סקסואליטי מרדקה
| מדינה |
 מלזיה |
|---|---|
| מיקום |
קואלה לומפור  |
| מייסדים | פאנג קי טייק וג'רום קוגאן |
| מועדים | |
| תאריכי פעילות | 2008–הווה (כ־16 שנים) |
| מועד שנתי | סוף אוגוסט |
  | |
סקסואליטי מרדקה (במלאית: Seksualiti Merdeka) היה פסטיבל להט"בי שנתי, שהתקיים בקואלה לומפור, מלזיה.[1] סקסואליטי מרדקה הציג תוכנית שיחות, פורומים (אנ'), סדנאות, מופעי אמנות, תיאטרון ומוזיקה, מיצבים אינטראקטיביים והקרנת סרטי קולנוע, שארגנה קואליציה של ארגונים לא-ממשלתיים מלזיים, אמנים ואנשים פרטיים. מרדקה הוא השם הנוסף ליום העצמאות של מלזיה (אנ') (31 באוגוסט), ומכאן שניתן לתרגם את סקסואליטי מרדקה באופן רופף כ-"עצמאות מינית".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקסואליטי מרדקה הראשונה נערכה ב-29–31 באוגוסט 2008, במקביל לחגיגות מרדקה, ”בכדי להתייחס לעובדה ש-51 שנה לאחר [קבלת] העצמאות, לא כל המלזים חופשיים להיות מי שהם.”[2] נושא הפסטיבל היה "אם אחד מאיתנו לא חופשי, אף אחד מאיתנו לא!". בפסטיבל זה, השתתפו כ-400–500 איש.[1]
הנושא של סקסואליטי מרדקה ב-2009 היה "גופינו, זכויותינו", המשקף את רצונם של המארגנים לקשור זכויות להט"ב למסגרת גדולה יותר של זכויות אדם, המבוססת בחלקה על עקרונות יוגיאקרטה (אנ'). בפסטיבל זה, השתתפו כ-800–1000 איש.[דרוש מקור]
בנובמבר 2011 פרסמה משטרת מלזיה המלכותית הצהרה האוסרת על האירוע, בהתבסס על הנחות היסוד של "סיכון הפרעה לסדר הציבורי ופגיעה בחופש הדת".[3]
בשנת 2014, סעיף 27 א(1)(ג) לחוק המשטרה, ששימש לאיסור האירוע, הוחלף על ידי חוק האספה השלווה 2012 (PAA) אשר הביא לביטול האיסור על קיומו.[4]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקסואליטי מרדקה הוקמה על ידי מתכנת האמנויות פאנג קי טייק והזמר-יוצר, ג'רום קוגאן ב-2008. פאנג וג'רום היו מעורבים בעבר בהסברה להט"בית לאוכלוסייה המקומית, ובניהם יחד עם עוד מספר אנשים הגישו תזכיר לנציבות זכויות האדם במלזיה ב-2003. בתזכיר נכתב על התצוגה השלילית של להט"בים בתקשורת המלזית.[5] ככותבים, הם גם כתבו וקראו באופן קבוע את סיפוריהם הלהט"בים בפומבי.[6][7]
ב-2008, קלרנס סינגהאם, מייסד שותף של פסטיבל הגאווה IndigNation בסינגפור, הזמין את פאנג לארגן בתוכו תוכנית מלזית. באותו שנה, ארגן פאנג קטע שנקרא "גיבורי לב: ארבעה מלזים על אהבה, אובדן ואכסניה בסינגפור", בו קראו פאנג, קוגאן, הפעילה ג'ק ס.מ. קי (אנ') וההיסטוריון פארי א. נור (אנ') את כתביהם המקוריים.[8]
החוויה עוררה השראה לפנג ולקוגאן, ושניהם התחילו לעבוד על פסטיבל מסוג דומה בשוק המרכזי (אנ').[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Seksualiti Merdeka: Independence and rights". The Nut Graph. נבדק ב-2017-10-06.
- "Seksualiti Merdeka: Coming to Terms With the Love that Dares not Speak its Name ‹ Muslimah Media Watch". Muslimahmediawatch.org. 2017-09-22. נבדק ב-2017-10-06.
- "Seksualiti Merdeka: Our body, our rights?". The Malaysian Bar. 2009-09-10. נבדק ב-2017-10-06.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2009-08-14. נבדק ב-2009-08-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Seksualiti Merdeka". Seksualitimerdeka.blogspot.com. ארכיון מ-2017-10-06. נבדק ב-6 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Seksualiti Merdeka movement festival banned, The Star (באנגלית)
- ^ Zurairi AR, Seksualiti Merdeka organisers hope to outlast ‘prejudicial’ law | Malay Mail, www.malaymail.com (באנגלית)
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2011-07-17. נבדק ב-2010-08-04.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ""Stop censoring who I am"". The Nut Graph. ארכיון מ-2017-04-27. נבדק ב-2017-10-06.
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2010-12-23. נבדק ב-2010-08-03.
{{cite web}}: (עזרה)