סרט 43

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרט 43
Movie 43
כרזת הסרט בעברית
כרזת הסרט בעברית
בימוי סטיבן בריל
פיטר פארלי
ויל גראהם (אנ')
סטיב קאר (אנ')
גריפין דאן
ג'יימס דאפי
ג'ונתן ואן טולקן
אליזבת בנקס
פטריק פורסברג
ברט ראטנר
ראסטי קאנדיף (אנ')
ג'יימס גאן
בוב אודנקירק
סטיב בייקר
דמון אסקוט
הופק בידי צ'רלס וסלר (אנ')
ג'ון פנוטי
פיטר פארלי
ריאן קבאנו (אנ')
תסריט סטיב בייקר
ריקי בליט (אנ')
ויל קארלו
טוביאס קלרסון
ג'ייקוב פליישר
פטריק פרסברג
ויל גרהאם
ג'יימס גאן
קלס קיילסטורם
ג'ק קוקודה
בוב אודנקירק
בילי או'מאלי
מת'יו אלק פורטנוי
גרג פריטיקן (אנ')
רוקי רוסו
אולה סארי (אנ')
אליזבת רייט שפירו
ג'רמי סוסנקו (אנ')
ג'ונתן ואן טולקן
ג'ונאס וויטרמרק
עריכה דברה צ'יאטה
פטריק ג'יי. דון ויטו
סוזי אלמיגר
מארק הלפריך (אנ')
קרייג הרינג
מיירון קרסטיין (אנ')
ג'ונתן ואן טולקן
ג'ו רנדל-קאטלר
סם סייג
מישל פ. סוויר
קארה סילברמן (אנ')
סנדי סולוויץ
האקן וורן
פול צוקר (אנ')
שחקנים ראשיים אליזבת בנקס
קריסטן בל
האלי ברי
לזלי ביב
קייט בוסוורת'
ג'רארד באטלר
ג'וש דוהאמל
אנה פריס
ריצ'רד גיר
טרנס הווארד
יו ג'קמן
ג'וני נוקסוויל
ג'סטין לונג
כריסטופר מינץ-פלאס
קלואי גרייס מורץ
לייב שרייבר
אמה סטון
ג'ייסון סודייקיס
אומה תורמן
נעמי ווטס
קייט וינסלט
מוזיקה כריסטופר בק (אנ')
דיויד ג'יי. הודג'
לאו בירנברג (אנ')
טיילר בייטס (אנ')
מיילס מון
ויליאם גודרום
צילום פרנק ג. דהמרקו
סטיב גיינר (אנ')
מת'יו פ. לאונטי (אנ')
דארין אוקדה (אנ')
ויליאם רקסטר
מתיאס ראד
אריק שרברת'
ניוטון תומאס סיגל (אנ')
טים סוהרסדט (אנ')
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Rogue Pictures (אנ')
Virgin Produced (אנ')
GreeneStreet Films
Charles B. Wessler Entertainment (אנ')
חברה מפיצה Relativity Media (אנ')
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 25 בינואר 2013
משך הקרנה 94 דקות (הממלכה המאוחדת)
98 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט קומדיה
תקציב 6,000,000 דולר
הכנסות 32,000,000 דולר
הכנסות באתר מוג'ו movie43
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סרט 43 הוא סרט אנתולוגי קומי אמריקאי משנת 2013 שנוצר על ידי המפיק צ'ארלס ב. וסלר (אנ'). הסרט מציג ארבע עשר מערכונים קצרים, כאשר כל אחד בוים על ידי אדם אחר וביניהם אליזבת בנקס, סטיבן בריל, סטיב קאר (אנ'), ראסטי קאנדיף (אנ'), ג'יימס דאפי, גריפין דאן, פטריק פורסברג, ג'יימס גאן, בוב אודנקירק, ברט ראטנר, ויל גראהם (אנ') וג'ונתן ואן טולקן. בסרט מככבים אנסמבל שחקנים הכולל את בנקס עצמה, קריסטן בל, האלי ברי, ג'רארד באטלר, סת' מקפרלן, לזלי ביב, קייט בוסוורת', ג'וש דוהאמל, אנה פריס, ריצ'רד גיר, טרנס הווארד, יו ג'קמן, ג'וני נוקסוויל, ג'סטין לונג, כריסטופר מינץ-פלאס, קלואי גרייס מורץ, כריס פראט, לייב שרייבר, שון ויליאם סקוט, אמה סטון, ג'ייסון סודייקיס, אומה תורמן וקייט וינסלט. השחקנים ג'וליאן מור, טוני שלהוב, אודנקירק, אנטון ילצ'ין ושיין ג'ייקובסון (אנ') הופיעו במערכונים שלא נכנסו לגרסה הקולנועית של הסרט.

