סקר דרום השומרון החדש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת אזורי הסקר הארכאולוגי בדרום השומרון

"סקר דרום השומרון החדש" הוא סקר ארכאולוגי שנערך בשנים 2014–2017 בידי דביר רביב מאוניברסיטת בר-אילן, אהרן טבגר מאוניברסיטת אריאל ובני הר אבן ויבגני אהרונוביץ' מיחידת קצין המטה לארכאולוגיה ביהודה ושומרון.

מחקר המערות הקרסטיות נעשה בשיתוף עם צוות המרכז לחקר מערות בישראל (המלח"ם), שבאוניברסיטה העברית.

לתחום הסקר שמות אחדים הקשורים להיסטוריה שלו: בתקופת ההתנחלות והשופטים נכלל האזור בתחומי הר אפרים וארץ בנימין. לאחר פילוג הממלכה המאוחדת עבר הגבול בין ממלכות יהודה וישראל במרכז הר בית אל, וכך נכלל אזור הסקר בתחומה של ממלכת ישראל.

בימי בית שני, ובעיקר מן התקופה החשמונאית ואילך, נכלל רוב האזור בתחום יהודה.

בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית עבר הגבול בין היישוב השומרוני מצפון והיישוב הנוצרי מדרום, בסביבת נחל שילה ועמק שילה, כמו הגבול שבין מחוזות נבלוס (שכם) ורמאללה במהלך תקופת השלטון המוסלמי בימי הביניים והתקופה העות'מאנית, בארץ ישראל בעת העתיקה.

ממצאי הסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום הסקר משתרע על פני שטח של כ-1,000 קמ"ר באזור שבין ירושלים ושכם. אזור זה מהווה למעשה מעבר בין הרי יהודה להרי השומרון. חלקו הדרומי, הגבוה, הוא חלק מהר בית אל, הנחשב על צפון הרי יהודה, ואילו חלקו הצפוני מתאפיין בעמקים ובהרים נישאים כבשאר השומרון. חלקו המזרחי של האזור נמצא בצל גשם ומשתנה בהדרגה למדבר, ואילו חלקו המערבי משתפל במתינות לעבר השפלה ומישור החוף.

מטרות הסקר החדש הן יצירת בסיס נתונים רחב ומגוון (מלבד הנתונים העולים מאיסוף כלי החרס, שאותם סיפקו הסקרים הקודמים באזור זה), תיעוד אתרים לנוכח שוד והרס עתיקות אינטנסיביים המתחוללים באזור זה שנים רבות, וכן תיעוד ומיפוי לקראת הכרזת אתרי הסקר כאתרי עתיקות.

במסגרת הסקר החדש נסקרו עד כה כ-220 אתרים ארכאולוגיים (מתוך כ-250 המוכרים מסקרים קודמים) בשיטת סקר אתרים. שלא כמו בשיטת הסקר הרגלי האינטנסיבי, שבמסגרתו נסקר כל האזור שהוגדר, הסקר החדש מתמקד באתרים ידועים בלבד. מרבית האתרים בדרום השומרון אמנם נסקרו כבר בעבר, במסגרת סקר החירום, סקר בנימין וסקר אפרים, אולם כעת הושם דגש רב יותר בתיעוד שיטתי של שרידים ומתקנים (בנויים וחצובים) באתר ובסביבתו. לסקירת השרידים בכל אתר מוקדש בממוצע יום עבודה, דבר המאפשר לתעד באופן שיטתי חללים תת-קרקעיים. בדיקה מעין זו לא נערכה עד כה ותרומתה לסקר הנוכחי חשובה לאין ערוך. פעולות התיעוד כוללות יצירת תוכניות לאתרים בעזרת GPS, מיפוי מתקנים וחללים תת-קרקעיים ושרטוט אחדים מהם, וכן איסוף ממצאים מפני השטח ובחללים.

תרומה נוספת של הסקר הנוכחי היא תיעודם של שרידים בנויים וחללים תת-קרקעיים אשר נחשפו במהלך השנים בעקבות עבודות פיתוח ובנייה או בחפירות שוד ולא היו גלויים לעיני הסוקרים הקודמים. פעילויות אלו, הכוללות לעיתים שימוש בכלים מכניים כבדים, אף הציפו אל פני השטח ממצאים רבים.

