברית אמריקאי
עיסוקים נוספים טייס ניסוי
תאריך בחירה 1996
דרגה קפטן, USN
זמן שהייה בחלל 520 ימים ו-10 שעות
מספר פעילות חוץ-רכבית ‏ 3
זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית 18 שעות ו-20 דקות
ביוגרפיה בנאס"א סקוט קלי באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
STS-103, ‏STS-118, ‏סויוז TMA-01M (משלחת 25, משלחת 26), ‏סויוז TMA-16M, ‏סויוז TMA-18M משלחת שהות שנה בחלל (משלחת 43, משלחת 44, משלחת 45, משלחת 46)
Sts-103-patch.png STS-118 patch new.svg Soyuz-TMA-01M-Mission-Patch.svg ISS Expedition 25 Patch.png
ISS Expedition 26 Patch.png Soyuz-TMA-16M-Mission-Patch.png ISS Expedition 43 Patch.svg ISS Yearlong mission patch.png ISS Expedition 44 Patch.svg ISS Expedition 45 Patch.png ISS Expedition 46 Patch.svg

סקוט ג'וזף קליאנגלית: Scott Joseph Kelly; נולד ב-21 בפברואר 1964) הוא אסטרונאוט לשעבר ומהנדס אמריקאי, וכן היה קפטן וטייס ניסוי בצי ארצות הברית. קלי שהה בחלל במסגרת ארבע טיסות נפרדות, בטיסת מעבורת החלל STS-103, STS-118, משלחות 25 ו-26 לתחנת החלל הבינלאומית ומשימת שהות שנה בחלל במסגרת משלחות 43,44,45 ו-46 לתחנת החלל הבינלאומית. ב-2016 שבר את שיא השהייה הרצופה לאסטרונאוט אמריקאי בחלל לאותו זמן, לאחר ששהה 340 ימים ברציפות בתחנת החלל הבינלאומית.[1] סקוט קלי ואחיו התאום מארק קלי הם האחים היחידים והתאומים היחידים שנבחרו כאסטרונאטים וטסו לחלל. במרץ 2016 פרש מנאס"א.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באורנג', ניו ג'רזי, לריצ'רד ופטרישיה קלי, וגדל בווסט אורנג'. למד ב"בית הספר התיכון מאונטיין" וסיים אותו בשנת 1982.[2] בשנת 1987 קיבל תואר ראשון בהנדסת חשמל מהמכללה הימית של אוניברסיטת המדינה של ניו יורק(אנ') ובשנת 1996 קיבל תואר שני בהנדסת מערכות תעופה מאוניברסיטת טנסי שבנוקסוויל.[2]

קלי גרוש ולו 2 בנות.[3] ב-2018 התחתן עם לאמיקו קאודרר, קצינת פניות הציבור של נאס"א במרכז החלל ג'ונסון.[4] אחיו התאום מארק קלי הוא אסטרונאוט לשעבר ונשוי לגבריאל גיפורדס, חברת הקונגרס לשעבר מאריזונה שנפצעה קשה בניסיון התנקשות בינואר 2011. מארק וסקוט הם תאומים זהים.[5]

בחיל הים האמריקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיו ב-1987 החל בתוכנית של הצי האמריקני ללימודי קצונה (Navy Reserve Officer Training Corps), והוכשר כטייס של הצי ביולי 1989, בבסיס אוויר צבאי של חיל הים של ארצות הברית בצ'ייס פילד, בביוויל, טקסס. הוא הוצב בטייסת VF-101 בסיס אוויר צבאי גדול של חיל הים הנמצא בווירג'יניה ביץ', להכשרה על מטוסי F-14 טומקט. לאחר סיום ההכשרה הוצב בטייסת קרב 143 (VF-143) על נושאת המטוסים ווידט אייזנהאואר. במסגרת שירותו בטייסת היא הוצבה לסבבים בצפון האוקיינוס האטלנטי, המזרח התיכון, ים סוף ואזור המפרץ הפרסי.[2]

בינואר 1993 קלי נבחר להשתתף בבית הספר היוקרתי של טייסי ניסוי של חיל הים האמריקני בבסיס אוויר צבאי בפטוקסנט שבמרילנד. הוא סיים את ההכשרה ביוני 1994. עם סיום הוא הוצב כטייס ניסוי בטייסת ניסויי מטוסי הקרב, במרכז ללוחמה אווירית של הצי האמריקאני, פטוקסנט ריבר. במסגרת שירותו שם הוא טס על F-14 טומקט מדגמים A/B/D, מטוסי F/A-18 הורנט מדגמים A/B/C/D ו-KC-130 דגם F. קלי היה הטייס הראשון לטוס על F-14 ניסויי שיש לו מערכת בקרה דיגיטלית עם יכולת לבצע טיסות בזווית התקפה גבוהה.