יצירת הסרט לקחה כמעט עשור מאחר שרוב האולפנים דחו את התסריט. לבסוף, אולפני Relativity Media (אנ') רכשו את הזכויות להפקת הסרט בעלות של שישה מיליון דולר. צילומי הסרט לקחו מספר שנים, מכיוון שהליהוק אליו היווה אתגר עבור המפיקים. חלק משחקני הסרט, ביניהם ריצ'רד גיר ניסו לסגת מהפרויקט.

הסרט עלה לאקרנים ב-25 בינואר 2013 וקיבל ביקורת שלילית מהמבקרים. המבקר ריצ'רד רופר (אנ') כינה את הסרט "האזרח קיין של הסרטים הגרועים",[1] יחד עם מבקרים נוספים שהכתירו אותו בתור אחד הסרט הכי גרועים שנעשו אי פעם (אנ'). הסרט זכה בפרס פטל הזהב בקטגוריה "הסרט הגרוע ביותר".[2]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט 43 הוא אוסף של מערכונים קצרים שלא קשורים אחד לשני המאוגדים תחת סיפור מסגרת אחד. במסגרת הסיפור, תסריטאי כושל מנסה להציג בפגישה שיווקית מספר עלילות מופרכות בהן מככבים מיטב מהכוכבים הגדולים בהוליווד.

סיפור מסגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרזנטציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופק ובוים על ידי פיטר פארלי ונכתב על ידי רוקי רוסו, ג'רמי סוסנקו וריקי בליט.

צ'רלי וסלר, תסריטאי מעורער בנפשו, מנסה לשווק תסריט שכתב למפיק גריפין שריידר. לאחר שסיפר כמה מהסיפורים המופיעים בתסריט, וסלר נעשה עצבני כאשר שריידר דוחה את רעיונותיו. בתגובה, וסלר שולף אקדח על שריידר ומכריח אותו להקשיב לעוד סיפורים מהתסריט לפני שיתייעץ עם המנהל שלו, בוב מון בנוגע לרכישת הזכויות.

במהלך הפגישה עם מון, האחרון משפיל את שריידר עד לרמה שבה שריידר עצמו מאיים עליו באקדח ומכריח אותו לקיים מין אוראלי עם המאבטח במתחם (וסלר עצמו נכנס למתחם מההתחלה באותה הדרך) ומאיים עליו שיהרוג אותו במידה ולא ייצור את הסרט.

וסלר מנסה להרגיע את שריידר בעזרת סיפורים נוספים, אך ללא הצלחה ומון שולף אקדח ויורה בשריידר למוות. המערכון מסתיים ומתברר שהכל תועד במצלמה והיה חלק מהסרט עצמו. לאחר מכן כתוביות הסיום מתנגנות.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתיחה אלטרנטיבית (האיום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוים על ידי סטיבן בריל ונכתב על ידי רוקי רוסו וג'רמי סוסנקו.

בחלק מהארצות בהן הסרט הוקרן, לדוגמה הממלכה המאוחדת או הולנד, הפתיחה בה השתמשו היא שונה. במקום הפרזנטציה, סיפור המסגרת עוסק בשלושה נערים המחפשים אחר הסרט המוחרם ביותר בעולם (אנ'), סרט 43, מה שהוביל בסופו של דבר לסופה של הציוויליזציה.[3]

שני נערים בשם קלווין קאטלר וג'יי.ג'יי מעלים ליוטיוב סרטון שלהם מבצעים פעלול (בדומה לאלו המוצגים בסדרה "ג'קאס"). במהרה, הסרטון שלהם זוכה למיליון צפיות, אך מתברר שזאת מתיחת אחד באפריל של בקסטר, אחיו הקטן של קלווין שפרץ למחשב של השניים וערך את מספר הצפיות.

קלווין וג'יי.ג'יי מחליטים להתנקם בבקסטר ומספרים לו שהם שמעו על סרט שצפייה בו יכולה להשמיד את העולם. תוך אלתור של הרגע, הם מכריזים שלסרט קוראים "סרט 43". בזמן שג'יי.ג'יי ובקסטר מחפשים אחר הסרט במנוע חיפוש בשם "זגוגל" (פרודיה על גוגל), קלווין מתגנב לחדרו של בקסטר, גונב את המחשב הנייד שלו ומחדיר לתוכו וירוסים בזמן שהוא גולש באתרי פורנו בשירותים. בינתיים, בקסטר מוצא מספר תוצאות שקשורות לסרט 43 המובילות אותו לרשת האפלה. ברשת, הם מוצאים מספר סרטונים ומחליטים להתחיל עם סרט מספר 43 ברשימה.

