סרוגים (סדרת טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרוגים
Srugim.jpg
סוגה דרמה
חברת הפקה אבוט-ברקאי הפקות
טליסמה הפקות
יוצרים חוה דיבון
לייזי שפירא
כותבים יעל רובינשטיין
אילן אשכולי
רננית פרשני
שמואל חיימוביץ'
ישי גולדפלם
אורי אלון
גליה כהן
בימוי לייזי שפירא
שחקנים יעל שרוני
טלי שרון
שרון פאוסטר
אוהד קנולר
עמוס תמם
פרסים פרס סדרת הדרמה המקורית הטובה ביותר בפרס האקדמיה לטלוויזיה
פסקול רון קליין
ארץ מקור ישראלישראל  ישראל
שפות עברית
מספר עונות 3
מספר פרקים 45
הפקה
מפיק יונתן ארוך
דקלה ברקאי
מפיקים בפועל יוליה שיפטר
יסכה גור
עורכים גלעד אריאל
טל קלר
אתר צילומים ירושלים, תל אביב, נופי פרת
צלמים רם שוויקי
אורך פרק כ-40 דקות
שידור
רשת שידור עונה 1: yes stars ישראלי, רשת (ש.ח.)
עונה 2 ו-3: yes stars Drama HD, ערוץ 10 (ש.ח. לעונה 2), כאן 11
תקופת שידור מקורית 23 ביוני 200829 בינואר 2012
קישורים חיצוניים
סרוגים ב-yes וואלה!
דף הסדרה ב-IMDb

סרוגים היא סדרת דרמה ישראלית שבוימה בידי לייזי שפירא ונוצרה במשותף על ידו ועל ידי חוה דיבון. הסדרה הופקה בידי יונתן ארוך ודקלה ברקאי, עורך התסריט הראשי היה יוסי מדמוני. הסדרה שודרה במקור על ידי yes הטלוויזיה בלוויין ולאחר מכן גם בערוץ 2 ובערוץ 10. שלוש עונותיה, בנות 15 פרקים כל אחת, שודרו בין יוני 2008 לינואר 2012. היא זכתה לאחוזי צפייה גבוהים ובחמישה פרסי האקדמיה הישראלית לטלוויזיה.

העלילה עסקה בחייה של קבוצת רווקים ורווקות ירושלמים מהמגזר הדתי לאומי. מאחר שלא נישאו, הם התקשו להשתלב במסגרות הדתיות הקיימות ותחת זאת הצטרפו לתת-החברה המכונה "הביצה הירושלמית" בקטמון וסביבתה, המורכבת מאנשים דומים להם. הסדרה הציגה נקודות חיכוך שונות בחברה הדתית-לאומית – רווקות מאוחרת, בעיות שונות בחיי הנישואין, הומוסקסואליות, יציאה בשאלה ועוד – ועוררה הד ציבורי גדול במגזר הדתי.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפעת והודיה, חברות בנות שלושים שלמדו בעבר באולפנה, הן שותפות לדירה בקטמון. נתי, חבר ילדות של יפעת, שוכר דירה עם אמיר, שהתגרש לאחר נישואים קצרים. חברה נוספת שמצטרפת אליהם היא רעות, רואת חשבון מצליחה. החמישה מתיידדים ומבלים ביחד את ערבי שבת על מנת להתגבר על בדידותם האישית ב"ביצה".

אהבתה הישנה של יפעת אל נתי מתעוררת, אך הוא בוחר להתעלם ממנה. הודיה פוגשת את ד"ר אברי החילוני (חוקר ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית), ומסתירה ממנו את היותה דתיה. אמיר פוגש את אלישבע, אחותה הצעירה של רעות, אך הם נפרדים כשהיא מגלה שהוא גרוש. רעות מעוניינת לעלות לתורה במניין נשים, ומשכנעת את יוחאי, השמרן, ללמד אותה את ההפטרה, וזה מתאהב בה. הוא מנשק אותה במפתיע ומציע לה נישואין מיד אחר-כך, אך היא מעדיפה להמשיך לצאת איתו, כדי להכירו טוב יותר. במקביל, היא יוצאת עם אחר. אמיר פוגש את גרושתו נעמה, ומתוך בדידותם הם מקיימים יחסי אישות ונאלצים להתגרש מחדש בגט לחומרא.