קלי צבר למעלה מ-8,000 שעות טיסה על יותר מ-40 סוגי כלי טיס. הוא צבר יותר מ-250 נחיתות על נושאות מטוסים.[2]

ב-1 ביוני 2012, השתחרר משירות פעיל מחיל הים בדרגת קפטן, לאחר שירות של למעלה מ-25 שנים כטייס בצי ואסטרונאוט.

בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקוט קלי מבצע הליכת חלל במהלך משלחת 45 לתחנת החלל הבינלאומית, נובמבר 2015

קלי נבחר לכיתת האסטרונאוטים באפריל 1996 יחד עם אחיו התאום מארק. הם התחילו את האימונים במרכז החלל ג'ונסון באוגוסט 2016. עם סיום ההכשרה הוא הוצב במשרד האסטרונאוטים, בענף התפעול. טיסתו הראשונה לחלל הייתה במהלך STS-103, לאחריה הוא שימש כראש פעילות נאס"א בעיר הכוכבים ברוסיה. שימש כגיבוי לצוות עבור משלחת 5 לתחנת החלל הבינלאומית.[2]

STS-103[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיסתו הראשונה של קלי לחלל היה במסגרת טיסת מעבורת החלל דיסקברי STS-103, בין התאריכים 19–27 בדצמבר 1999. קלי שימש כטייס המעבורת. במהלך המשימה, הוקנו חיישנים נוספים ובוצעו שדרוג של טלסקופ החלל האבל. סך הכל שהה קלי בחלל 7 ימים, 23 שעות ו-10 דקות במסגרת משימה זו.[6][2]

משימות אנלוגיות במסגרת תוכנית NEEMO[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2002 היה מפקד משימת NEEMO הרביעית (NEEMO 4), במסגרת תוכנית נאס"א לתפעול בתנאי סביבה קיצונים, וביצוע משימה אנלוגית מתחת למים במעבדת אקווריוס התת-מימית של נאס"א. המשימה נמשכה 5 ימים, בין התאריכים 23–27 בספטמבר 2002. הגעתו של הוריקן איזדור לחופי פלורידה קיצרה את המשימה ל-5 ימים. במהלך המשימה, הייתה סכנה לפינוי מוקדם בגלל האפשרות שהוריקן לילי יגיע גם כן לאזור, אולם עוצמת הסופה ירדה וניתן היה לסיים את המשימה בזמן.[7][8]

באפריל 2005, קלי היה חבר צוות במסגרת משימת NEEMO 8, שהתקיימה בין התאריכים 20–22 באפריל 2005. במסגרת המשימה זו האקוונאוטים ביצעו הליכה מחוץ למעבדה התת-מימית אקוואריוס, המדמה חיפוש ואיתור כלי שנאבד תוך כדי הליכת חלל[9]

STS-118[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות טיסת המעבורת STS-118, עליה פיקד סקוט קלי

קלי שימש כמפקד משימת מעבורת החלל אנדוור STS-118 שהתקיימה בין התאריכים 8–21 באוגוסט 2007. במהלך המשימה הותקנו חלקים נוספים לתחנת החלל הבינלאומית, כולל מערכת המאפשרת למעבורות שעוגנות לתחנה לקבל חשמל ממנה. במהלך המשימה, תשומת לב תקשורתית ניתנה לחלק מקצף הבידוד שהתנתק בזמן השיגור (בדומה למה שקרה במהלך טיסת STS-107 שהביא להתפרקות מעבורת החלל קולומביה). עם זאת, במקרה זה הנזק היה קטן יותר ובאזור לא קריטי.[10] טיסת STS-118 נמשכה 12 יום, 17 שעות, 55 דקות ו-34 שניות.[2][6]

משלחות 25–26 לתחנת החלל הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלי עם הצוות הראשי וצוות הגיבוי של משימת סויוז TMA-01M
התמונה הרשמית של משלחת 26 לתחנת החלל, צולמה ביולי 2010

קלי חזר לחלל בפעם השלישית לשהות ממושכת במהלך משלחות 25 ו-26 לתחנת החלל. הוא המריא לתחנת החלל הבינלאומית על סויוז TMA-01M, ב-7 באוקטובר 2010 בשעה 23:10 UTC. מפקד הטיסה היה אלכסנדר קאלרי ואולג סקריפוצ'קה היה מהנדס הטיסה.[11] יחד הם מהווים חלק ממשלחת 25 ו-26 לתחנת החלל הבינלאומית.