בזמן שבקסטר וג'יי.ג'יי צופים בסרטונים השונים במטרה למצוא את סרט 43, אדם רוסי בשם וראנקוביץ' עולה מולם בשידור ומפציר בהם להפסיק את החיפוש שלהם. לפתע, קבוצת גנגסטרים סינים עולים לשידור, מתעללים בוראנקוביץ' ובנער בשם סטיבי שריידר (בנו הצעיר של גריפין שריידר מהפרזנטציה) במטרה לדרבן את בקסטר וג'יי.ג'יי למצוא את הסרט. וראנקוביץ' מזהיר את השניים שבמידה והסרט יימצא, האוכלוסייה העולמית תושמד. השניים מתעלמים מאזהרותיו וממשיכים בחיפוש, לבסוף מוצאים את "סרט 43" האמיתי, המתברר להיות סרט שצולם בעתיד.

הסרט מציג את בקסטר כלוחם קומנדו שמפקד על בני האדם האחרונים שנשארו בחיים. לאחר שקלווין סיים למלא את המחשב הנייד של בקסטר בווירוסים, אמם של קלווין ובקסטר נכנסת לחדר וקלווין מבחין בה לובשת את אותה התלבושת של הדוגמנית (שפניה לא נראו) שהוא אונן על סרטון שלה קודם לכן. קלווין חווה התמוטטות נפשית לאחר שהוא מבין שהוא אונן על סרטון בו מככבת אמו. רגעים לאחר מכן, רעידת אדמה הרסנית מתרחשת והמין האנושי נכחד. מספר שנים לאחר מכן, קלווין, השורד היחידי שרותק לכיסא גלגלים, מוצא את המחשב של בקסטר (שעדיין עובד למרות הווירוסים שבו) ומחליט לצפות במערכונים שנותרו על גביו.

גרסה זו של הסרט שוחררה בארצות הברית כחלק מגרסת הבלו-ריי של הסרט תחת השם "סרט 43: הגרסה הלא מצונזרת".

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדייט הלוהט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הופק ובוים על ידי פיטר פארלי, נכתב על ידי ביל או'מאלי, רוקי רוסו וג'רמי סוסנקו.

אשת עסקים רווקה בשם בת' יוצאת לפגישה עיוורת עם רווק עשיר ונחשק בשם דייוויס. כאשר השניים מגיעים אל המסעדה, דייוויס מסיר את הצעיף שלו ובת' מופתעת לראות זוג אשכים תלויים תחת סנטרו של דייוויס. במהלך ארוחת הערב, בת' מבולבלת כיוון שדייוויס עצמו לא נראה מודע לעניין ואפילו האנשים סביבו לא מייחסים לכך חשיבות מיוחדת. כאשר צמד חברים של דייוויס פוגשים בשניים במסעדה, הם מבקשים לצלם את דייוויס מנשק את מצחה של בת', אך האשכים על סנטרו נוגעים בפיה של בת' והיא צורחת בגועל.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך ביתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שון וקלייר הם זוג שעברו להתגורר בשכונה ומתארחים בביתם של רוברט וסמנת'ה מילר, להם נער מתבגר בשם קווין אותו הם מחנכים בחינוך ביתי. רוברט וסמנת'ה מתחילים לתאר בפני הזוג אודות תוכנית הלימודים שלהם והרצון שלהם לדמות לקווין "חוויה תיכונית טיפוסית" הכוללת עונשים, התנכלויות וריתוקים.

הסיפור בהדרגה הופך להזוי יותר ויותר כאשר הזוג מתאר בפניהם כיצד הם גורמים לקווין להרגיש כמו תלמיד תיכון טיפוסי: הם מארגנים מסיבות בביתם ומנדים אותו מהן, סמנת'ה מסייעת לקווין עם "הנשיקה הראשונה" שלו ורוברט עצמו חושף שיש לו רגשות הומוסקסואליים לקווין (פרודיה על הבלבול המיני שנערים חשים בגיל ההתבגרות). שון וקלייר נעשים מוטרדים מסיפוריהם של רוברט וסמנת'ה ופוגשים את קווין, המציג חזות של נער מתבגר נורמטיבי לחלוטין. קווין מציג עצמו בפני השכנים החדשים ומספר להוריו שהוא יוצא עם בת הזוג שלו ג'ן, המתבררת להיות בובה שעשויה ממגב ועליה מודבקת תמונתה של סמנת'ה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוים על ידי סטיב קאר ונכתב על ידי רוקי רוסו וג'רמי סוסנקו.

ג'ולי ודאג מנהלים מערכת יחסים רומנטית כבר שנה. כאשר דאג מתכנן להציע נישואים לג'ולי, היא חושפת בפניו שהיא קופרופילית ומבקשת ממנו שיעשה עליה את צרכיו בחדר השינה. דאג מדורבן על ידי חברו הטוב לארי להסכים לבקשה ולארי נותן לדאג חומרים משלשלים. בערב, דאג אוכל ארוחה גדולה ושותה את החומר המשלשל.