תיעוד השרידים הבנויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מחומה במבצר ארטבה

תיעוד שרידים בנויים היא מלאכה לא פשוטה לעורכי סקר ארכאולוגי. תיעוד מפורט של מרכיבי בנייה שונים באתר קדום הוא מתפקידיה של החפירה הארכאולוגית. עם זאת, סקר אתרים מפורט מאפשר לעיתים להעריך את תחום השטח הבנוי של האתר ולזהות בו שרידים בנויים בולטים כדוגמת מבנה ציבור או חומה.

פריטים אדריכליים מן התקופה הרומית בחורבת אבו רווע

דוגמה לשרידי בנייה מרשימים שתועדו בסקר הנוכחי הם השרידים בח'רבת מרג'מה, תל הממוקם בשוליו המזרחיים של אזור הסקר, לצד בקעה פורייה ומעיין שופע (עין סמיה). האתר נחפר בשנות השבעים בידי משלחת מטעם האוניברסיטה העברית ונחשפו בו שרידי עיר מבוצרת מתקופות הברונזה והברזל. בסקר הנוכחי התברר כי במהלך חפירת שוד שבוצעה לא מכבר במקום נחשפו שרידי שער בנוי היטב בצדה המזרחי של גבעת האתר. השער נבנה אבני שדה גדולות מאוד ולצדיו שני קטעי קירות מסיביים שאפשר לפרשם כשרידי מגדלים רבועים. שברי כלי חרס מתקופת הברונזה הקדומה והתיכונה שנמצאו באזור השער וכן ההקבלה לשערים דומים שנחשפו באתרים מתקופות אלו עשויים ללמד על תקופתו של השער באתר זה.

מבנה גזית מימי בית שני בחורבת קרינעה

תוצאות הסקרים שנערכו בח'רבת רפיד הסמוכה לשילה מלמדות בין השאר על יישוב שהתקיים באתר בתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה. במהלך הסקר הנוכחי תיעדנו במקום קטעי חומה וסוללת עפר במדרונות הצפוני והמערבי של גבעת האתר. שרידים אלו מזכירים את חומות ערי הברונזה התיכונה באזור ההר (כדוגמת שילה הסמוכה) ובארץ-ישראל בכלל.

דוגמאות נוספות לשרידי בנייה מרשימים שנחשפו לא מכבר בחפירת שוד ותועדו בסקר הנוכחי יש בח'רבת קרניעה שמצפון לבית חורון ובח'רבת אבו רווע הסמוכה לאריאל. תוצאות הסקרים שנערכו בח'רבת קרניעה מצביעות על יישוב יהודי מבוצר שהתקיים במקום במהלך ימי הבית השני ועד מרד בר כוכבא. האתר מוקף בחומה מסיבית ברוחב 2–3 מ' הבנויה אבני שדה ואבנים מהוקצעות גדולות. בצדו המזרחי זוהו בקדמת החומה קיר קדמי וריכוז של קירות בנויים היטב, העשויים להצביע על מיקומו של שער בחומה. במרכז האתר תועדו שרידי מבנה גזית מרשים, שנחשפו לא מזמן במהלך חפירת שוד. שרידים אלו כוללים שלושה קטעי קירות ניצבים זה לזה היוצרים מעין תוכנית אולם צר ומאורך. הקירות בנויים אבני גזית גדולות (באורך 1.2–1.9 מ') שלמקצתן סיתות שוליים עדין. שרידים אלו עשויים ללמד על מבנה ציבור שעמד במקום בתקופה הרומית הקדומה וייתכן שמדובר בבית כנסת. ח'רבת אבו רווע היא אתר יישוב כפרי מסוף ימי הבית השני עד ראשית המאה הב' לספירה בגבולה הצפוני של יהודה. במקום תועדו מבנים רבים. בחלקו המערבי של האתר נמצאו שני בסיסי עמודים, שנחשפו לא מזמן בחפירת שוד, המצביעים על מבנה מפואר שהיה במקום וייתכן שמדובר בשרידי וילה רומית או בית כנסת.