הסויוז TMA-01M היה חללית ראשונה מדור חדש של חלליות סויוז, עם מגוון שדרוגים. במהלך ראיון לפני השיגור קלי התייחס לשדרוגים ואמר שהם משמעותיים, המקלים על יכולת הקוסמונאוטים לטוס, ובעיקר לנטר אחר פעילויות מחשב הטיסה.[12]

במהלך משלחת 25 קלי שימש כמהנדס הטיסה של המשלחת.[11] קלי, קאלרי, וסקריפוצ'קה עגנו בתחנת החלל ב-9 באוקטובר 2010. עם הגעתם החל עידן בו כמות האנשים בתחנת החלל הוא 6.[13] שאר חברי הצוות היו מפקד המשלחת דאגלס ווילוק ומהנדסי הטיסה שאנון ווקר ופיודור יורצ'יחין.

במהלך משלחת 26 קלי שימש כמפקד תחנת החלל החל מ-25 בנובמבר 2010, כאשר משלחת 26 התחילה באופן רשמי עם עזיבתה של סויוז TMA-19 מהתחנה.[13][14]

במהלך שהותו בתחנת החלל היו מספר ביקורים ועגינות של חלליות וחלליות אספקה אוטונומיות, ובינם סויוז TMA-20 עם החצי השני של משלחת 26 לתחנת החלל, 2 חלליות אספקה פרוגרס, משימת האספקה האירופאית ATV-2 יוהנס קפלר, משימת האספקה היפנית HTV-2, ומשימת מעבורת החלל דיסקברי STS-133.[15]

סקוט קלי היה אמור לפגוש את אחיו מארק בחלל במסגרת טיסת מעבורת החלל אנדוור STS-134. במסגרת הכנה ל"מפגש האחים בחלל" סקוט ומארק התראיינו לטלוויזיה.[16] בעיות בהכנת המעבורת ושיגורה דחו את שיגור טיסת STS-134 וסקוט חזר לכדור הארץ לפני שהיא המריאה ועגנה בתחנת החלל.

משלחת 26 הסתיימה ב-16 במרץ 2011 עם עזיבתה של הסויוז TMA-01 מהתחנה.[15]

ב-8 בינואר 2011, חודשיים לאחר תחילת המשימה, גיסתו של קלי גבריאל גיפורדס נורתה בטוסון. עם חזרתו לכדור הארץ ב-16 במרץ 2011, קלי טס ישר ליוסטון כדי לראות את אחיו ואת גיסתו.[17]

משימת שהות שנה בחלל (משלחות 43–46 לתחנת החלל)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תג המשימה למשימת שהות שנה בחלל
קלי עם הנשיא ברק אובמה, 2015

בנובמבר 2012, נאס"א וסוכנות החלל הרוסית הודיעו על כוונתם לשלוח שני נוסעי חלל ותיקים למשימה שנודעה בשם "משימת שהות שנה בחלל" (בפועל נמשכה 11 חודשים) לבדיקת שהות ממושכת על תחנת החלל הבינלאומית ב-2015.[18] נאס"א בחרה באסטרונאוט סקוט קלי ורוסקוסמוס בחרה במייקאל קורניינקו. קלי וקורניינקו שוגרו על סויוז TMA-16M במרץ 27, 2015.[19]

קלי וקורניינקו מכירים מאז שקלי היה חלק מצוות הגיבוי למשלחות 23/24 לתחנת החלל, בו קורניינקו היה מהנדס הטיסה.[3] מטרת משימת שהות בשנה הייתה לבדוק איך גוף האדם מגיב ומסתגל לשהות ממושכת בחלל. המידע הנאסף יעזור להכנות ופיתוח טכנולוגיות לטיסות ממושכות בחלל כגון בסיס על הירח וטיסות למאדים. המשימה כוללת מעקב של 28 ניסויים בנוסף על מחקר התאומים בחלל.[20][21]