ג'ולי מבקשת מדאג שיתחיל עם משחק מקדים לפני שיעשה את צרכיו ונפגעת כשדאג (תחת כאבי בטן איומים) מתחנן כבר "לסיים עם זה". ג'ולי רצה לרחוב ודאג רץ בעקבותיה עם טבעת האירוסין בידו, אך רכב חולף פוגע בו וכל תכולת המעיים של דאג נשפכת על גבי הרכב. ג'ולי חוזרת אל דאג, מביטה על הצואה ברחוב ואומרת לו "שזה הדבר הכי יפה שראתה". דאג מציע לג'ולי נישואין והיא מסכימה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוים על ידי גריפין דאן ונכתב על ידי מת'יו אלק פורטנוי.

ניל עובד בתור קופאי במשמרת לילה במרכול השכונתי, כאשר בת זוגו לשעבר, ורוניקה נכנסת למרכול, השניים מתחילים להתווכח. הוויכוח מתפתח לגינויים מיניים הדדיים ופלרטוטים תוך כדי שהם נזכרים במערכת היחסים שלהם. מבלי שידוע להם, הוויכוח כולו מושמע ברמקולים בחנות דרך המיקרופון הפתוח בקופה שבה ניל עובד והלקוחות מקשיבים להם רבים. לבסוף, ורוניקה יוצאת מהחנות בדמעות והלקוחות מתנדבים להחליף את ניל במשמרת במטרה שירדוף אחריה ויחזיר אותה אליו.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

iBabe[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוים על ידי סטיבן בריל ונכתב על ידי קלאס קיילסטרום, ג'ונאס ווייטנאמארק, טוביאס קארלסון, רוקי רוסו וג'רמי סוסנקו.

חברת טכנולוגיה מכנסת פגישת חירום לאחר שמוצר שהם יצרו בשם iBabe, נגן MP3 הזהה בגודלו ובעיצובו לאישה עירומה, פוצע את המשתמשים המנסים להכניס את איבר המין שלהם למאוורר של המוצר, הממוקם באזור הפות. מנהל החברה מקשיב להסברים השונים של עובדיו תוך התעלמות מהבעיה המובנית מאליה (מיקום המאוורר). לבסוף, במקום לשנות את מיקום המאוורר, החברה משיקה פרסומת חדשה למוצר בה ה-iBabe נראה עם גידור תיל סביב חלקו התחתון.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספיד דייטינג לגיבורי על[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נערך ובוים על ידי ג'יימס דאפי ונכתב על ידי ויל קארלו.

באטמן ורובין מגיעים לאירוע ספיד דייטינג בעיר גות'האם במטרה לעצור את הפינגויין מלהפעיל פצצה באירוע. בזמן שרובין מנסה להכיר נשים בספיד דייטינג וביניהן אישה בשם סטייסי, לויס ליין וסופרגירל, באטמן מתעמת עם בת זוגו לשעבר, וונדר וומן. במהלך פגישה עם לויס ליין, היא מספרת לרובין שהיא נפרדה מסופרמן כיוון שהוא אובססיבי כלפיה ונוהג לרחף מול חלונה, לאונן ושהוא משתמש בנוזל הזרע שלו בתור ג'ל לשיער (אזכור לסרט "עכברי הקניון" בו נערכה שיחה דומה). לפתע, הפינגווין לוכד את סופרגירל בתור בת ערובה ושותל על גופה את הפצצה. רובין מציל אותה ובאטמן מדרבן אותו לנשק אותה. מיד לאחר מכן, באטמן חושף שסופרגירל הייתה בעצם איש החידות כל הזמן (כך שהוא גרם ביודעין לרובין לנשק את איש החידות).

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים במכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נכתב, נערך ובוים על ידי ג'ונתן ואן טולקן.

תשדיר שירות פרודי אודות ילדים קטנים החיים בתוך מכונות המספקות שירות למשתמש (לדוגמה מכונת שתיה או מכונת צילום) הסובלים מאלימות בידי משתמשים שמכים במכונות ללא הרף כשאלו לא עובדות. התשדיר שולם על ידי האגודה למניעת אלימות נגד ילדים החיים במכונות.

דייט בחטיבת הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוים על ידי אליזבת בנקס ונכתב על ידי אליזבת רייט שפירו.

ניית'ן ואמנדה צופים בטלוויזיה בבית של ניית'ן לאחר יום לימודים. כשהם מתחילים להתנשק, אחיו הגדול של ניית'ן, מייקי צופה בהם ומתחיל לצחוק עליהם. אמנדה מגלה שהיא קיבלה וסת ומנסה להסתיר את זה מהבושה. כשניית'ן מבחין בדם על מכנסייה של אמנדה הוא נכנס לפאניקה וחושב שאמנדה הולכת למות. הלחץ שלו גורם להיסטריה בבית אליה נשאבים ניית'ן, מייקי, אביהם סטיב ואביה של אמנדה.