פעולות השוד הנרחבות מאפשרות להעריך מחדש וביתר דיוק את שטחם של האתרים ואת תקופות שיא יישובם.

חללים תת-קרקעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחילת מסתור בחורבת פצה

אחד החידושים העיקריים בסקר זה הוא הדגש שהושם על בדיקת חללים תת-קרקעיים באתר ובסביבתו. התייחסות זו הביאה לגילויָם של עשרות מערכות מסתור, מקוואות טהרה, מערות קבורה ובורות אחסון. במקרים רבים הניבה בדיקת חללים תת-קרקעיים אף ממצאים המסייעים בתיארוך שלבי השימוש בהם.

בור מים במבצר ארטבה

דוגמה לכך היא המערכת התת-קרקעית שתועדה בח'רבת אל-מרג'ים שבשוליו המזרחיים של אזור הסקר, לצד כביש אלון ומדרום לכפר א-דומא. המערכת כוללת ארבעה בורות פעמון קטנים, סמוכים זה לזה, שחוברו ביניהם על ידי חציבת מעברים צרים והסרת דפנות משותפות. פתחי הבורות נסתמו באבנים ובדופנותיהם נחצבו מחילות מסתור קצרות. בקרקעית המערכת התגלו שברי כלי חרס מתקופת הברזל II ומהתקופה הרומית הקדומה וביניהם נר דיסקוס. תוכנית המערכת וממצאיה מצביעים כי שימשה למסתור בימי מרד בר כוכבא. גילוי כלי החרס מתקופת הברזל עשוי ללמד על כך שחלק ממרכיבי המערכת, כפי הנראה בורות הפעמון, נחצבו ושימשו עוד במהלך תקופה זו (כבורות אחסון). תוצאות הסקרים בח'רבת אל-מרג'ים מלמדות כי תקופת היישוב העיקרית במקום הייתה הברזל II ואילו תקופות אחרות, ובכלל זה התקופה הרומית, כמעט שאינן מיוצגות בממצא. מערכת המסתור שבמקום, המשויכת לימי בר כוכבא, מצטרפת לעשרות מערכות נוספות שתועדו בכל רחבי אזור הסקר הנוכחי. חלקן, כדוגמת זו שבח'רבת אל-מרג'ים, התגלו באתרים שעל גבול המדבר. מערכות אלו עשויות ללמד על תופעה ייחודית לאזור ספר המדבר – חציבת מערכות מסתור באתרי יישוב קדומים שהיו עזובים בתקופה הרומית.

בחלק ניכר ממערכות המסתור נאספו ממצאים שעשויים ללמד על מועד התקנתן ועל תקופות השימוש בהן ובמרבית המקרים מדובר בימי מרד בר כוכבא. עיון במפת התפוצה העדכנית של מערכות המסתור שבתחום הסקר מלמד על השתתפותם הפעילה של תושבי צפון הר יהודה במרד השני נגד הרומאים.

מקווה טהרה בחורבת א-דככין

האתר העשיר ביותר במערכות מסתור שתועד במחקר הנוכחי היא ח'רבת א-שונה, הממוקמת מדרום לכפר דיר עמר, בחלקו הדרום-מערבי של אזור הסקר. כאן תועדו שרידי יישוב גדול שהתקיים מתקופת הברזל ועד התקופה הביזנטית. בין השרידים שתועדו שמונה מערכות מסתור טיפוסיות מימי מרידות היהודים ברומאים וביניהן מערכת שאורכה למעלה מ-100 מ'. מערכת זו היא הגדולה מבין מערכות המסתור הידועות בצפון הרי יהודה. היא כוללת מרכיבים אדריכליים שונים האופייניים למערכות מסתור: מחילות בחתך טיפוסי של מחילה צרה ובעלת תקרה קשותה, המאפשר מעבר רק בזחילה, מתקני נעילה, שינוי מפלס לאורך המחילה, חדרי מסתור, שקעים לנרות בדפנות, שילוב חללים קדומים וסתימה מכוונת של פתחים. נוסף לאלו שולבו במערכת ארבעה אולמות ענק חצובים בסלע, שיכלו לשמש לאחסון מזון וציוד צבאי וכן לשהייה במקום ולהתארגנות מאות אנשים לפרקי זמן ממושכים. ברחבי המערכת נאספו מאות שברי כלי חרס, מרביתם מתוארכים לימי מרידות היהודים ברומאים.