לבסוף מתוודה יפעת בפני נתי על אהבתה אליו. תחילה נראה שהוא נעתר, אך כבר למחרת הוא נעלם. סודה של הודיה מעיק על היחסים בינה ובין אברי, והיא מחללת שבת לראשונה בחייה ונוסעת עמו לים, שם היא מספרת לו את האמת. יפעת עוברת לגור בהתנחלות המבודדת "מעלה אלישע" (במציאות - נופי פרת). נתי מתחיל לחשוש למות לבד, בעקבות פטירת מכר (רווק) שלו. הודיה טובלת במרמה במקווה כדי שתוכל לקיים יחסי מין עם אברי, אך נרתעת לבסוף ומחליטה להיפרד ממנו, משום שהפערים הדתיים ביניהם, גדולים מדי. יוחאי מתחיל להתעניין בכסף בעקבות היכרותו עם רעות, וזו מתרחקת ממנו.

אמיר מתאהב ביפעת, והם מתחברים בהדרגה. נתי יוצא עם ניצן העשירה והשתלטנית, אך נרתע מאופיה ועוזב אותה. אמונתה של הודיה ממשיכה להתערער לאחר שהיא פוגשת אחיינית שפונתה בהתנתקות ואת דב אלבוים, המחזקים את הספקות שמפעמים בתוכה. היא מצהירה בפני יפעת על כוונתה לצאת בשאלה. אמיר מתוודה בפני יפעת על יחסי המין עם גרושתו והגירושים בפעם השנייה. היא כועסת ומבקשת שילך. במקביל נתי בא להודיע ליפעת, שהוא אוהב אותה, והיא משליכה גם אותו, ממנה והלאה. אמיר ונתי מתגוששים בגלל הבגידה של נתי. אך משלימים. יפעת מחליטה לבסוף לחזור לירושלים, ולאפשר להודיה לגור עימה. בסוף העונה רעות מודיעה ליוחאי שלא תינשא לו, מתפטרת מעבודתה ויוצאת למסע ארוך בהודו.

עונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה השנייה נפתחת עם חתונתם של יפעת ואמיר. במהלך העונה יתברר להם שחיי הנישואין טומנים בחובם התמודדויות. בין השאר הם מתמודדים עם קושי להביא ילדים ועקרות הלכתית.

נתי מתאבל על מות אמו, ומתקרב אל אחיו הצעיר, רועי. האחים, שלא הסתדרו עד כה, מוצאים את עצמם שותפים שלא מרצון. הדברים מסתבכים כשרעות, ידידתו של נתי, מתאהבת ברועי, בעוד הלה נאבק בזהותו כהומוסקסואל ואינו מצליח לחוש כלפיה רגשות רומנטיים. נתי עצמו מתאהב בדפנה, גרושה ואם לילד בן עשר העובדת בבית החולים כליצנית רפואית.

הודיה חיה בעולם החילוני, עובדת כמלצרית בבר, ופוגשת שם את אסף, דתי לשעבר שממלצר איתה. הקשר ביניהם מסתיים כשהוא חוזר בתשובה. אביהם של נתי ורועי מתחיל לצאת עם אלמנה מבוגרת, למורת רוחם, ומחליט להתחתן עמה.

עונה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת העונה רועי מתחתן עם רבקי החרדית. נתי מתגורר עם שותף חדש, עזריה בן עטר - משורר דתי אלכוהוליסט, אגוצנטרי ומסורבל. נתי מתאהב בתהילה, ארוסתו לשעבר, שנדרה שלא תצא עם אחר עד שעזריה ימצא אהבה חדשה. נתי מנסה לשדך בינו לבין רעות כדי שתהילה תיעתר לו. אמיר מתפטר מעבודתו לאחר שהמנהלת לא הסכימה להעביר אותו לתפקיד רב האולפנה. הוא מתקבל כשליח הסוכנות לחו"ל, אך דוחה את המשרה מחשש שאשתו ההרה, שהסכימה לתוכניתו באי-רצון, לא תהיה מאושרת. רעות מסדרת לו עבודה כפקיד קבלה במשרד שלה. לבסוף, הוא מקבל מלגה ללימודים בכולל עם הוצאות מחיה. יפעת מצטרפת למשרד יחסי ציבור חרדי.

הודיה עובדת כמורה באולפנה ומתקשה לחנך את התלמידות לדרך שאינה חיה לפיה. היא פוגשת את אברי ונשברת כשהוא מודיע לה על אירוסיו. הוא מתקשר אליה במפתיע ואומר לה שביטל את הכל ושהוא רוצה בה. הם מתכננים להתחתן, אך הודיה מתחרטת ועוזבת אותו שוב.

