סקילתה של סוראיה M

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סקילתה של סוראיה M
The Stoning of Soraya M
The-stoning-of-soraya-m1.jpg
כרזת הסרט
בימוי סיירוס נורסטה
הפקה סטפן מקאבטי
גון שפרד
תסריט בטסי גיפן נוורסט
סיירוס נוורסט
עריכה דויד הנדמן
גופרי רוולנד
שחקנים ראשיים שוהרה אע'דאשלו
מוז'ן מארנו
ג'יימס קאביזל
נאביד נגאבאן
מוזיקה ג'ון דבני
צילום גואל רנסום
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
הקרנת בכורה 26 ביוני 2009
משך הקרנה 116 דקות
שפת הסרט פרסית ואנגלית
סוגה סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו stoningofsorayam
פרסים פרס סטלייט לשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה (שוהרה אע'דאשלו) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.thestoning.com
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סקילתה של סוראיה Mאנגלית: The Stoning of Soraya M) הוא סרט קולנוע אמריקאי, מסוגת דרמה, שמבוסס על ספרו של העיתונאי הצרפתי ממוצא איראני פריידון סאהבג'אם, ומגולל את סיפורה האמיתי של סוראיה מנוצ'הרי, אישה פרסייה, לטענתה חפה מפשע, שהוצאה להורג בסקילה ב-15 באוגוסט 1986[1] בגיל 35. הסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו. הספר נאסר לפרסום באיראן בגלל הביקורת כלפי מערכת המשפט האיראנית.[2]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח בסצנה המגוללת את היום שאחרי המעשה. זאהרה (מגולמת על ידי שוהרה אע'דאשלו), אישה בשנות ה-40 לחייה, החיה תחת איומי השלטון המקומי, מתעוררת עם עלות השחר וממהרת אל עבר הנהר השוכן בגבול הכפר קופאיה. היא מגרשת כלבים מהנהר ואוספת ככל הנראה, עצמות אדם, שוטפת אותן וקוברת אותן. לאחר מכן, היא נראית כנושאת תפילה. באותו הזמן, עיתונאי צעיר בשם פריידון סאהבג'אם (מבוסס על דמותו של כותב הספר, מגולם על ידי ג'יימס קאביזל) החולף עם רכבו ליד הכפר במטרה להגיע אל הגבול, מגלה כי רכבו נתקל בבעיה מחמת מזג האוויר הקשה (כפי שנטען על ידי מכונאי מקומי).

זאהרה פוגשת את העיתונאי ומבקשת לספר לו את סיפורה של אחייניתה, סוראיה (מגולמת על ידי מוזהאן מארנו). אולם, בטרם היא יכולה לדבר איתו, מגיעים ראש הכפר והמולא ומגרשים אותה, בטענה שהיא מכשפה. בזמן שפריידון ממתין בבית הקפה הסמוך, מגיעה זאהרה, מוסרת לידיו נייר מקופל ובתוכו עצם, ובורחת. הוא מגלה כי זוהי מפה המובילה לביתה ומגיע לשם.

זאהרה ופריידון מתיישבים בפטיו של ביתה על מנת שיוכל להקשיב לסיפורה. בסצנה זו קיימת אמירה הבאה להראות כי זאהרה אינה פוחדת מרשויות השלטון, והיא מדליקה לעצמה סיגריה, דבר שכפי שפריידון מציין בפניה, אסור לנשים על פי חוקי האייתוללות. כשהיא מבקשת ממנו להקליט, הוא מפעיל את המקלט שלו, ומכאן מתחיל הסיפור הרשמי של הסרט, כאשר הוא עובר מיד למערכה השנייה.

עלי, סוהר בשנות ה-40 ובעלה המכה של סוראיה, מתכנן ביחד עם המולא חסן את הגירושים שלו מסוראיה, מאחר שהוא רוצה להינשא לילדה בת 14 מהעיר הסמוכה בשם מהארי, שאביה כלוא בבית הסוהר בו הוא עובד. כאשר חסן מגיע לביתה, הוא מנסה לשכנע אותה להתגרש, בטענה שעלי לא יכלכל אותה ואת בנותיה, ואף רומז לה כי הוא ידאג לצרכיה הכלכליים, בתמורה לקיום יחסי מין עמו, תחת אמתלה של "אישה זמנית", דבר המקובל בחוקי השריעה. למרות כל אלה, סוראיה מסרבת ומבקשת ממנו ללכת. כאשר נכנסת זאהרה ומגרשת אותו אף היא, הוא מפציר בפניה כי "הארס שלך ירעיל את שתיכן. עוד תראו".