ב-8 בינואר 2016, קלי הופיע בתוכנית הלילית של ג'ימי פאלון בסגמנט פתקי התודה, עם פתק התודה הראשון מהחלל.[22]

קלי וקורנייקו נחתו בחזרה על כדור הארץ בקזחסטן עם החללית סויוז TMA-18M, ב-2 במרץ 2016 04:25:27 UTC[23] במסגרת משימת שהות שנה בחלל הוא שהה בחלל 340 ימים רצוף (11 חודשים ו-3 ימים) ובכך שבר את השיא האמריקאי לשהות מצטברת בחלל על ידי אסטרונאוט אמריקני (520 יום).[1] שיא זה נשבר ב-2016 על ידי האסטרונאוט ג'פרי ויליאמס (534 ימים)[24] וב-2017 על ידי האסטרונאוטית פגי ויטסון (665 ימים).

מחקר תאומים בחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקוט ואחיו התאום מארק לקראת מחקר התאומים במהלך משימת שהות שנה בחלל

הרעיון לבחון ולהשוות בין סקוט ואחיו התאום מארק הועלה כהכנה למסיבת עיתונאים לאחר שסקוט נבחר למשימת שהות שנה בחלל. במסגרת זו החלה נאס"א לבדוק הצעות למחקר השוואה בין סקוט לאחיו, בו תבחן ההשפעה של שהות ממושכת בחלל על הגוף, בהשוואה לאחיו שנשאר על כדור הארץ.[5] עם זאת, לא ציפו מאחיו לשמור על אותו משטר אכילה (כלומר לא הגבילו אותו לאכילת אוכל זהה) או אותו משטר ספורט.[1] במסגרת המחקר, מארק עבר 6 בדיקות מקיפות שונות, וסקוט עבר 11 בדיקות.[5]

לאחר חזרתו לארץ התגלה כי קלי גבה ב-5 ס"מ במשך השהות בחלל, אולם הוא צפוי לחזור בחזרה לגובהו המקורי בעקבות השפעות הכבידה של כדור הארץ.[1]

הליכות חלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שהות זו קלי ביצע שלוש הליכות חלל מחוץ לתחנה.[25]

הליכת החלל הראשונה בוצע ב-28 באוקטובר 2015, יחד עם קג'ל לינדגרן. הליכת החלל נמשכה 7 שעות ו-16 דקות, ונועדה לבצע פעילויות תחזוקה בתחנה, כולל התקנת מגן תרמי עם הספטרומטר המגנטי אלפה.

הליכת החלל השנייה בוצע ב-6 בנובמבר 2015 יחד עם קג'ל לינדגרן. הליכה זו נמשכה 7 שעות ו-48 דקות במהלכה האסטרונאוטים ניסו לתקן את מערכת הקירור מבוססת האמוניה של התמיכה השמאלית ולהחזירה למאפיינה המקוריים.

הליכת החלל השלישית בוצעה ב-21 בדצמבר 2015 יחד עם טימוטי קופרה. הליכת החלל נמשכה 3 שעות ו-16 דקות במהלכה הצוות הכין את התחנה לקראת עגינה של חללית אספקה רוסית.

לאחר הטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חזרתו לכדור הארץ קלי המשיך עם הבדיקות אודות השפעות שהות ממושכת בחלל על גוף האדם. ב-12 במרץ 2016 קלי הכריז על פרישתו מנאס"א החל מ-1 באפריל 2016.[26]

לאחר נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלי מונה כשגריר האו"ם למען החלל (United Nations Champion for Space) על ידי משרד האו"ם לענייני החלל החיצון (UNOOSA). במסגרת תפקיד זה קלי מקיים פעילויות חינוך והנגשה של נושא החלל לציבור החלל, כולל במסגרת אירועי UNISPACE+50 האמורים להתקיים ביוני 2018. תפקיד זה מבוסס על תפקיד "שגרירי השלום" של האו"ם, והמינוי הראשוני הוא לשנתיים.[27]