רעות מתאהבת בעזריה והם נכנסים לקשר. עקב כך מצליח נתי לשכנע את תהילה לצאת עמו. עזריה משתכר ומתוודה בפני רעות שאינו אוהב אותה, והיא עוזבת אותו. היא כועסת כשהודיה נענית להצעתו של עזריה לשדר לצידו ברדיו, אך הן מתפייסות. רעות מרגישה טוב לאחר שהיא מנחמת את רועי שעה שנתי מטפל באשתו ההרה.

אמיר מתחיל ללמוד בכולל ויוצר קשר קרוב עם החברותא שלו, אריאל. הוא נוסע בעקבותיו להתגורר ולעבוד מספר שבועות בחווה חקלאית בנגב, לפני הלידה הצפויה של יפעת. בעודו שם יולדת יפעת בחודש השמיני בן פג. נתי מציע נישואים לתהילה. היא מסכימה אך אומרת שעליה לדבר עם עזריה. לאחר השיחה איתו היא מודיעה לנתי שהיא חוזרת לארוסה לשעבר. הודיה מקבלת תוכנית ברדיו, מבקשת להתפטר אך חוזרת בה והופכת לשדרנית אהודה.

בסוף הסדרה נותרות מספר שאלות פתוחות. באיזו עבודה יעסוק אמיר? במהלך מרבית העונה הוא חיפש את מקומו ותחום העיסוק שמעניין אותו, ובסופה הוא מוצא עבודה בנגרייה. זאת לאחר שהוא מגלה יכולות גבוהות בנגרות בעת שהכין עריסה לבנו החדש. אך האם ידבק בעבודה או שמא יוותר גם עליה? כמו כן מה צופה להם עתידם הרומנטי של נתי ורעות. השניים הם היחידים מבין קבוצת החברים שנותרו בסופה של הסדרה ללא בני זוג. זאת לאחר שהודיה חוזרת אל אברי. יוצרי הסדרה ניסו, ככל הנראה, לרמוז על קשר עתידי בין נתי לבין רעות באמצעות חיזוק הידידות בין השניים במהלך העונה ובפרקה האחרון של הסדרה הם מבלים יחד לילה ובוקר בחוות בודדים בנגב (החווה בה אמיר עבד). האם החיבור בין השניים אמיתי, או שמא הם מחפשים אחד בשני את המקלט הנפשי מהאהבות הנכזבות ומהבדידות.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברי (זהר שטראוס): דוקטור לארכאולוגיה חילוני שיוצא עם הודיה.
  • יוחאי (מוטי ברכר): בחור שמרן, תלמיד ישיבת "מרכז הרב" שמלמד קריאה בתורה, יוצא עם רעות.
  • אלישבע (מעין וינשטוק): אחותה הצעירה של רעות, יוצאת תקופה קצרה עם אמיר.
  • נעמה (נועה קולר): גרושתו הטרייה של אמיר, חוזרת לקשר עמו אך הם מתגרשים שוב. נישאת מחדש לאחר מכן.
  • ניצן (יובל שרף): בתו הדומיננטית של תורם לבית החולים בו עובד נתי, יוצאת עם נתי.
  • יעלי (אורנה פיטוסי): אם לשלושה ילדים, שכנתה של יפעת בהתנחלות.
  • שבות (נינה טראוב): אחייניתה הצעירה של הודיה שבאה לבקרה. ממפוני גוש קטיף.
  • שירה (לירון וייסמן): מכרה מילדות של נתי. כשהיא מופיעה מחדש הוא מציע לה נישואין, אך מתחרט במהרה.
  • גרשון (מיכי ורשביאק): אביהם של נתי ורועי.
  • אסף (גל פרציגר): יוצא בשאלה, נפגש עם הודיה בבר ששניהם עובדים בו ונוצרת ביניהם זוגיות.
  • דפנה (נתי קלוגר): ליצנית רפואית ואם חד הורית שנתי פוגש בבית החולים ומתאהב בה.
  • ורה (ריימונד אבקסיס): חברה וארוסתו של גרשון, אביהם של נתי ורועי. מתקבלת בקרירות מצד נתי.
  • שוקי (גיא פינפטר): רופא, חבר של נתי מבית החולים.
  • חני ופייגי (שירה קצנלנבוגן ומלי לוי): זוג נשות קריירה חרדיות, בעלות משרד יחסי ציבור.
  • רועי (אורי לחמי): אחיו הצעיר של נתי, במהלך העונה השנייה מתחיל לצאת עם רעות, אך בהמשך מתגלה כהומוסקסואל, ומתייסר בקשר לזהותו המינית והאפשרויות העומדות בפניו, נישא לריבקי בתחילת עונה שלישית.
  • תהילה (דקלה אלקסלסי): חוזרת בתשובה, חיה בנחלאות, אומנית.
  • עזריה בן עטר (ישראל ברייט): שותפו החדש של נתי. משורר, בוהמיין ושבור לב לאחר שתהילה ביטלה אירוסין עמו. בעל תוכנית רדיו יומית בה הוא מקריא משיריו ומשירי אחרים.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחותה של הסדרה החלה ב-2005 כשחוה דיבון ולייזי שפירא, שהכירו בעת לימודיהם בבית-הספר לקולנוע 'מעלה', התמודדו בתחרות מטעם קרן גשר להכנת סרט על יחסי דתיים-חילונים[1] המתווה שהגישו עסק ברומן בין רווק מרמת-גן למתנחלת מחברון. שפירא סיפר כי את הרעיון לעלילה דומה הגה כבר כשלמד בשנה ב', בערך ב-2000, אך לא מימש אותו[2]. התסריט נפסל, אך יונתן ארוך – שהיה החונך שלהם בעת הכתיבה – הציע להם לחבר עוד אחד. התסריט השני התמקד בדמותו של רווק ירושלמי בשם נתי, הנואש מלחפש בת זוג ומחליט להתחתן בכל מחיר. גם מתווה זה נפסל, והשניים שבו לעיסוקיהם הרגילים[3].

