סרמסקי קרלובצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סרמסקי קרלובצי
Сремски Карловци
COA Sremski Karlovci.png
סמל סרמסקי קרלובצי
קתדרלת ניקולס הקדוש
קתדרלת ניקולס הקדוש
מדינה סרביהסרביה  סרביה
פרובינציה וויבודינהוויבודינה  וויבודינה
מחוז באצ'קה הדרומי
שטח 51 קילומטר רבוע
גובה 102 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 8,839 (נכון ל־2002)
קואורדינטות 45°12′00″N 19°56′00″E / 45.2°N 19.933333333333°E / 45.2; 19.933333333333 
אזור זמן UTC+2
http://www.sremski-karlovci.org.rs/

סרמסקי קרלובציסרבית-קירילית: Сремски Карловци; בקרואטית: Srijemski Karlovci; בגרמנית: Karlowitz; בהונגרית: Karlóca) היא עיר בחבל ההיסטורי של סרמיה בפרובינציית וויבודינה בסרביה, על גדות הדנובה, 8 ק"מ מנובי סאד. העיר ידועה בשמה הגרמני, קרלוביץ, כמקום חתימת הסכם קרלוביץ שנחתם ב-1699 בין האימפריה העות'מאנית למדינות הנוצריות באירופה. בין השנים 1921 ל-1944 הייתה העיר מרכזה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית הגולה, ושמה היה שם נרדף לכנסייה זו.[1] בעיר רוב סרבי, עם מיעוטים קרואטים והונגרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה רומא העתיקה היה במקום מבצר. על אתר המבצר הוקם יישוב בשם Karom, המוזכר לראשונה במסמך משנת 1308. עד 1521 היה היישוב חלק מנחלות אצילים הונגרים (בהם מבית באטורי). ב-1521 נכבשה העיר על ידי כוחות האימפריה העות'מאנית, והייתה חלק מאימפריה זו למשך 170 שנה. באותה עת ישב במקום רוב סרבי-נוצרי (יווני-אורתודוקסי) ומיעוט מוסלמי.

בין 16 בנובמבר 1698 ל-25 בינואר 1699 התכנס בעיר קונגרס ששם קץ למלחמה בין האימפריה העות'מאנית לליגה הקדושה של אינוקנטיוס האחד עשר (קואליציה שכללה את כוחות מדינת האפיפיור, האימפריה הרומית הקדושה בראשותו של הקיסר לאופולד הראשון, האיחוד הפולני-ליטאי בראשות יאן סובייסקי, מלוכת הבסבורג, הרפובליקה של ונציה ורוסיה הצארית) בסופו של הקונגרס עיר נחתם הסכם קרלוביץ (קרלוביץ היה שמה הגרמני של העיר).

לאחר חתימת ההסכם הוכנסת העיר תחת שלטון מלוכת הבסבורג ונכללה ב"אזור הספר" (Militärgrenze) של האימפריה האוסטרית והאימפריה האוסטרו-הונגרית. אוכלוסיית העיר הייתה נוצרית וכללה רוב יווני-אורתודוקסי ומיעוט קתולי והיא הייתה למרכז תרבותי, דתי ופוליטי לסרבים בממלכת הבסבורג (בחלק של סרביה שהיה בשליטה נוצרית כלומר וויבודינה ודרום הונגריה). המטרופוליט של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית ישב בסרמסקי קרלובצי. בעיר נוסדו גם הגימנסיה והסמינר לכמרים הראשונים בסרביה. ב-1758 נחנכה קתדרלת ניקולאוס הקדוש.[2]

ביוני 1848, כחלק מן אביב העמים, התכנסה בעיר האספה הלאומית של הסרבים, והכריזה על איחוד החבלים סרמיה, באנאט, בצ'קה וברניה והקמת פרובינציית וויבודינה הסרבית האוטונומית, כאשר סרמסקי קרלובצי הוכרזה כבירתה. במקביל הכריזה המטרופוליט של קרלובצי על עצמו כפטריארך והעלה את מעמדה של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית. הפרובינציה התקיימה עד נובמבר 1849, אז סופחה חזרה לקיסרות האוסטרו-הונגרית. במסגרת זו הוחזרה העיר למִנהל אזור הספר האימפריאלי. ב-1881 נכללה העיר בממלכת קרואטיה-סלאבוניה, שהפכה ב-1918 חלק מממלכת יוגוסלביה.

ב-1920 התרכזו בקונסטנטינופול רבים מראשי הכנסייה האורתודוקסית הרוסית שנמלטו מרוסיה עקב מהפכת אוקטובר 1917 ומלחמת האזרחים ברוסיה, ובראשם המטרופוליט אנטוני מקייב. ב-29 בדצמבר 1921 קיבלו אישור מהפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול לייסד את הכנסייה הרוסית בגלות. מיד לאחר מכן הזמין דימיטרי, הפטריארך של סרמסקי קרלובצי, את הסינוד החדש להתמקם בעיר. בעקבות זאת הפכה העיר למרכז הגירה של גולים רוסים מן התנועה הלבנה בראשותו של פיוטר וראנגל. ב-1924 ייסד וראנגל בעיר את "הארגון הצבאי הכלל רוסי", אשר איחד בתוכו את כל אנשי הצבא הלבן לשעבר שהתגוררו באירופה.[3]

בין 1941 ל-1944 נכללה העיר במדינה העצמאית של קרואטיה, מדינת בובות של גרמניה ואיטליה במלחמת העולם השנייה. בתקופה זו נקראה העיר "קרלובצי הקרואטית" (Hrvatski Karlovci). לאחר סוף המלחמה, נכללה העיר בפרובינציית וויבודינה. בין 1980 ל-1989 הייתה במעמד מועצה מקומית במטרופולין של נובי סאד.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסרמסקי קרלובצי ברית ערים תאומות עם הערים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרמסקי קרלובצי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]