סרגוסה

סרגוסה
Zaragoza
סמל סרגוסה סמל סרגוסה	דגל סרגוסה דגל סרגוסה
	בזיליקת אל פילאר ונהר האברו
	בזיליקת אל פילאר ונהר האברו
מדינה	ספרד
קהילה אוטונומית	אראגון
מחוז	סרגוסה
ראש העיר	Jorge Azcón
רשות מחוקקת	מועצת עיריית סרגוסה
בירת העיר	סרגוסה
שטח	973.78 קמ"ר
גובה	199 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	686,986 (2024)
‑ צפיפות	626.86 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	41°39′N 0°54′W / 41.650°N 0.900°W
אזור זמן	UTC +1
	http://www.zaragoza.es
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ספרד רגילה) מדריד ברצלונה בילבאו חיחון ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה סרגוסה

סָרָגֿוֹסָה (בספרדית: Zaragoza,‏ IPA‏: [θaɾaˈɣoθa]) היא עיר בצפון-מזרח ספרד, במחוז סרגוסה, על גדות נהר האברו. היא משמשת כעיר הבירה של הקהילה האוטונומית אראגון, וכן כבירת המחוז שנושא את שמה. בסרגוסה יש כ-650,000 תושבים, נתון שמקנה לה את המקום החמישי בדירוג האזורים העירוניים בספרד. יותר ממחצית מאוכלוסיית אראגון שוכנת בסרגוסה.

סרגוסה שוכנת במרחק כמעט שווה של כ-300 קילומטרים ממדריד, ולנסיה, ברצלונה, בילבאו וטולוז. בזכות מיקומה המרכזי עוברת בה הרכבת המהירה AVE.

מקור השם

שמה של סרגוסה נגזר משמה של הקולוניה קיסראוגוסטה (Caesaraugusta), שייסדו לגיונרים רומיים משוחררים בשנת 14 לפנה"ס, והיא נקראה לכבוד אוגוסטוס קיסר.^[1]

היסטוריה

במקום היה יישוב איברי קטן. בשנת 24 לפנה"ס הוקמה במקום מושבה של יוצאי צבא מהצבא הרומי, בשם קַיְסַר אַוּגוּסְטַה (Caesar Augusta). מאוחר יותר השם התגלגל לקייסרקוסטה (Caesaracosta). כשנכבשה קייסרקוסטה על ידי המוסלמים שובש שמה לסַרַקֻסְטַה (سرقسطة). כשהתפוררה חליפות קורדובה במאה ה-11 קמה בה ממלכת טאיפה, הטאיפה של סרגוסה (אנ'), שהייתה במשך כמאה שנים אחת מהטאיפות הבולטות בספרד, תחת שושלת בַּנוּ הוּד (אנ') (بنو هود). בשנת 1118 נכבשה העיר בידי אלפונסו הראשון "הלוחם" מאראגון, שהפך אותה לבירת ממלכתו.

בזמן מלחמות נפוליאון התחוללו בעיר קרבות קשים, שבעקבותיהם קטנה האוכלוסייה מ-55,000 תושבים ל-12,000 בלבד.

במהלך מלחמת האזרחים הספרדית התרחש בעיר ניסיון מפורסם של כוחותיו של האנרכיסט בואנוונטורה דורוטי להוציא את העיר מידי כוחותיו של פרנקו.

יהודים

בימי הביניים התקיימה בסרגוסה קהילה יהודית חשובה, ששימשה מרכז בולט ללימוד תורה. בישיבות שפעלו בעיר שולבו לימודי פילוסופיה לצד לימוד התלמוד.^[2] לקהילה היו שבעה בתי כנסת, מהם ידועים כיום שניים: בית הכנסת המרכזי "לה מאיור" ובית הכנסת "דה לוס קליסוס" (או "דה סהאן").^[3]

אברהם אבן דאוד, היסטוריון יהודי ספרדי בן המאה ה-12, כתב כי בעקבות מלחמת האזרחים שפגעה בקורדובה במאה ה־11 נמלטו יהודים מהעיר והתיישבו בסרגוסה, שם המשיכו לחיות עד תקופתו.^[4] בניגוד לערים רבות אחרות בספרד, ניצלה קהילת סרגוסה מפרעות קנ"א בשנת 1391, בעיקר בזכות נוכחות המלך בעיר והתערבותו של המנהיג היהודי הבכיר, חסדאי קרשקש.^[5]

ב-1481 מינה הכתר את הנזיר מיגל פרר לאכוף את הפרדת היהודים מיתר תושבי סרגוסה, אך אכזריותו הקיצונית הביאה את המלך פרננדו השני, מלך אראגון להסירו מתפקידו. ב-29 באפריל 1492 הוכרזה בסרגוסה בפומבי בפני פרוקורטורים של הממלכה החלטת הכתר לגרש את כלל היהודים, יומיים לפני שצו הגירוש הוכרז רשמית גם בממלכת קסטיליה השכנה.^[6]