כעבור שנה, חזר אליהם ארוך בהצעה להכין סדרת טלוויזיה על חיי הרווקים והרווקות הדתיים בירושלים. דיבון ושפירא הגו מתווה לסדרה לה תכננו לקרוא "כובשי קטמון"; שם זה נדחה על ידי חברות הטלוויזיה[4]. ב-20 ביולי 2006 דווח לראשונה על מגעים ראשונים בין ארוך והמפיקה דקלה ברקאי לבין yes וקשת במטרה למכור את הזכויות על התוכנית, לה ניתן השם הזמני "סקס והעיר הקדושה." עקב העלויות הגבוהות, בחנו החברות אפשרות להקרינה קודם בלוויין ורק אחר כך בטלוויזיה המסחרית[5]. לאחר ש-yes אישרה את העסקה, צירף ארוך לשני היוצרים צוות כותבים שמנה מספר בוגרי 'מעלה' ואת שמואל חיימוביץ', והוחל בחיבור תסריט באורך מלא[4]. הכותבים הצעירים היו מרביתם יוצאי "הביצה הירושלמית" גם הם, וביססו את העלילה על התנסויותיהם[6]

הליהוקים לסדרה נערכו בספטמבר-אוקטובר 2007[7][8]. לבסוף היה זה ארוך שהעניק את השם "סרוגים"[4], לקראת סוף אוקטובר. בשלב זה הסתיימו[9] הצילומים נערכו בחורף 2008. כל צילומי הפנים נעשו בתל אביב מטעמים של חסכון בעלויות, אך המפיקים הקפידו לערוך את צילומי החוץ בירושלים, באזור קטמון ובאוניברסיטה העברית. כמו כן, נערכו צילומים גם ביישוב נופי פרת, ששימש תחליף להתנחלות הבדיונית בסדרה[4]. הפרק הראשון עלה לשידור ב-23 ביוני 2008 והאחרון ב-6 באוקטובר.

העונה השנייה צולמה בקיץ 2009 בטכנולוגיית הפרדה גבוהה[10]. שידוריה, שהחלו ב-10 בינואר 2010 והסתיימו ב-9 במאי, לוו בפאנל אינטרנטי בשם "המסרגה" בהנחיית עינת ברזילי, בו עסקו האורחים בסוגיות שהעלתה הסדרה. ב-21 בפברואר 2011 החלו צילומי העונה השלישית[11], ששודרה בין ה-23 באוקטובר 2011 ל-29 בינואר 2012. בראשית מאי 2012 הודיעו דיבון ושפירא כי "סרוגים" תרד מהאוויר והם לא יפיקו עונה רביעית[12]