אמנדה צועקת על הגברים שהיא מובכת שהיא קיבלה את הוסת הראשונה שלה לידם ושהם לא יודעים מה לעשות במצב הזה. לאחר שהיא עוזבת עם אביה, ניית'ן מכריז שפות זה דבר מסובך מידי ומייקי מסכים. סטיב מפליץ לידם כדי לעודד אותם וניית'ן וסטיב יושבים לצפות בטלוויזיה ביחד. על המסך משודרת פרסומת לטמפקס בה כריש אוכל שחיינית בים לאחר שהריח את הדם מהוסת שלה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הולדת שמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוים על ידי מאט רטנר ונכתב על ידי ג'ייקוב פליישר.

פיט לוכד לפרקון בתור מתנת יום הולדת לחברו בריאן. השניים קושרים את הלפרקון במרתף ודורשים ממנו שיביא להם קדרה מלאה בזהב. הלפרקון מאיים על השניים שאחיו יגיע לשחררו בקרוב. הלפרקון השני מגיע (מוסתר בתוך קדרה מלאה במטבעות זהב) ונלחם בפיט ובריאן, אך הם מצליחים להרוג את שני הלפרקונים. בסוף המערכון, פיט אומר לבריאן שהוא תפס גם פיה מהאגדות שמוכנה לבצע בהם מין אוראלי בתמורה למטבעות זהב.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמת או חובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הופק ובוים על ידי פיטר פארלי ונכתב על ידי גרג פריטיקין.

דונלד ואמילי יוצאים לפגישה ראשונה במסעדה מקסיקנית. לאחר שמאסה בדייטים ראשונים "שגרתיים", אמילי מציעה לדונלד לשחק אמת או חובה. היא מצווה עליו ללכת ולצבוט את הישבן של אחד הבליינים במסעדה. דונלד עושה זאת ומאתגר את אמילי לכבות את הנרות על עוגת היום הולדת של ילד עיוור במסעדה. המשחק ממשיך והחובות נעשות הזויות, במהלכן השניים עושים על עצמם קעקועים וניתוחים פלסטיים שונים.

כשהערב נגמר, השניים חוזרים לדירה של אמילי ומסכימים שזה היה דייט טוב. דונלד מנסה לנשק את אמילי, אבל היא דוחה אותו ואומרת שהיא לא נמשכת לגברים אסיאתיים (לאחר שדונלד עבר ניתוח פלסטי כדי להידמות לאחד). מתברר שהיא רק צחקה איתו והיא מזמינה אותו להיכנס אליה לדירה, חושפת בפניו זוג שדיים מנותחים ענקיים.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורות הניצחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוים על ידי ראסטי קאנדיף ונכתב על ידי רוקי רוסו וג'רמי סוסנקו.

בשנת 1959, מאמן הכדורסל ג'קסון נותן הרצאת מוטיבציה לחברי הקבוצה, המורכבת כולה משחקנים שחורים. השחקנים פוחדים שהם יפסידו במשחק והמאמן מדרבן אותם בעזרת נאומים ארוכים (וולגרים להפליא) על העליונות הגנטית שלהם במשחק לעומת השחקנים הלבנים. בסופו של דבר, הקבוצה השנייה (המורכבת כולה משחקנים לבנים) מפסידה בהפרש עצום, אך מתרגשים לאחר שקלעו סל אחד.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכון מוצג במהלך כתוביות הסיום של הסרט. איימי מודאגת שביזל, חתול המחמד המונפש והמואנש של בן זוגה אנסון יפריד ביניהם. ביזל שונא את איימי ואת כל מי שמאיים על הקשר שלו עם אנסון, אך אנסון לא מבחין בכך וחושב שביזל הוא חתול תמים ותו לא. באחד הימים, איימי מבחינה בביזל מאונן על תמונות של אנסון בבגד ים. ביזל תוקף את איימי ומשתין עליה.

אנסון לא מאמין לאיימי שאומרת שביזל מרושע. איימי מציבה אולטימום: היא או החתול. אנסון מבין שהוא אוהב את איימי ומסכים לחפש בית חדש עבור ביזל. באותו הלילה, ביזל צופה בדמעות בזוג מקיים יחסי מין (בזמן שהוא מבצע בעצמו מין אנאלי עם מברשת שיער ומתחכך בבובת פרווה).

ביום למחרת, הזוג מחפש את ביזל במטרה למסור אותו לבית אחר. איימי מחפשת את ביזל בחוץ וביזל דורס אותה עם רכב ומאיים להרוג אותה בעזרת שוטגאן. איימי מצליחה להתגבר על ביזל ומכה אותו נמרצות בעזרת את חפירה. הקרב של השניים מגיע אל תוך מסיבת יום הולדת לילד בבית השכן. איימי מכה את ביזל למראה הילדים וההורים ההמומים.

