לדלג לתוכן

סקורפיון (בליסטרה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (19 בספטמבר 2024)
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (19 בספטמבר 2024)
שחזור מודרני של סקורפיון

סקורפיון או סקורפיולטינית: Scorpio, מילולית: "עקרב") הוא כלי ירייה ארטילרי "קר" (כלומר, שאינו מופעל באמצעות אבק שרפה) שהיה בשימוש הצבא הרומי בעת העתיקה. הסקורפיון שימש ככלי ירייה לטווח רחוק, מעין "נשק צלפים" קדום, המופעל על ידי אדם אחד, ודמה במראהו לרובה קשת גדול המותקן על חצובה. הסקורפיון הצטיין בכוח אש ובדיוק רב. הסקורפיון תואר בפירוט רב על ידי ויטרוביוס. מאוחר יותר פותח דגם משופר של הסקורפיון הנקרא כיירובליסטרה.[1] דגם נוסף שפותח הוא הפוליבולוס המהווה שכלול של הבליסטרה והסקורפיון.[דרוש מקור]

הנדסה ומבנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסקורפיון היה בליסטרה קטנה יחסית, ששימשה יותר כנשק צלפים מאשר ככלי מצור. היא הופעלה על ידי לוחם אחד, אך נישאה על ידי מספר חיילים. במבנה שלה דמתה לרובה קשת קדום, וירתה חצים גדולים. הסקורפיון פותח כנראה על ידי היוונים ואומץ על ידי לגיונות הצבא הרומי. הסקורפיון יורה את חיציו הגדולים באמצעות מיתר הנמתח על ידי קפיץ פיתול. כאשר המיתר נמתח קפיץ הפיתול, העשוי מגידים מלופפים, מתפתל סביב עצמו, וכאשר המיתר משוחרר הקפיץ משתחרר ומושך את המיתר בעוצמה קדימה: פעולה המשגרת את החץ בעוצמה רבה.

טווח הירי בכינון ישיר היה כ-100 מטרים. טווח הירי בכינון עקיף (ירי במסלול בליסטי) היה כ-400 מטרים. קצב האש המרבי נע בין 3 ל-4 חצים בדקה.

הסקורפיון היה כלי מורכב, מסובך ומתוחכם. החלק הרגיש ביותר בו היה קפיץ הפיתול (שלו קראו הרומאים tormenta), דבר שהפך את הסקורפיון לרגיש לשינויי טמפרטורה ולחות. רגישות זו הגבילה את השימוש בו.

הסקורפיון שימש לשתי מטרות עיקריות: נשק צלפים לטווחים בינוניים וארוכים, וכלי מצור. כנשק צלפים יכול היה הסקורפיון לפגוע בכל מטרה במרחק של 100 מטר. בירי במסלול בליסטי (אנ'), הטווח של הסקורפיון הגיע עד ל-400 מטר. ככלי ארטילריה הוצבו סקורפיונים במקומות גבוהים כגון גבעה שלטת או עמדה מבוצרת.

בזמן הרפובליקה הרומית והתקופה הקיסרית המוקדמת של רומא העתיקה, היה כל לגיון מצויד ב-60 סקורפיונים, או בסקורפיון אחד לכל קנטוריה (centuria). קצב האש המרבי נע בין 3 ל-4 חצים בדקה, אך כאשר נדרש ירי מדויק קצב הירי ירד. לגיון יכל לירות לפיכך כ-240 חצים בדקה בעוצמה שיכלה לחדור שריון גוף ומגינים ולפגוע באוחזים בהם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Warry, J. (1995), Warfare in the Classical World, pg 178; Salamander Books Ltd., London: United Kingdom. ISBN 0-8061-2794-5