לדלג לתוכן

סרט מבוסס יצירה ספרותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סרט מבוסס יצירה ספרותית הוא סרט קולנוע אשר עלילתו נשענת באופן מלא או חלקי על יצירה ספרותית קיימת, כגון רומן, סיפור קצר, מחזה, פואמה, או יצירה אפית. סוגה זו מהווה חלק ניכר מתעשיית הקולנוע העולמית, והיא נפוצה במיוחד מאז ראשית ימי הקולנוע העלילתי.

מעבר להיבטים האמנותיים, עיבוד יצירה ספרותית לסרט מצריך התייחסות להיבטים משפטיים של קניין רוחני. זכויות יוצרים מגנות על היצירה המקורית, ומעניקות למחבר שליטה על השימוש בה. לפיכך, הפקת סרט המבוסס על יצירה ספרותית דורשת קבלת רישיון או העברת זכויות מהמחבר או בעלי הזכויות. הסכמים אלו מגדירים את היקף השימוש המותר, תמלוגים, והיבטים נוספים הקשורים לעיבוד והפצה של היצירה במדיום הקולנועי.[1]

במקרים בהם היצירה המקורית נמצאת בנחלת הכלל, ניתן לעבד אותה לסרט ללא צורך בקבלת רישיון. עם זאת, יש לשים לב לזכויות מוסריות של המחבר, אשר עשויות להמשיך ולהיות בתוקף גם לאחר פקיעת זכויות היוצרים הכלכליות, בהתאם לחקיקה המקומית.[1]

מאז ראשית הקולנוע, יוצרי סרטים פנו לעיתים קרובות לספרות כמקור השראה, תסריט ומבנה עלילתי. היצירות הספרותיות סיפקו תשתית נרטיבית עשירה, דמויות מפותחות ותימות מורכבות, אשר התאימו להמרה למדיום הקולנועי. סרטים אלו לרוב מכוונים הן לחובבי קולנוע והן לקוראי הספרות המקורית.

תהליך העיבוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד ספרותי לסרט דורש תהליך של עיבוד תסריטאי, הכולל לעיתים קרובות קיצורים, שינויים בעלילה, או התאמות לנרטיב קולנועי – כדוגמת שינוי סדר אירועים, מיזוג דמויות או שינוי נקודת המבט. במקרים מסוימים הסרט שומר אמונים לטקסט המקורי, ואילו באחרים נעשה שימוש חופשי ומעובד מאוד במוטיבים, ברעיונות או בדמויות.

היבטים משפטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרת יצירה ספרותית לסרט כרוכה בהיבטים משפטיים שונים בתחום הקניין הרוחני, ובראשם זכויות יוצרים. על פי דיני זכויות יוצרים ברוב המדינות, לרבות ישראל, העתקה או עיבוד של יצירה מוגנת דורשת קבלת רישיון מבעל הזכויות, שהוא בדרך כלל המחבר או היורשים החוקיים שלו. תהליך זה כולל עריכת הסכם בין בעלי הזכויות לבין המפיק או חברת ההפקה, בו מוגדרים תנאים כגון היקף השימוש, תמלוגים, ייחוס הקרדיט למחבר המקורי, וכן הזכות לבצע שינויים בתוכן.[1]

במקרים מסוימים, הסכמים אלו כוללים גם סעיפים הנוגעים לשלב ההפצה, עיבודים נוספים (כגון סדרות טלוויזיה או מחזות זמר), או מגבלות גאוגרפיות ושפתיות. במדינות רבות קיימת הבחנה בין הזכויות הכלכליות, שניתנות להעברה, לבין הזכויות המוסריות – בהן שמירה על שלמות היצירה והזכות לייחוס – אשר לעיתים אינן ניתנות לויתור או העברה.[1]

דוגמאות בולטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]