אנסון מגיע למקום ורואה את איימי הפצועה שמנסה לספר לו את האמת על ביזל. ביזל מעמיד פני חף מפשע ואנסון מאמין לו ונפרד מאיימי. לפתע, הילדים במסיבה תוקפים את איימי (מכיוון שהתעללה בחתול) ודוקרים אותה למוות בעזרת מזלגות פלסטיק. אנסון מרים את ביזל וביזל מפנטז על נשיקה צרפתית עם אנסון.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמצא את הבת שלנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נכתב ובוים על ידי בוב אודנקירק.

מערכון שהוצא בעריכה. מוד וג'ורג' הם זוג הורים שמחפשים אחר ביתם (הנוהגת לחשוף את שדיה בכל תמונה וסרטון בהם היא מצולמת) בעזרתו של חוקר פרטי. המערכון נכלל כתוספת בגרסת ה-DVD והבלו-ריי של הסרט.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתמחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נכתב ובוים על ידי סטיב בייקר ודמון אסקוט.

מערכון שהוצא בעריכה. ווין הוא מנתח גופות ביישן בהתמחות בבית החולים, אך בסתר הוא נקרופיל. באחד הלילות, ווין מקיים יחסי מין עם גופת אישה ולפתע היא קמה לחיים בעקבות הלחץ שווין הפעיל על החזה שלה. בוב, האחראי של ווין נכנס לפתע לחדר ומאמין שווין הציל את האישה. צוות בית החולים והתקשורת מכתירים את ווין כגיבור וכולם שואלים איך הוא הציל את האישה.

ווין, שלא מסוגל לענות (מהפחד להסגיר את עצמו) מנסה להסביר שהוא רק ביצע החייאה. לפתע, בוב חוזר אל הצוות בחוץ כשבידו קלטת ממצלמת האבטחה. כל צוות בית החולים והתקשורת רצים לתוך בית החולים כדי לצפות בקלטת ולראות איך ווין הציל את האישה. לפתע, האישה עומדת מול ווין ומנשקת אותו בלחי כהכרת תודה, ווין עונה לה "אין בעד מה" ובורח מהמקום.[4][5]

בניגוד למערכון הקודם, "המתמחה" לא נכלל כתוספת בגרסת ה-DVD והבלו-ריי של הסרט, אלא הוא הוצג בפסטיבל הקומדיה בלוס אנג'לס בשנת 2014.[6] בעקבות מותו של השחקן אנטון ילצ'ין, דמון אסקוט העלה את המערכון המלא לחשבון ה-Vimeo שלו וניתן לצפות בו כאן.[7]

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסלר העלה את הרעיון ליצור סרט קומדיה שערורייתי המורכב ממספר מערכונים עוד בתחילת שנות ה-2000. וסלר אמר ש"זה בערך כמו התכנית "Funny or Die (אנ')", רק ששם הם הציבו לעצמם גבולות ואנחנו רצינו ליצור משהו הרבה יותר מופרע מזה". וסלר טען שהוא רוצה לעשות מעין "סרט מטוגן" של העידן המודרני".[8]

וסלר גייס שלושה צמדים של במאים – טריי פארקר ומאט סטון, פיטר ובובי פרלי ודייוויד וג'רי צוקר במטרה שכל צמד יכתוב ויביים שליש מהפרויקט. לאחר מכן, וסלר ניסה לסגור עסקה עם אולפן שיסכים להפיק את הסרט, אך ללא הצלחה. וסלר אמר ש"הם התקשרו אלי חודש אחרי שהתחלנו במשא ומתן ואמרו שהם לא מוכנים לעשות את זה מכיוון שהופעל עליהם לחץ פוליטי לא לעשות סרטים למבוגרים (דירוג R) שישווקו לבני נוער". וסלר ניסה לפנות לאולפנים נוספים, אך לפי מה שאמר "אף אחד לא הבין את מה שרציתי לעשות".[8]

בשנת 2009, פיטר פארלי והמפיק ג'ון פנוטי לקחו את הרעיון שלהם וכ-60 תסריטים לאולפן Relativity Media (אנ'). במהלך הפגישה, וסלר, פארלי ופנוטי הציגו מערכון אחד שכבר צולם (הדייט הלוהט). וסלר אמר "הם פשוט הביטו בי ואמרו לי "לך על זה". בראיון להוליווד ריפורטר, וסלר אמר "שדרוש אומץ כדי לעשות משהו כל כך יוצא דופן ולא קונבנציונלי". האולפן תקצב את ההפקה ב-6 מיליון דולר, אך אולפנים נוספים סירבו להצטרף ולתרום לתקציב. פארלי אמר "אף אחד לא האמין שסרט עם קייט וינסלט יתוקצב רק ב-6 מיליון דולר?".[8]