בחינה שיטתית של החללים התת-קרקעיים באתרי הסקר הנוכחי הביאה לגילויָם של עשרות מקוואות טהרה טיפוסיים לסוף ימי הבית השני. לעיתים קרובות התגלו מתקני מים שבקרקעיתם הצטבר סחף רב, שכיסה את המדרגות, והם זוהו כמקוואות טהרה על-סמך תוכניתם האדריכלית. בין המקוואות שתועדו ראויים לציון תריסר מקוואות בעלי שני פתחים צמודים, כדי לאפשר הפרדה בין היורדים והעולים מהטבילה. מקוואות מעין אלו היו מוכרים עד כה בעיקר מירושלים ומסביבותיה ונמצאו רק דוגמאות בודדות במרחב הכפרי המרוחק מן העיר. ממצאי הסקר הנוכחי מצביעים על כך שסדרי הפרדה רווחו גם במרחב הכפרי של צפון יהודה. אחת הדוגמאות הבולטות למקווה מטיפוס זה תועדה בתל תמנה (ח'רבת תבנה), השוכן ממערב לנווה צוף ומצפון-מערב לכפר דיר נזם ומזוהה עם תמנה, בירת פלך בתקופות הרומית והביזנטית. למרגלות התל ולצד הדרך העתיקה אנטיפטריס–גופנא תועד מקווה טהרה ציבורי בעל שני פתחים שצורתו רבועה ומידותיו 5.5X6.5 מ'. יש להניח שהוא שימש את עולי הרגל שפקדו את המקום בדרכם לירושלים בשלהי ימי הבית השני. מקוואות דומים התגלו בין השאר לאורך הדרך המובילה מחברון לירושלים. דוגמה נוספת לאתר שהתגלו בו מקוואות מטיפוס זה היא ח'רבת קרניעה. במהלך הסקר הנוכחי תועדו במקום חמישה מקוואות טהרה, בשניים מהם הותקנו סדרי הפרדה.

קברים וקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת קבורה מימי הבית השני צפונית לחורבה

תפוצתן הנרחבת של מערות קבורה חצובות, והאפשרות לתארך אותן על-סמך תוכניתן האדריכלית גם בלי חפירה, הופכות אותן לכלי מרכזי בהכרת אופיו ותולדותיו של היישוב הקדום שהן משתייכות אליו. בחינה מדוקדקת של נקרופוליס עשויה לתרום רבות להכרת תחום האתר וגבולותיו, תקופות היישוב בו, הזהות האתנית של תושביו וכן עוצמת היישוב בתקופות קיומו. בחינת תפרוסת מערות הקבורה לסוגיהן עשויה לאפשר להתחקות גם אחר תהליכים היסטוריים ודמוגרפיים שפקדו את האזור.

קברים מתקופת בית שני במקטע עאבוד

במסגרת הסקר הנוכחי תועדו מאות מערות קבורה מתקופות שונות ונמדדה תוכניתן של עשרות מערות נבחרות. טיפוסי הקברים העיקריים שהובחנו הם קברי אצטבאות, קברי כוכים, קברי מקמרים וקברי ארגז. קברי האצטבאות הם הקברים המזוהים ביותר עם תקופת הברזל, אף שיש גם קברים מטיפוס זה המוכרים מהתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה. קיים דמיון רב בין קברי האצטבאות של תקופת הברזל לאלו של ימי הבית השני, אולם ממצאים שפורסמו מקברים חתומים ודוגמאות מאתרים חד-תקופתיים מאפשרים להבחין כרונולוגית בין שתי הקבוצות. קברי האצטבאות מתקופת הברזל מוכרים בעיקר בהר יהודה והיו עד כה נדירים בשומרון. במסגרת הסקר הנוכחי תועדו עשרות קברי אצטבאות משתי התקופות.