בדומה ליתר קהילות ספרד, הקהילה היהודית בסרגוסה הגיעה לקצה במסגרת גירוש יהודי ספרד בשנת 1492. ב-13 במאי נצטווה רבי צ'אקון, רבה של העיר, על ידי הרשויות המקומיות והאזוריות לעזוב את הרובע היהודי בתוך יום אחד ואת הממלכה בתוך שלושה ימים.^[6] לקראת הגירוש, סודרו תשלומי חובות המיסים ונכסי הקהילה היהודית. למטרה זו מונו שמאים לנכסים, ואחדים ממנהיגי הקהילה, בהם אברהם אבן-איוּט, אצ'אכי גוטינה ובונאפוס אבנרבי, נעצרו לזמן קצר; העיקר הוטל על יוסף אבוזמל, אוצר הקהילה, ומוסא סדוסילו, שכלל העברת בתים וגן ברובע היהודי לנוטריון חואן אזנאר גוואלארט.^[6] בנוסף, הוטלו חלקים מן התשלום על אברהם אבן-איוּט, מוסא אבוזמל, שמואל אבן-רבי (המכונה "פטרון") ואדרט אנינאי.^[6] מרבית חברי הקהילה עזבו את העיר בין ה-27 ל-29 ביולי 1492, בדרך כלל לעבר נמל סגונטו ממנה הפליגו לארצות אחרות. חלק עזבו גם ב-18 וב-30 ביולי.^[6]

בחודשים שלאחר הגירוש פיקחו הכתר והאינקוויזיציה על חילוט והעברת רכוש הקהילה, שכלל ספרי תורה, כתרי כסף, בדים מעוטרים וחפצי פולחן נוספים. רבים מהפריטים הללו פורקו לשם ערכם החומרי, חולקו מחדש או ניתנו לעירייה ולמוסדות דת נוצריים. בספטמבר ובדצמבר 1493 קיבלה העיר רשמית את הרובע היהודי ואת הבניינים המשויכים לו.^[6]

בקרב מגורשי ספרד שהתיישבו באימפריה העות'מאנית נפוצה אגדה, שהשתמרה במסורות שונות, על נס שהתרחש בסרגוסה בימי הביניים והציל את יהודיה מגורל מר.^[7] לפי אחת הגרסאות, לרגל יום הולדתו של מלך ספרד נערכה בעיר תהלוכה חגיגית, ויהודי סרגוסה נצטוו להשתתף בה תוך שהם נושאים את סמלי דתם – ובהם ספרי תורה. מחשש לחילול הקודש, החליטו לשאת רק את תיקי הקלפים הריקים, ללא ספרי התורה עצמם. אולם משומד מקומי הלשין על כך למלך, והאשים את היהודים בביזוי המלך. על פי האגדה, בליל התהלוכה הופיע אליהו הנביא, פגש את שמש בית הכנסת, והורה לו להחזיר את ספרי התורה לתוך תיקיהם. כאשר הגיע רגע האמת והמלך דרש לבדוק את התיקים – נמצאו בהם הספרים, בשלמותם. המלך התרצה, התרשם מכבוד היהודים למסורתם ולשלטונו, וציווה להוציא להורג את המלשין. לזכר האירוע נקבע חג בשם "פורים דסרגוסה".^[7] החוקרת מתילדה כהן-סראנו תיעדה את קיומו של חג זה גם בדורות מאוחרים יותר: משפחת בכר מאיסטנבול שבטורקיה, למשל, נהגה לציין את היום בחלוקת ממתקים וקריאת מגילה מיוחדת – בעברית ובלאדינו.^[7]

דמוגרפיה

ההתפתחות הדמוגרפית של סרגוסה בין השנים 1991 ו-2004
1991	1996	2001	2004
594,394	601,674	614,905	638,799

אתרים

בזיליקת אל פילאר (El Pilar, "העמוד"), כנסייה בסגנון הבארוק, הבנויה סביב העמוד שעליו, על פי המסורת, התגלתה מרים, אם ישו ליעקב הקדוש בשנת 40 לספירה. במקום הייתה קיימת קפלה במשך שנים רבות. הכנסייה שקיימת היום נבנתה החל מ-1754 במצוותו של פרננדו השישי מלך ספרד. משמשת במשותף עם קתדרלת לה סאו כמושב הארכיבישוף.
קתדרלת לה סאו (מושב הארכיבישוף יחד עם בזיליקת אל פּילאר), שמשלבת בתוכה סגנונות אדריכליים רבים.
ארמון אַלְחַפֵרִיַה, שבנה ג'עפר משושלת בנו הוד. הוא אחד המבנים המוסלמיים המרשימים ביותר בצפון ספרד. כיום הוא משמש מושבו של הפרלמנט האראגוני.

אירועים

בשנת 2008 התקיימה תערוכת אקספו בעיר ובה השתתפו כתשעים וארבע מדינות.