קבלת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתוני צפייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כששודרה ב-yes בקיץ 2008, זכתה העונה הראשונה של "סרוגים" להצלחה ניכרת. היא הגיעה לקהל השלישי בגודלו ביום השידור שלה, והייתה אחת הנצפות בקרב הצופים בלוויין בכלל[13] בנוסף לכך, מאות אלפי גולשים צפו בה באתר החברה. מספר ימים לאחר עליית הפרק הראשון לרשת, נרשמו כבר 240,000 כניסות אליו. כחמישה שבועות לאחר הבכורה הודיעה yes על כוונתה להפיק עונה שנייה לנוכח הפופולריות של הסדרה[14]. מלבד השידור המורשה באינטרנט, דווח על הורדות לא-חוקיות רבות. לנוכח הביקוש הגדול, ארגן הבמאי הקרנות ציבוריות ברחבי הארץ, כולל בסינמטק ירושלים[15]. שבוע לפני עליית העונה השנייה, נרשמו למעלה מ-3,000,000 צפיות במצטבר בפרקי העונה הראשונה באתר הבית[16]. בארבעת חודשי שידורה, הגיעה העונה השנייה פעמיים למקום הראשון בדירוג הצפיות החודשי בyes וואלה! ופעמיים למקום השני[17]. פרק הבכורה שלה היה הקטע הנצפה ביותר באתר לשנת 2010[18]. סקר TIM דירג בקביעות את העונה האחרונה במקום השלישי מבחינת החשיפה אליה באינטרנט, כש-11% מכלל הגולשים בישראל צפו בה בנובמבר 2011[19] ו-15% בינואר 2012[20]. העונה השלישית הייתה המצליחה מבין כולן, ועלתה על קודמותיה במספרי הצופים[21].

הסדרה נמכרה גם לטלוויזיה המסחרית הרגילה. כשהוקרנה העונה הראשונה בערוץ 2 על ידי הזכיינית רשת בין ה-18 באפריל ל-25 ביולי 2009, התברגו כל פרקיה במחצית השנייה של עשרים התוכניות הנצפות ביותר בכל שבוע. בממוצע, לסדרה היה שיעור צפייה של 13.85%, נתח שוק (מתוך צופי הטלוויזיה בשעת השידור) של 22.4% וקהל של 251,000 משקי בית. הפרק המצליח ביותר היה מס' 13 (שודר ב-11 ביולי) עם שיעור של 16.9%, נתח של 29% ו-307,000 משקי בית. הנתונים הנמוכים ביותר נרשמו לפרק מס' 6 (23 במאי), עם 10.5%, 16% ו-191,000 בהתאמה[22]. לאחר המעבר לערוץ 10, הביא השידור החוזר של העונה השנייה נתונים נמוכים בהרבה. הפרקים, שהוקרנו בין ה-16 באוקטובר 2010 ל-29 בינואר 2011, זכו לשיעור צפייה ממוצע של 4.44% בלבד, ואף אחד מהם לא נכנס לעשרים המובילות[23].

"סרוגים" שודרה גם בערוץ היהודי בכבלים בארצות הברית (עם כתוביות באנגלית): העונה הראשונה עלתה בפברואר 2010 והשנייה בנובמבר 2011[24][25]. הסדרה זכתה להצלחה בקרב צעירים אורתודוקסים מודרניים בניו יורק[26].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2009, שנערך ב-28 באוגוסט אותה שנה, הייתה העונה הראשונה של הסדרה המובילה בסוגת הדרמה עם שש מועמדויות[27], מתוכן זכתה לבסוף בארבע קטגוריות: פרס סדרת הדרמה המקורית הטובה ביותר, פרס התסריט הטוב ביותר בסדרת דרמה לצוות הכותבים בראשות שפירא ודיבון, פרס השחקנית הטובה ביותר ליעל שרוני ופרס עיצוב התלבושות לסרי סובול.[28][29] שפירא ואוהד קנולר, שהיו מועמדים בהתאמה לפרסים לבמאי ולשחקן הטובים ביותר, לא זכו. טלי שרון הייתה אף היא מועמדת לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסדרה[30].

בטקס פרסי האקדמיה לשנת 2010 הייתה העונה השנייה של "סרוגים" בעלת המספר הרב ביותר של מועמדויות, שבע במספר: לסדרת הדרמה הטובה ביותר, לתסריט הטוב ביותר, לבמאי הטוב ביותר ומועמדויות כפולות לשחקן הטוב ביותר (קנולר ועמוס תמם) ולשחקנית הטובה ביותר (שרוני ושרון)[31]. למרות זאת, היא זכתה בפרס אחד בלבד, עבור התסריט[32]. בטקס לשנת 2012 הייתה העונה השלישית מועמדת בקטגוריה אחת בלבד, זו של סדרת הדרמה הטובה ביותר[33], והפסידה ל'30 ש"ח בשעה'[34].

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירון טן-ברינק, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", כתב עם סיום העונה הראשונה:

"סרוגים" היא סדרת הדרמה הטובה ביותר ששודרה כאן בשנה החולפת. מקסימה. מרגשת. אותנטית. אי אפשר היה שלא להתאהב בה. כבר עם סיומה אמש התחלתי להתגעגע ולספור לאחור לקראת העונה השנייה, בהנחה שתהיה כזאת ולא אצטרך להפציץ את משרדי yes בנשק בלתי קונבנציונלי.