מערת קבורה מימי בית שני בחורבת א-שונה

אחד האתרים הבולטים שתועדו בהם קברי אצטבאות מתקופת הברזל הוא ח'רבת עררה. באתר זה נמצאו חמישה קברי אצטבאות (מלבד שלושה קברי כוכים), אחד מהם בייחוד מרשים בצורתו ובאיכות חציבתו. קבר זה כולל חדר קבורה ובו שלוש אצטבאות החצובות סביב בור עמידה. בקצה כל אצטבה חצובה כרית להנחת ראשי הנקברים ומתחת לאחת האצטבאות חצוב כוך גדול לליקוט עצמות. תיארוך קברים אלו לתקופת הברזל II מתבסס על מאפייניהם האדריכליים וכן על שברי כלי חרס בני התקופה שנמצאו בכמה מהם. ממצאי הנקרופוליס בח'רבת עררה מצטרפים לנתונים אחרים שעלו בסקר, המצביעים על עוצמתו של היישוב במקום בתקופת הברזל.

במהלך הסקר נמצא קבר אצטבאות מטיפוס יוצא דופן, אשר טרם זכה לדיון במחקר. טיפוס זה שונה מקבר האצטבאות השכיח בכך שהאצטבאות לא נחצבו לאורך דפנותיו של חדר רבוע אלא בתוך נישות מלבניות (מעין מקמרים רבועים) החצובות בדפנות החדר. במחקר ידוע על קברים כאלה באתרים שונים באזור יהודה, כדוגמת תל א-נצבה, קלנדיה, תל עיטון וחורבת זעק. מסתבר שקבר מטיפוס זה הוכנס לשימוש עוד בתקופת הברזל ושימושו נמשך גם בימי הבית השני. על-סמך ניתוח ראשוני של הקברים מטיפוס זה שנמצאו בסקר, יש לשער כי חלקם נחצבו בתקופת הברזל וחלקם במהלך ימי הבית השני, ככל הנראה בטרם נפוץ השימוש בקברי כוכים.

מרבית הקברים שנמצאו בסקר הם קברי כוכים. קברים אלו מתוארכים לתקופות ההלניסטית המאוחרת והרומית הקדומה ואופייניים, בין היתר, להתיישבות היהודית ביהודה. מבין מאות קברי הכוכים שתועדו, בולט הנקרופוליס של תל תמנה (ח' תבנה). מאז המאה הי"ט נסקר האתר בידי חוקרים רבים, שהתמקדו על פי-רוב בתיאור שרידי הנקרופוליס שמדרום לתל. במסגרת הסקר הנוכחי נערך מיפוי מפורט של שרידי היישוב והנקרופוליס. בסביבת התל אותרו עשרים ושניים קברים מטיפוסים שונים, מרביתם בעלי כוכים. תשעה מבין הקברים הם יוצאי דופן בגודלם, ויש להוסיף עליהם קבר בעל אומנות חצובות מצפון-מערב לתל. בחמישה מן הקברים נמצאו שברי גלוסקמאות ובארבעה מהם התגלו חרסים מן התקופה הרומית, כולל שברי נרות מקורצפים, נרות דיסקוס ונר דרום. אופיו של הנקרופוליס, הכולל כאמור קברי כוכים רבים וביניהם קברים מרשימים בגודלם, מלמד על חשיבותו של היישוב תמנה הסמוך בפרק זמן זה.

קברי מקמרים וקברי ארגז אותרו בדרך כלל באתרי יישוב מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. אחת הדוגמאות הבולטות נמצאה בח'רבת סמיה, שבשוליו המזרחיים של האזור, לצד בקעה פורייה ומעיין שופע. במסגרת הסקר תועדו כ-30 מערות קבורה במדרונות הסובבים את האתר מדרום וממערב, ביניהן 14 קברי מקמרים וקברי ארגז וכן 14 קברי כוכים.