לאחר שעלי מבין כי לא ישיג את הגירושים, הוא מחליט לרקום מזימה לפיה יוכל לגרום להוצאתה להורג של סוראיה. ביום למחרת, אשתו של האשם, מכונאי קשה יום, נפטרת ממחלתה. היא מותירה את האשם לבדו עם בנו הסובל מאוטיזם. ראשי הכפר משכנעים את זאהרה להטיל את משימת עבודות הבית של האשם על סוראיה, ומבטיחים לה שכר בעבור עבודתה. היא, מצידה, רואה בכך הזדמנות לחסוך כסף על מנת לאפשר את גירושיה מעלי. אולם עלי אינו מוכן להמתין במשך התקופה הזו, כאמור. הוא מפיץ שמועה בקרב רכלניות הכפר, לפיה סוראיה בוגדת בו עם האשם. יום למחרת, כאשר זאהרה מאכילה את ציפוריה, היא שומעת התרחשות אלימה מחוץ לביתה וממהרת אל עבר מקור הרעש, שם היא מגלה את עלי מכה את סוראיה אל מול ההמונים. לאחר שסוראיה מתחננת בפני חלק מהקהל כי יעזרו לה, אך ללא הועיל, מחלצת אותה זאהרה מתוך ההמולה ומבריחה אותה אל ביתה. מאחר שזאהרה נחשבת לאישה מכובדת בקרב נשות העיר, היא שולחת אישה אקראית לקרוא לראש הכפר, איברהים, ומבקשת מעלי שיגיע גם הוא אל ביתה, על מנת לפתור את הסוגיה. קודם לכן, איימו עלי והמולא על האשם שיעיד כי סוראיה שכבה איתו, אחרת ידאגו שהוא ימות ביחד איתה ובנו יישלח למוסד לאוטיסטים או אף יעבור לחזקת עלי בבית הסוהר.

בביתה של זאהרה, בנוכחותם של סוראיה, עלי, וראש הכפר איברהים, טוען האשם טענות שווא לפיהן סוראיה שוכבת לנוח במיטתו, ואף לוחשת באזנו "דברים שרק בעל צריך לשמוע". איברהים, שאינו מודע למזימה, מחליט לפתוח במשפט, אליו נקראים להעיד עלי, האשם, אביה של סוראיה, בניה וגברים נוספים. במשפט, שנערך ללא נוכחותה של סוראיה, ומבלי שתינתן לה הזכות להגן על עצמה, היא נמצאת אשמה ונגזר עליה גזר דין מוות בסקילה.

סצנת הסקילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור כל אלה, מובאת סוראיה אל בור שנחפר על מנת לסקול אותה בו, זאת לאחר שאינה מצליחה להימלט מהכפר. טרם היא יוצאת לסקילה, היא נפרדת מבנותיה ואף רוצה להיפרד מבניה, אולם הבכור אינו מרשה זאת ואף גוער באחיו על שהראה את רגשותיו לאמו. במעמד זה מבטיחה זאהרה לסוראיה שהעולם כולו יידע על מה שקרה לה, ומבטיחה לה כי תספר לבנותיה, לכשיגדלו, מי הייתה אמם באמת.

כמקובל בעונש מסוג זה, ילדים רבים עמדו לכל אורך הדרך מביתה של זאהרה ועד לבור הסקילה, והכו בכפות ידיהם באבנים, דבר המסמל את דרכו האחרונה של הנסקל. בהגיעה אל הבור, היא מקבלת את זכות המילה האחרונה בה היא מלינה על הקנוניה שנרקמה נגדה. לדברי השחקנית מוזהאן מורנו, המגלמת את סוראיה, סצנת הסקילה נערכה באופן מתון מאד ביחס לאופן שבו מתרחשת סקילה במציאות, וזאת על מנת שהצופים יוכלו לראות את ההתרחשות.[3]

לאחר סצנת הסקילה, פריידון, הנראה המום, מתקשה לעכל את הסיפור שסיפרה לו זאהרה. האשם נכנס אל הפטיו ומודיע לו שהמכונית שלו מוכנה. הוא משאיר את הקלטת בידיה של זאהרה ומתקדם לכיוון האוטו. שם, ממתין לו המולא עם משמר האייתוללות. במקום עובר עלי, וראשי הכפר מופתעים שאינו בדרך לחתונתו. הוא מודיע שהחתונה עם הצעירה מבוטלת כי אביה הוצא להורג, ואומר זאת באופן של מה בכך (דבר שבא להעיד כי הוצאות להורג באיראן הן עניין נפוץ[4]). ברגע זה נשבר האשם, ואומר, אל מולו של איברהים המופתע "אז הכול היה לחינם? הכרחת אותי לשקר לחינם" ומודיע לאיברהים כי עדותו הייתה עדות שקר מאחר שעלי והמולא איימו עליו שבנו יישאר יתום. לאחר שהמולא מסרב לאפשר לפריידון לנסוע מהעיר ללא בדיקה, הוא מרוקן את תיקו מתוכנו ואף משחית את הקלטות שבתוכו. אולם, לאחר שפריידון נוסע עם האוטו, הוא עוצר ליד ביתה של זאהרה, מקבל לידיו את הקלטת, ונמלט תוך כדי יידויי אבנים מצד התושבים. זאהרה מגינה על רכבו, וזועקת כי "עכשיו העולם כולו יידע", משפט המהווה את קיום הבטחתה לסוראיה ביום הסקילה. הסרט מסתיים בנסיעתו של פריידון מהכפר, ותוך שכתוביות המדגישות את המאורע מציינות: "כשהעיתונאי הצרפתי-איראני, פריידון סאהבג'אם, פרסם את 'הסקילה של סוראיה M', הוא הפך לרב מכר, המתמקד בתשומת לב על שחיתות המשפט בנושא סקילות באיראן, וכמו כן במחסור האדיר של זכויות נשים במדינה. על אף שמקורות רשמיים מכחישים זאת, מספר לא ידוע של אנשים, וברובם נשים, ממשיכים להיות מוצאים להורג בסקילה במדינות רבות בעולם."

לאחר מכן מוצגת תמונתה היחידה של סוראיה האמיתית ששרדה, מהיותה בת 9, שכן על פי הנוהג, אדם המוצא להורג בסקילה, אינו נחשב יותר לאדם ויש להשמיד כל תמונה שלו מכל ימי חייו.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]