"ידיעות אחרונות", 7 באוקטובר 2008

אסף שניידר, המבקר של "מעריב", כתב:

המון מחמאות כבר ניתנו לסדרה "סרוגים", שהסתיימה אמש. לכן אפשר להסתפק במילים מועטות, ורק לשוב ולומר שהיה פשוט תענוג להיווכח שאפשר ליצור סדרה שיוצאת מגבולות הדיכי התל אביבי. סדרה שעוסקת בזוגיות וביחסים תחת מגבלות צניעות והופכת את החיסרון-לכאורה ליתרון, ומצליחה להכניס אוכלוסייה מנוכרת ומתנכרת לביקור בעולמה של אוכלוסייה אחרת, חדשה. פשוט יופי.

"מעריב", 7 באוקטובר 2008[35]

תגובת המבקרים לעונה השנייה הייתה אוהדת פחות. אבי שושן, מבקר "ידיעות אחרונות", ציין כי:

העונה הראשונה של "סרוגים" הייתה מקרה נדיר של טלוויזיה משובחת... בעונה השניה, ניסו היוצרים לטפל בכל בעיות המגזר באשר הן, כמו: הומוסקסואליות, בעיות פוריות, כתם הגירושין וחזרה בשאלה - והפכו אותה למישמש חינוכי שנועד להביע נאורות, אבל בדרך הרס את התמימות שהייתה אופיינית לסדרה[36]


אבי סגל כתב בטורו ב"בשבע" לרגל ירידת העונה השלישית:

ההצלחה הגדולה מכולן, זו שהפכה את הסדרה לחלוצה ופורצת דרך, היא הייצוג האמין של התת-מגזר הקרוי 'הביצה הירושלמית'... היוצרים לייזי שפירא וחוה דיבון הולידו את מה שנראה לפני כן דמיוני יותר מהוביטים – דמויות דתיות אנושיות בסדרה מבדרת ומצליחה. כל סדרה מגזרית מוצלחת בעתיד, אם תהיה כזו, תטפס על כתפיה של 'סרוגים'[37]

דיון ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה עוררה עניין נרחב בציבור הדתי-לאומי, שסיפק לה את מרבית קהל הצופים, וזכתה לאזכורים רבים בעיתונות המגזרית[13]. עקב העיסוק בנושאים טעונים, בראש ובראשונה סוגיית הרווקות המאוחרת והשפעותיה, התפתחו חילוקי דעות לגבי תוכני הסדרה ואף עצם הצפייה בה. מספר רבנים יצאו נגדה, בעיקר מטעמים של חוסר צניעות[38][39] הרב שלמה אבינר פסק כי אין לצפות בסדרה, משום ש"יש שם ניבול פה ופריצות... גם לא חסר (תוכן) זול, רדוד וטיפשי", וכי הסדרה היא "עלבון לציבור הדתי לאומי"[40]. בנוסף נטען גם כי הכותבים שיבצו מספר טעויות בתסריט. כך, למשל, בפרק 9 מתלבטת רעות (שרון פאוסטר) האם לצאת עם שני בחורים, ומצטטת את הרב אבינר עצמו בעניין זה: "אפילו הרב אבינר אמר שמותר לצאת עם שניים במקביל". הרב אבינר טען בעקבות זאת שפסיקתו סולפה, וכי אין לצאת עם שניים במקביל, אלא "רק במקרים יוצאי דופן, כאשר היא מבוגרת ואוזל הזמן, והבחור משתהה בהחלטתו, ואז הברירה החלופית היא לנתק את הקשר איתו"[41]. לעומתו, כתבה ציפי חוטובלי כי "סרוגים" היא "עוד תחנה חשובה באבולוציה התרבותית הדתית, שרוצה לצאת מהבועה, ולהראות שאפשר ליצור יצירה טלוויזיונית מצוינת גם כשהבמאי חובש כיפה, ולתסריטאית יש חצאית."[42]

פסקול הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסדרה נכתב על ידי רון קליין. כל פרק בסדרה פותח בשיר הנושא "אנה אפנה" שנכתב ומבוצע על ידי הזמר ארז לב ארי ונחתם בשיר השייך לסוגה מוזיקה יהודית מקורית.