צילומי הסרט החלו במרץ 2010, אך בעקבות אנסמבל השחקנים הענק שבו, פרלי סיפר להוליווד רפורטר ש"לקח לנו בערך ארבע שנים ליצור את הסרט. מכיוון שהיינו צריכים לחכות כל פעם ששחקן שאנחנו צריכים יתפנה בשביל הצילומים. הם היו מצטלמים עבורנו שבוע ואז נעלמים לכמה חודשים. אותו הדבר עם הבמאים, זה סרט שנאלצנו להקפיא ולחזור אליו כל פעם שהזדמנות צצה". מעט לפני תחילת הצילומים, פרקר, סטון והאחים צוקר עזבו את הפרויקט.[9]

ביצירת הסרט לקחו חלק 13 במאים ו-19 תסריטאים, כאשר הם מביימים וכותבים 16 עלילות שונות.[10] פרלי עצמו ביים את המערכונים עם האלי ברי וקייט וינסלט.[11][9][8]

ליהוק וצילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסלר ניסה מספר שנים לגייס שחקנים עבור הסרט. הרבה שחקנים דחו את הפרויקט. וסלר אמר "רוב סוכני השחקנים לא ענו לי כי הם ידעו למה התקשרתי. איזה סוכן יסכים שהשחקן שלו יקבל 800 דולר עבור יום עבודה לפרויקט שלוקח יומיים לצלם?. האמת היא שמלא חברים שלי הופיעו בסרט ובמידה והם היו מסרבים, הסרט לא היה יוצא לפועל". לבסוף, רוב השחקנים הסכימו לקחת חלק בפרויקט מכיוון שהוא דרש מהם רק מספר ימים לצילומים ונתן להם הזדמנות לגלם דמויות שהם מעולם לא גילמו קודם.[8]

יו ג'קמן היה השחקן הראשון שוסלר ליהק לסרט. השניים נפגשו בחתונה ולאחר מספר ימים וסלר התקשר לג'קמן והציע לו את הרעיון. ג'קמן קרא את התסריט והסכים לקחת בו חלק. וסלר אמר "הוא התקשר אלי בערך 24 שעות לאחר מכן ואמר לי שהוא רוצה לעשות את זה. הייתי בהלם גמור ופחדתי שאנשים יחשבו "איך לעזאזל הוא הסכים לקחת בזה חלק?".[8]

לאחר שדיבר עם מספר סוכנים שעובדים עם קייט וינסלט, היא הסכימה להשתתף. המערכון בו היא וג'קמן השתתפו צולם ראשון ולאחר מכן נעשה בו שימוש במטרה לשווק את הרעיון לסרט לאולפנים פוטנציאליים ולשחקנים מוכרים נוספים.[8]

השחקן ג'ון הודג'מן, ששיחק ביחד עם ג'סטין לונג בעבר בסדרת פרסומות לחברת "אפל", הסכים לקחת חלק בפרויקט מבלי שהוא קרא את התסריט. הודג'מן אמר "קיבלתי מייל מג'סטין שבו הוא כתב "אני הולך לגלם שוב את רובין, בא לך לגלם שוב את הפינגווין?" ועניתי כן. לא ידעתי שמישהו יצלם את זה או שזה בכלל יהיה בסרט".[8]

ג'יימס גאן חשף במהלך סרטון "שאלות ותשובות" בפייסבוק שהוא שוכנע לקחת חלק בסרט על ידי אליזבת בנקס ושהוא מאשים אותה בזה. הוא אמר "מעולם לא הייתה לי אפילו הזדמנות לערוך את המערכון הזה (ביזל)". גאן גם טען שהוא מעולם לא צפה בסרט.[12]

שחקנים אחרים לא זרמו כל כך וחלקם אפילו ניסו לסגת מהפרויקט. ריצ'רד גיר, שהיה חברו של וסלר הסכים להשתתף, אך הצהיר שהוא לא יהיה זמין בשנה הקרובה. וסלר החליט להמתין עד שגיר יהיה זמין. בסופו של דבר, גיר התקשר לוסלר ואמר לו שהוא זמין לצילומים, אך תחת מספר תנאים: הצילומים היו חייבים לקחת ארבעה ימים והצילומים היו צריכים להתקיים בניו יורק במקום בלוס אנג'לס.[8]

פארלי סיפר "הם ממש רצו לסגת, אבל לא נתנו להם את האפשרות. האסטרטגיה שלנו הייתה מאוד פשוטה: להציק להם עד שיסכימו ולחכות להם עד שיסכימו לצלם".[13] קולין פארל היה אמור לגלם את אחד הלפרקונים במערכון, אך לבסוף פרש מהפרויקט וג'רארד באטלר גילם את שני הלפרקונים. פרלי סיפר שהם הציעו לג'ורג' קלוני לגלם את עצמו באחד המערכונים (בתור קלוני שמתקשה בלהתחיל עם נשים) וקלוני פשוט סירב בנחרצות.[8] שני מערכונים הוסרו מהגרסה הסופית של הסרט לאחר שהוקרנו בהקרנות מבחן: האחד על מתמחה נקרופיל בבית חולים בכיכובו של אנטון ילצ'ין ואחד על זוג שמחפש אחר הבת הנעדרת שלו בכיכובם של ג'וליאן מור וטוני שלהוב. המפיק פנוטי הצהיר שהמערכונים יהיו זמינים בגרסאות ה-DVD והבלו-ריי של הסרט.[8] למרות זאת, רק המערכון עם הבת האובדת הוצג בגרסאות אלו.[14]