מערכות מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הסקר אותרו ותועדו שתי מערכות מים בנויות בעין א-סויה ובעין אל-פוקא (מערבית למושב מכורה). בשני האתרים נמצאה נקבת מעיין מרשימה באורך כ-30 מ', מדופנת אבני גזית ואבנים מהוקצעות, כולל התקרה, הבנויה לעיתים בצורת קמרון חביתי. נקבות מעיין אלו מצטרפות לסדרת מפעלי מים דומים, שתועדו בעבר בשכם ובסביבותיה ובירושלים ובסביבותיה. הדמיון בין מפעלי המים עשוי ללמד שהם הוקמו בידי רשות מקומית ועל-פי אותו ספר הדרכה. מפעל המים של עין א-סויה נמצא לצד דרך ירושלים–שכם ונראה כי סיפק מים לתחנת הדרכים הרומית שהייתה במקום. על תחנה מעין זו עשויים ללמד שרידי חאן קדום העומד במקום (חאן א-סויה) וכן שמו הקדום של האתר "ענות/חנות ברקאי", הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו כראשית גבול ארץ יהודה לבאים אליה מצפון (מלחמת היהודים ג, 51). מפעל המים של עין אל-פוקא הוקם סמוך לח'רבת טנא א-תחתא ונועד לספק מים לעיר הרומית-ביזנטית (השומרונית?) תאנה שהוקמה במקום, על גבול המדבר. תאנה נזכרת אצל פטולמאיס ואוסביוס כיישוב גדול מזרחית לשכם.

מערות קרסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת קשתות חצובה במבצר ארטבה ששימשה מחסן מלכותי בימי הורדוס. צילם יחזקאל בלומשטיין

השימוש במערות טבעיות (קרסטיות) כמקומות מגורים, קבורה ומפלט היה נפוץ בארץ-ישראל משחר ההיסטוריה. תופעה זו לא פסחה על האזור ההררי שבין ירושלים ושכם, כפי שמלמדים ממצאים מעשרות מערות קרסטיות המוכרות באזור זה. בחינת תפרוסת המערות שבהן תועדה עד כה פעילות אנושית מלמדת כי מרביתן נמצאות בשוליו המזרחיים של האזור, בתחומי המדבר. 

במסגרת הסקר הנוכחי נבדקו עשרות מערות קרסטיות באזור הנידון ובכלל זה קבוצת מערות הנמצאות בחלקו המערבי. הודות לתנאים במערות השתמרו בהן ממצאים רבים ומגוונים. תנאים אלו מאפשרים בדרך כלל לאסוף ממצא מקרקעית המערה ומסדקיה בלי שיהיה צורך בחפירה. ממצאי הסקר הנוכחי מצטרפים לממצאי מחקרים קודמים, המצביעים על תמונה מגוונת ומורכבת ביחס למערות האזור. מתברר שבניגוד למערות המדבר המבודדות וקשות הגישה, אשר שימשו מפלט לפליטים ולמורדים בתקופות מסוימות (כדוגמת ימי מרד בר כוכבא), הגישה הנוחה יחסית למערות המערביות ומיקומן באזור מיושב משכו אליהן אנשים שחיפשו מקום מפלט, מגורים או קבורה, במשך תקופות רבות. הממצאים ממערות "הארץ הנושבת" מלמדים על טווח שימוש נרחב, החל בתקופה הנאוליתית ועד לתקופה הממלוכית. דוגמה לכך היא מערת הנמרים, הסמוכה לעין סמיה, שבה נמצאו חרסים מתקופות שונות ובין השאר ממצאים המתוארכים לשלהי התקופה הפרסית, אשר הובאו אליה כפי הנראה בידי שומרונים שנמלטו למקום בימי אלכסנדר מוקדון (בדומה לממצאים מוואדי דליה הסמוך).

דוגמה נוספת היא מערת אל-ג'נב שתועדה מערבית לכפר עוצרין. במערה זו התגלו ממצאים למן תקופה הברונזה הביניימית ועד לתקופה הממלוכית. מטבע של הקיסר נירון ושברי כלי חרס מן התקופה הרומית הקדומה שהתגלו במערה הם עדות לחפצים שהובאו בידי פליטים יהודים בימי המרידות ברומאים.