ערים תאומות

פוארטו ריקו פונסה, פוארטו ריקו

ראו גם

תור הזהב של יהדות ספרד

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של סרגוסה (בספרדית)
"סַרַגוֹסָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 286–287, באתר היברובוקס
ירדן גור, ‏שלושה ימים בסרגוסה - בירת ממלכת אראגון, באתר GoTravel
סרגוסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סרגוסה (ספרד), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ חיים ביינארט, סרגוסה, האנציקלופדיה העברית כ"ן, תשל"ד, עמ' 511
^ Marciano, Yoel (2019). Sages of Spain in the Eye of the Storm: Jewish Scholars of Late Medieval Spain. Jerusalem: Bialik. p. 231. ISBN 978-965-536-266-4.
^ Mann, Vivian B. (2019-10-18), "Synagogues of Spain and Portugal during the Middle Ages", Jewish Religious Architecture (באנגלית), Brill, p. 152, doi:10.1163/9789004370098_010, ISBN 978-90-04-37009-8, נבדק ב-2025-07-09
^ גרשון דוד כהן (ע), ספר הקבלה לר' אברהם אבן דאוד הלוי, פילאדלפיא: החברה היהודית להוצאת ספרים אשר באמריקה, תשכ"ז, עמ' 53–54
^ Meyerson, Mark (2018). "The Iberian Peninsula under Christian rule". In Chazan, Robert (ed.). The Cambridge History of Judaism: Volume 6: The Middle Ages: The Christian World. The Cambridge History of Judaism. Vol. 6. Cambridge: Cambridge University Press. p. 161. doi:10.1017/9781139048880. ISBN 978-0-521-51724-9.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Haim Beinart, תרגום: Jeffrey M. Green, The Expulsion of the Jews from Spain, Oxford: The Littman Library of Jewish Civilization in association with Liverpool University Press, 2001, עמ' 15, 33, 102–104, 202, 226, 245
^ ¹ ² ³ ירון בן-נאה, תורכיה, ירושלים: הוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח; משרד החינוך, 2010, קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים, עמ' 119–120

הערים הגדולות של ספרד אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2021^{[אוכלוסין 1]}
^ SPAIN: Autonomous Communities and Major Cities
	דירוג	שם	קהילה אוטונומית	אוכלוסייה	דירוג	שם	קהילה אוטונומית	אוכלוסייה
מדריד ברצלונה
	1	מדריד	מדריד	3,277,451	11	אליקנטה	ולנסיה	338,768	ולנסיה סביליה
	2	ברצלונה	קטלוניה	1,627,559	12	קורדובה	אנדלוסיה	322,327
	3	ולנסיה	ולנסיה	788,842	13	ואיאדוליד	קסטיליה ולאון	297,370
	4	סביליה	אנדלוסיה	684,340	14	ויגו	גליסיה	294,650
	5	סרגוסה	אראגון	681,430	15	חיחון	אסטוריאס	269,311
	6	מאלגה	אנדלוסיה	578,063	16	ל'אוספיטלט דה ליוברגט	קטלוניה	265,003
	7	מורסיה	מורסיה	459,778	17	ויטוריה	חבל הבסקים	252,953
	8	פלמה דה מיורקה	האיים הבלאריים	424,837	18	לה קורוניה	גליסיה	245,541
	9	לאס פאלמאס	האיים הקנריים	380,667	19	אלש	ולנסיה	235,566
	10	בילבאו	חבל הבסקים	345,749	20	גרנדה	אנדלוסיה	233,680

[1] חיים ביינארט, סרגוסה, האנציקלופדיה העברית כ"ן, תשל"ד, עמ' 511

[2] Marciano, Yoel (2019). Sages of Spain in the Eye of the Storm: Jewish Scholars of Late Medieval Spain. Jerusalem: Bialik. p. 231. ISBN 978-965-536-266-4.

[3] Mann, Vivian B. (2019-10-18), "Synagogues of Spain and Portugal during the Middle Ages", Jewish Religious Architecture (באנגלית), Brill, p. 152, doi:10.1163/9789004370098_010, ISBN 978-90-04-37009-8, נבדק ב-2025-07-09

[4] גרשון דוד כהן (ע), ספר הקבלה לר' אברהם אבן דאוד הלוי, פילאדלפיא: החברה היהודית להוצאת ספרים אשר באמריקה, תשכ"ז, עמ' 53–54

[5] Meyerson, Mark (2018). "The Iberian Peninsula under Christian rule". In Chazan, Robert (ed.). The Cambridge History of Judaism: Volume 6: The Middle Ages: The Christian World. The Cambridge History of Judaism. Vol. 6. Cambridge: Cambridge University Press. p. 161. doi:10.1017/9781139048880. ISBN 978-0-521-51724-9.

[:02-6] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Haim Beinart, תרגום: Jeffrey M. Green, The Expulsion of the Jews from Spain, Oxford: The Littman Library of Jewish Civilization in association with Liverpool University Press, 2001, עמ' 15, 33, 102–104, 202, 226, 245

[:0-7] ¹ ² ³ ירון בן-נאה, תורכיה, ירושלים: הוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח; משרד החינוך, 2010, קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים, עמ' 119–120

[8] SPAIN: Autonomous Communities and Major Cities

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[אוכלוסין 1]

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: סרגוסה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סרגוסה