קלי הוציא אוטוביוגרפיה בשם סיבולת: שנה בחלל, חיים של תגליות (Endurance: A Year in Space, a Lifetime of Discovery). הספר מתאר את הקורות אותו בנאס"א ומהלך שהות 340 ימים בחלל ברצף. הספר נכתב יחד עם מרגרט לזרוס דין ויצא לאור בספטמבר 2017.[28]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקלי הוענקו מספר רב של פרסים ואותות הוקרה, בינם:[2]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף קלי חבר באגודה של טייסי ניסוי ובאגודה של חוקרי החלל (המאגדת את כל מי שהגיע מעל 100 ק"מ מפני כדור הארץ)[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סקוט קלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ירון דרוקמן, אחרי 340 ימים בחלל: סקוט קלי גבה ב-5 ס"מ, באתר ynet, 3 במרץ 2016
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 ביוגרפיה של סקוט קלי, באתר נאס"א
  3. ^ 3.0 3.1 The must-have item for astronaut Scott Kelly's year in space: a 'superhero utility belt' ), מרישה דאן, עיתון טמפה ביי, 23 במרץ 2015
  4. ^ A REAL long-distance relationship
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 With An Eye To Mars, NASA is Testing its Astronaut Twins, מקס קונטר, עיתון הסמית'וניון, דצמבר 2014
  6. ^ 6.0 6.1 ביוגרפיה של קלי באתר spacefacts
  7. ^ NASA (21 במרץ 2006). "NEEMO History". NASA. בדיקה אחרונה ב-14 בדצמבר 2017. 
  8. ^ NASA (21 באפריל 2011). "Life Sciences Data Archive : Experiment". NASA. אורכב מ-המקור ב-March 22, 2012. בדיקה אחרונה ב-14 בדצמבר 2017. 
  9. ^ NASA (21 באפריל 2011). "Life Sciences Data Archive : Experiment". NASA. אורכב מ-המקור ב-March 22, 2012. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2011. 
  10. ^ "Endeavour's performance during re-entry classed as phenomenal". NASA. 21 באוגוסט 2007. בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2007. 
  11. ^ 11.0 11.1 "International Space Station Expedition 25". NASA. 12 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2017. 
  12. ^ "NASA Preflight Interview: Scott Kelly". NASA. 4 באוגוסט 2010. 
  13. ^ 13.0 13.1 "NASA Assigns Space Station Crews, Updates Expedition Numbering". NASA. 12 באוקטובר 2010. 
  14. ^ "Expedition 25 Returns Home". NASA. 26 בנובמבר 2010. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2017. 
  15. ^ 15.0 15.1 "International Space Station Expedition 26". NASA. 12 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2017. 
  16. ^ ראיון עם האחים קלי לקראת שהותם הצפויה בחלל יחדיו נאס"א, 2010
  17. ^ "Giffords gets visit from husband's twin brother". Arizona Republic. 21 במרץ 2011. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2017. 
  18. ^ Pearlman, Robert Z. (21 בינואר 2015). "Obama Hails NASA Astronaut Set for 1-Year Space Voyage in State of the Union". Space.com. Purch. בדיקה אחרונה ב-3 במרץ 2016. 
  19. ^ Clark, Stephen. "Live coverage: Crew ready to begin record-setting space mission". SpaceflightNow. בדיקה אחרונה ב-27 במרץ 2015. 
  20. ^ "One-Year ISS Mission Preview: 28 Experiments, 4 Expeditions and 2 Crew Members". The Planetary Society. 25 במרץ 2015. 
  21. ^ "NASA, Roscosmos Assign Veteran Crew to Yearlong Space Station Mission". NASA. 26 בנובמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2017. 
  22. ^ ג'ימי פאלון, פתק התודה הראשון מהחלל
  23. ^ "Astronaut Scott Kelly back on Earth after a 11 months in space". WTHR.com. 1 במרץ 2016. בדיקה אחרונה ב-3 במרץ 2016. 
  24. ^ אסטרונאוט שבר את השיא של סקוט קלי, וסקוט לא כועס מריאן קרמר, אתר mashball, 25 באוגוסט 2016
  25. ^ פירוט הליכות החלל של סקוט קלי אתר spacefacts.de
  26. ^ NASA (11 במרץ 2016). "Astronaut Scott Kelly to Retire from NASA in April". NASA. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2016. 
  27. ^ 27.0 27.1 "Former astronaut Scott Kelly is United Nations Champion for Space". United Nations Office for Outer Space Affairs (UNOOSA). 22 בנובמבר 2016. 
  28. ^ "Astronaut Scott Kelly will write a book about his year in space". Los Angeles Times (באנגלית). 6 באפריל 2016. ISSN 0458-3035. בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2017. 
  29. ^ אתר פרסי הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה
  30. ^ Time Magazine - The 100 Most Influential People