התקופה העיקרית המיוצגת במרבית המערות המערביות היא התקופה הרומית. גילוין של מערות מפלט מתקופה זו בתחומי הארץ הנושבת מלמד על כך שלפחות חלק מתושבי יהודה ניצלו את הימצאותן של מערות טבעיות בסביבת יישוביהם ולא הרחיקו נדוד ללב המדבר. במקרים שמערות המפלט סמוכות ליישוב מן התקופה הרומית אפשר להציע את מוצאם של פליטי המערה. כך למשל למרגלות ח'רבת א-שונה, אתר יישוב גדול מימי הבית השני ומרד בר כוכבא בגדתו הדרומית של ערוץ ואדי א-שמי, תועדה מערת מפלט מימי מרד בר כוכבא שבה נתגלה בין השאר סיר בישול תמים. תגלית חשובה נוספת היא מטבע ברונזה שנטבע בידי המינהל הבר כוכבאי ומתוארך לשנים ג'–ד' למרד, שנתגלה במערת קיביא שמצפון למודיעין. מטבע זה מתווסף למטבעות דומים שהתגלו במערות ובאתרי יישוב באזור צפון הר יהודה ובשפלת לוד, המצביעים על כך שהמורדים באזור צפון יהודה החזיקו מעמד ונותרו באזור מגוריהם לפחות עד השנה השלישית של המרד. גילוין של מערות מפלט באזור המיושב עשוי ללמד כי היה למערות אלו תפקיד מרכזי ביכולת העמידה של המורדים אל מול האויב הרומאי.

ניתוח הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות "סקר דרום השומרון החדש" מתווספות לנתוני הסקרים והחפירות שנערכו זה מכבר באזור. שילוב הנתונים הארכאולוגיים מאפשר לבחון מחדש תהליכים יישוביים ואירועים היסטוריים שפקדו את האזור במרוצת התקופות השונות. דוגמה בולטת לכך הם נתוני הסקר, המלמדים כי תקופת השיא של ההתיישבות באזור זה בימי קדם הייתה התקופה הרומית הקדומה (ולא התקופה הביזנטית כמקובל). כדי למצות את המידע שיתקבל מן הסקר הנוכחי נעשה מיון הממצא מתוך הבחנה לתקופות משנה (כגון הברזל II, ההלניסטית הקדומה והתקופה שבין המרידות). לפעולות התיעוד הנעשות במסגרת הסקר נודעת חשיבות רבה, לאור השוד וההרס הפוקדים את האזור.

העברת שלושת המחוזות משומרון ליהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי דברי ד. רביב,[1] התקבל בסקר מענה לשאלה בקשר למשמעות העברת שלושת המחוזות – עפרים רמתים ולוד משומרון ליהודה בראשית התקופה החשמונאית.

המידע החדש שהצטבר מלמד על התיישבות בכל רחבי הר בית-אל ובחלקים משפלת לוד במהלך התקופה ההלניסטית הקדם-חשמונאית. עיון בתוצאות הסקרים שנערכו מדרום להר בית אל ומצפון לו מלמד על חיבור והמשכיות בתפרוסת היישוב לאזור ירושלים במהלך תקופה זו. נתונים אלו משלימים את המקורות ההיסטוריים ומאפשרים לראשונה לאשש את סברת החוקרים שהציעו לראות בתושבי שלושת המחוזות אוכלוסייה מעורבת שהיסוד היהודי היה הדומיננטי בה.

פריסת אירועי מרד בר כוכבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי א טבגר התגלו בשומרון למעלה מ-40 מערכות מסתור ומערות מפלט מתקופת מרד בר כוכבא, באחת מהן התגלו אף מטבעות: "עד עכשיו פשוט לא חיפשו" אומרים החוקרים שסוקרים את השטח. עד לאחרונה סברו החוקרים,[2] כי מרד בר כוכבא התרכז באזור שפלת יהודה והר חברון ולא הגיע צפונית לירושלים, כלומר שבנימין והשומרון לא נכללו כלל במפת מרד זה. ממצאים חדשים וביניהם למעלה מ-40 ממערכות מסתור ומפלט שנחשפו – מצביעים כי המרד, לא רק שהתחולל צפונית לירושלים, אלא גם שהפעילות של המרד באזורים אלו, הייתה מאוד אינטנסיבית.