העונה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "דרור יקרא" - מילים: דונש בן לברט, ביצוע: יונתן רזאל
  2. "צו השעה" - גבריאל חסון
  3. "יהי שלום" - לחן: הרב שלמה קרליבך, ביצוע: נשמה קרליבך
  4. "ברוך השם" - אתי אנקרי
  5. "כמה שמים" - להקת המדרגות
  6. "אשא עיניי" - ביצוע: אהרן ויונתן רזאל
  7. "איילת חן" - מאיר בנאי
  8. "היינו שמחים" - להקת המדרגות

9. "ואני אשיר" - אתי אנקרי
10. "מנוחה ושמחה" - ביצוע: פרחי מיאמי
11. "וארשתיך לי" - יונתן רזאל
12. "לך לך" - להקת בין השמשות
13. "שבת" - עדי רן
14. "מהרה" - פרחי מיאמי
15. "אנה אפנה" - ארז לב ארי בגרסה מלאה

העונה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "את פניך" - יונתן רזאל
  2. "קול דודי" - נעמי טפלו
  3. "אילו פינו" - מתוך נשמת כל חי, ביצוע: להקת עלמא
  4. "לב חדש"' - נעם יעקובסון.
  5. "עונג" - נפתלי אברמסון.
  6. "כוכבי בוקר" - אביתר בנאי.
  7. "שפל רוח" - המדרגות.
  8. "התבודדות" - חנן ישראל בוהדנה

9. "לב שבור" - גבריאל חסון
10. "אחד אלוקינו" - א גרוייסע מציאה
11. "עולם של חסד" - להקת דברים בעלמא
12. "לשם ייחוד" - סיני תור
13. "יה ריבון" - רונן שטרן
14. "שמע קולנו" - יובל סלע
15. "בבוא יומי" - ארז לב ארי

העונה השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "אין יאוש" - א גרוייסע מציאה
  2. "קומי רוני" - סולפארם
  3. "שמח" - אודי דוידי
  4. "בזכות שיר השירים" - אורה ברנס
  5. "אנא בכח" - בביצוע אהרון סגל
  6. "יש אהבה" - אוהד חתוכה
  7. "שיר" - להקת עלמא למילים של יונה וולך
  8. "יעלה יעלה" - מילים: ר' ישראל נג'ארה, ביצוע: התזמורת האנדלוסית הישראלית מארחת את ג'ו עמר