בגלל שההפקה נאלצה לעבוד סביב לוח הזמנים של השחקנים, הפקת הסרט לקחה מספר שנים. למרות שבסרט שיחקו כמה מהשמות הגדולים בהוליווד, רובם לא ידעו איזה מהמערכונים יהיו בסרט הסופי. פנוטי אמר "הרבה מהשחקנים לא שאלו מה אנחנו עושים, הם פשוט אהבו את התסריט שהם קיבלו ולנו זה הספיק".[11][8]

קידום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט, "סרט 43" הוא שם חסר משמעות. פרלי שמע פעם את בנו מדבר עם חבריו על סרט בשם "סרט 43" ולאחר שפרלי הבין שהסרט לא קיים, הוא החליט לקרוא לפרויקט בשם זה.[8]

קידום הסרט נעשה בצורה מאוד מינימלית ורוב השחקנים ואנשי הצוות לא קידמו אותו ברשתות החברתיות. הצוות לא הקרין את הסרט למבקרים קודם לכן. העורך טום גאייר מההוליווד רפורטר כתב על הסרט "שם חסר משמעות, חוסר בקידום, תאריך ההפצה – אף אחד מהם לא עבד טוב. ינואר זה בדרך כלל החודש שסרטים שמוקרנים בו פשוט לא ממריאים". טריילר לסרט שוחרר ב-3 באוקטובר 2012.[15] פרלי עצמו היה אופטימי ואמר "ילדים, נערים מתבגרים, בני 50 ומשהו שמעשנים גראס – כל אחד מהם ימצא משהו שהוא יאהב בסרט הזה".[8]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר Rotten Tomatoes העניק לסרט ציון של 4% טריות על סמך 89 ביקורות.[16]

האתר Metacritic העניק לסרט ציון של 18/100 על סמך 23 ביקורות.[17]

הסרט הוכרז כאחד הסרטים הכי גרועים בכל הזמנים.[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Richard Roeper, Movie 43 movie review & film summary (2013) | Roger Ebert, https://www.rogerebert.com/ (באנגלית)
  2. ^ 'Movie 43' is named worst film of 2013 at the 34th Razzie Awards, Los Angeles Times, ‏2014-03-02 (באנגלית)
  3. ^ UK Cinema Release Dates | Search | movie 43, www.filmdates.co.uk
  4. ^ The Apprentice (Short 2014) - IMDb (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2023-03-21
  5. ^ The Apprentice (באנגלית), נבדק ב-2023-03-21
  6. ^ The Apprentice (Short 2014) - Release info - IMDb (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2023-03-21
  7. ^ Movie 43 "The Apprentice" (found deleted segment from comedy anthology film; 2014) - The Lost Media Wiki, lostmediawiki.com
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 View Author Archive, Email the Author, Get author RSS feed, ‘Movie 43’ is an ungodly gross-out epic that Hollywood’s A-list wants to forget, ‏30 בינואר 2013 (באנגלית)
  9. ^ 1 2 Solvej Schou October 01, 2012 at 12:00 PM EDT, 'Movie 43' co-director Peter Farrelly on comedic A-listers - EXCLUSIVE, EW.com (באנגלית)
  10. ^ Allan Ford, MOVIE 43 TV Spot No3, FilmoFilia, ‏27 בדצמבר 2012 (באנגלית)
  11. ^ 1 2 Rebecca Ford, How ‘Movie 43’ Producers Got So Many A-List Stars for the Raunchy Comedy, The Hollywood Reporter, ‏25 בינואר 2013 (באנגלית)
  12. ^ Hi everyone. It’s me live on FB answering some questions and stuff. | By James Gunn | Facebook, פייסבוק
  13. ^ אתר למנויים בלבד Philip Sherwell, ‏Movie 43: How Kate Winslet and Hugh Jackman lured all-star cast to 'the worst film ever', The Telegraph, 2 February 2013
  14. ^ REVIEW: Movie 43 – ComicMix, Comicmix
  15. ^ Josh Stillman Updated October 03, 2012 at 04:48 PM EDT, 'Movie 43' trailer: Kate Winslet, Naomi Watts, and Emma Stone, EW.com (באנגלית)
  16. ^ Movie 43 - Rotten Tomatoes, Rotten Tomatoes (באנגלית)
  17. ^ Movie 43, נבדק ב-2023-03-21
  18. ^ Child, Ben (2013-01-29). "Movie 43 director tells critics to 'lighten up' after film bombs at box office". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-03-21.