מערכות מסתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסקר מוכרות במחקר יותר מכ-350 מערות מסתור המצויות ביותר מ-140 אתרי ישוב יהודיים בארץ יהודה – גוש ההתיישבות היהודי העיקרי בארץ ישראל בשלהי ימי הבית השני ועד מרד בר כוכבא. לדברי החוקרים, תופעת המסתור החלה בימי הבית השני אך לשיא שכלולה ותפוצתה היא הגיעה בימי מרד בר כוכבא. בימי מלחמה נועדו מערכות אלו לשמש מסתור לתקופות ארוכות וכבסיס ותשתית למרד, הן שימשו לאגירת מזון, צידה ונשק וכן מסתור לבני אדם. המחילות שהתגלו מפותלות צרות וקטנות בממדיהן ונועדו להקשות על האויב לחדור לתוכן ולהתקדם בסבך התת-קרקעי. בנוסף לכך, את המחילות היה ניתן לחסום ולנעול ביעילות ולנתק חלקים מהמערכת כלפי חוץ. לחיילים רומאים נושאי נשק ואמצעי תאורה היה קשה להתקדם בהליכה על ארבע או בזחילה בנבכי המסתור במחילות בלתי מוכרות להם. הפירים האנכיים נועדו לעצור את התנועה במחילה תוך שינוי מפלס וניתן היה לסתום את המעבר בהם על ידי חסימה באבנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ע' מזר, "עיר-מבצר ישראלית ליד עין סמיה", קדמוניות 40 (1978), עמ' 111–113.
  • ע' פרומקין, "ארכיטקטורה של מפעלי מים קדומים: קמרונות חביתיים במערכות תת-קרקעיות בישראל", במעבה ההר 6 (תשע"ז), עמ' 157–174
  • ד' רביב, "מקוואות עולי הרגל – תובנות חדשות לאור תגליות מצפון הרי יהודה", מחקרי ארץ יהודה 2 (תשע"ח), עמ' 11–25.
  • ד' רביב, ב' הר-אבן, י' אהרונוביץ' וא' טבגר, "סקר דרום השומרון החדש (2017-2014): תגליות נבחרות ומסקנות ראשוניות", קדמוניות 156 (תשע"ט), עמ' 115–123.
  • ד' רביב, ב' הר-אבן, י' אהרונוביץ' וא' טבגר, "מסתורים במדבר – מערכות מסתור מימי מרידות היהודים ברומאים בספר המדבר של ארץ בנימין ודרום השומרון, במעבה ההר 5 (תשע"ו), עמ' 123–150.
  • ד' רביב, א' טבגר, ב' הר-אבן, י' אהרונוביץ', ב' לנגפורד וע' פרומקין, "סקר ארכאולוגי במערת הנמרים שבדרום-מזרח השומרון – מערת מפלט בתקופת בית שני ובימי מרד בר כוכבא", מחקרי יהודה ושומרון 25 (תשע"ו), עמ' 63–80.
  • ד' רביב, ב' הר-אבן, י' אהרונוביץ' וא' טבגר, "שרידים מתקופת בית שני ועד מרד בר כוכבא בתל תמנה שבדרום השומרון", במעבה ההר 7 (תשע"ח), עמ' 13–50.
  • I. Finkelstein, Z. Lederman and S. Bunimovitz, Highlands of Many Cultures, The Southern Samaria Survey (Monograph Series of the Institute of Archaeolog Tel Aviv University 14), Tel Aviv 1997.
  • Y. Magen, "The Land of Benjamin in the Second Temple Period", in: N. Haimovich-Carmin (ed.), The Land of Benjamin (JSP 3), Jerusalem 2004, pp. 1–28.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • [1], אסף קמר ynet 27/12/2019
  • [2], אסף קמר ynet 16/12/2020
  • [3], דביר רביב, בנימין הר־אבן, יבגני אהרונוביץ׳ ואהרן טבגר, שרידים מתקופת בית שני ועד מרד בר־כוכבא בתל תמנה שבדרום השומרון, "במעבה ההר" - קובץ שביעי, הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, תשע"ח (2017)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דביר רביב, העברת שלושת המחוזות (עפרים, רמתים ולוד) משומרון ליהודה בראשית התקופה החשמונאית:כתב עת=תקציר מאמרים בעברית ybz.org.il
  2. ^ דליה מזורי 15/7/15, התגלית שהוכיחה: מרד בר כוכבא חל גם בשומרון, NRG