9. "צל חולף" - המדרגות
10. "רוץ בין עצי הזית" - אהרון רזאל
11. "ענני" - אליעד אליהו
12. "אשמה" - מילים ולחן: עציון מאיר, ביצוע: להקת דברים בעלמא
13. "למה השמש" - חם ומחמם בום
14. "אשא עיני" - לחן: הרב שלמה קרליבך, שירה: נשמה קרליבך ו-The Green Pastures Baptist Church Choir 15. "בוקר טוב" - מילים לחן עיבוד ושירה: ארז לב ארי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגית רוטנברג ועמנואל שילה, ‏בחתונה זה יעבור, באתר בשבע - ערוץ 7.
  2. ^ חיים אלבום (עורך). מגזין מעלה. בית-הספר מעלה, 2009. עמ' 12-13.
  3. ^ פנינה גפן. "סורגת סיפורים". קולך, 20 באוגוסט 2008.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 רונית אנטלר. "הסדרה שמקרבת חילונים ל'סרוגים'". אתרוג, גיליון 49, תש"ע.
  5. ^ רתם קלינה. "מתחת לציצית". מעריב, 20 ביולי 2006.
  6. ^ עינת ברזילי, סרוגים: גן עדן עכשיו, באתר nrg‏, 20 ביוני 2008.
  7. ^ רותה קופפר. "סדרה על חיי רווקים דתיים-לאומיים". הארץ, 29 בספטמבר 2007.
  8. ^ ענת קם. "הוד קדושתו". וואלה! 11 באוקטובר 2007.
  9. ^ מיה יסעור. "טלי שרון מתמנגלת". וואלה! 29 באוקטובר 2007.
  10. ^ אלי שגב. קצרים: תאריך לצילום "סרוגים 2"; "נמלטים" לשידור מקביל; ועוד. אי.די.בי., 6 במאי 2009.
  11. ^ החלו צילומי העונה השלישית של הסדרה "סרוגים". סרוגים, 21 בפברואר 2011.
  12. ^ יצחק טסלר, סוף עידן הסרוגים: הכיפה יורדת מהפריים-טיים, באתר ynet, 2 במאי 2012.
  13. ^ 13.0 13.1 רותה קופפר, סרוגים: סיפור הצלחה, באתר עכבר העיר, 24 בספטמבר 2008.
  14. ^ לי-אור אברבוך. שרופים. מעריב, 1 באוגוסט 2008.
  15. ^ אדם צחי. מורידים את הכיפה. כיפה, 4 באוגוסט 2008.
  16. ^ לי-אור אברבך. לראשונה ב-yes: תוכנית אולפן אינטרנטית - "המסרגה". גלובס, 3 בינואר 2010.
  17. ^ הקטעים הכי נצפים באתר yes וואלה! בחודשים פברואר, מרץ, אפריל ומאי 2010.
  18. ^ "הקטעים הכי נצפים: סיכום 2010". yes וואלה!
  19. ^ רועי גולדנברג. "סקר TIM: וואלה עוקפת את ynet עם 63.3% חשיפה". גלובס, 19 בדצמבר 2011.
  20. ^ רועי גולדנברג. "סקר TIM: יו-טיוב עקף את פייסבוק לראשונה מאז 2009". גלובס, 13 בפברואר 2012.
  21. ^ אפי אברהם. "האם אתמול שודר הפרק האחרון של 'סרוגים'? לא בטוח". סרוגים, 30 בינואר 2012.
  22. ^ לפי נתוני הצפייה שדווחו באתר הוועדה הישראלית למדרוג לשבועות ה-16 עד ה-30 (12 באפריל - 25 ביולי) ב-2009.
  23. ^ לפי נתוני הצפייה ל"סרוגים עונה 2" המופיעים באתר סקופר.
  24. ^ Srugim Season Two!
  25. ^ The Jewish Channel - Connect With Your Culture. Jewish Television on Cable
  26. ^ רבקה אופנהיים. "A Hot Date with Srugim". ג'ואיש ויק, 21 בינואר 2010.
  27. ^ לי-אור אברבך. "'סרוגים' מובילה את מועמדויות פרסי הטלוויזיה". מעריב, 15 ביולי 2009.
  28. ^ לי-אור אברבך, "סרוגים" היא הזוכה הגדולה בטקס פרסי הטלוויזיה, באתר nrg‏, 28 באוגוסט 2009
  29. ^ שרון לנגר. "פרסי האקדמיה לטלוויזיה: תיקו בין 'רד בנד' ל'סרוגים'". נענע10, 28 באוגוסט 2009.
  30. ^ אלי שגב. "רשימת המועמדים המלאה לפרס האקדמיה לטלוויזיה 2009". אי.די.בי., 15 ביולי 2009.
  31. ^ אלי שגב. "הוכרזו המועמדים לפרסי הטלוויזיה 2010: "סרוגים" מובילה במועמדויות". אי.די.בי., 25 ביוני 2010.
  32. ^ מתן אברמוביץ'. "פרסי הטלוויזיה: 'חטופים' זכתה - ובגדול". עכבר העיר, 13 ביולי 2010.
  33. ^ אלי שגב. "הוכרזו מועמדי פרסי האקדמיה הישראלית לטלוויזיה 2012". אי.די.בי., 16 בדצמבר 2012.
  34. ^ נועה הרשקוביץ. פרסי הטלוויזיה הישראלית: "עבודה ערבית", "דה וויס" ו"מצב האומה" זכו. וואלה! 11 בינואר 2013.
  35. ^ אסף שניידר, עוד כמה מחמאות - סרוגים, באתר nrg‏, 7 באוקטובר 2008
  36. ^ אבי שושן, "סרוגים": צרת רבים, חצי נחמה, באתר ynet, 24 באוקטובר 2011.
  37. ^ אבי סגל, ‏סורגים את הבאסטה, באתר בשבע - ערוץ 7.
  38. ^ יניב מגל, ‏יוצרי "סרוגים": "ב'סופרנוס' יש רצח. אצלנו נשיקה זה ענק", באתר גלובס, 15 בנובמבר 2011.
  39. ^ אהוד עזריאל מאיר, תלמידים, נא לעצום עיניים, באתר ynet, 17 בינואר 2010
  40. ^ קובי נחשוני, הרב אבינר נגד 'סרוגים': "עלבון לציבור הדתי", באתר ynet, 3 בספטמבר 2008
  41. ^ הרב אבינר: "סרוגים" סילפו פסיקתי על הדייטים, באתר ynet, 13 באוגוסט 2008
  42. ^ ציפי חוטובלי, סרוגים בפריים טיים, באתר nrg‏, 26 ביוני 2008


הקודם:
2008 - פרשת השבוע
פרס האקדמיה לטלוויזיה - סדרת הדרמה המקורית הטובה ביותר
2009 - סרוגים
הבא:
2010 - חטופים